אולי צוק איתן דווקא יוציא את המשק מהבוץ?
צוק איתן תרם לפסימיות בנוגע למשק הישראלי, ששרוי במצב שקרוב למיתון כבר יותר משנה. אבל ההיסטוריה מוכיחה שהגדלת תקציב הביטחון והקיפאון ששרר בשוק בחודשי הקיץ מהווים גם הזדמנות לצמיחה מחודשת. דעה
הנתונים המאקרו-כלכליים של הרבעון הראשון של השנה, מוכיחים את מה שאפשר היה להבין כבר ב-2013: המשק הישראלי במצב לא טוב. לא מדובר במיתון, אבל זה לא רחוק משם - צמיחה בשיעור שנתי של 1.7%, במדינה שזהו שיעור גידול האוכלוסייה שלה, היא צמיחה של 0% בתוצר לנפש.
איך מנהלים אשראי בעסק בזמן מלחמה
בכפר עזה מחכים לפיצויים: "משבר אמון גדול"
3 נקודות התורפה בקיצוץ הרוחבי של לפיד
במקביל, מחירי הדירות המשיכו לעלות, בעוד שהמדד בניכוי מחירי הדירות עמד על 0.7%. כלומר הציבור, שהכנסתו לא גדלה, נאלץ לקצץ בהוצאותיו האחרות ומושך את המשק לדפלציה. התוצאה ההכרחית של דפלציה היא ירידה בהכנסות החברות, הפסדים, סגירת עסקים ופיטורי עובדים, בנוסף לכל מה שכבר נגרם בעקבות חולשת הדולר והירידה בייצוא.
כל זה קרה הרבה לפני מבצע צוק איתן, שנוסף במהירות לתחזיות הפסימיות של הפרשנים הכלכליים. על פי תחזיות אלו, משק שמקרטע במצב של הפסקת אש - יקרוס לגמרי במצב של לחימה. אלא שההשקפה הפסימית הזאת מתעלמת מהסיבות שהביאו להאטה ולכן גם מחמיצה את הסיכוי, שיש למשק כעת, לחזור לצמיחה מהירה.
גם תקציב הביטחון הוא תקציב יצרני
ממשלת ישראל נוקטת מזה שנים במדיניות פאסיבית של אי-התערבות וריסון תקציבי. הוצאות הממשלה צומצמו ואיתם גם הרכש הממשלתי. אופנות תקשורתיות דחפו את פקידי האוצר לקצץ בתקציבים מעודדי רכש וצמיחה, כמו תקציב הביטחון ותקציב השקעות הון.
בנוסף, הרגולציה לא התערבה בשוק האשראי ועסקים קטנים ובינוניים לא קיבלו אשראי לא מהבנקים ולא מהממשלה. הממשלה גם לא התערבה בשער הדולר ואפשרה לו לרדת לרמה, שבה כמעט לא ניתן למכור בחו"ל.
אלא שבימים אלה, הממשלה משנה את מדיניותה בעקבות המבצע ותקציב הביטחון גדל באופן דרמטי. בניגוד למיתוס, חלק גדול מתקציב הביטחון איננו קצבה או העברה תקציבית כלשהי, אלא תקציב יצרני לכל דבר.
כך, כ-35% מתקציב הביטחון של 2013 - 21 מיליארד מתוך 60 מיליארד שקל - הוקדש לרכש, בינוי ואחזקה מחברות ישראליות (לא כולל הרכש מחו"ל, שרובו מומן מהסיוע האמריקני), וכשליש מהתקציב - 2.7 מיליארד שקל - הוקדש לשכר. הגדלת התקציב תתחלק גם היא בין הגדלת הרכש מהתעשייה הישראלית לגיוס עובדים - שני סעיפים מעודדי-צמיחה מובהקים.
סיבות לאופטימיות
להגדלת תקציב הביטחון יש גם משמעות מעבר לתקציב הביטחון הבא. חלק גדול מהפיתוחים ופריצות הדרך של ההיי-טק הישראלי - מאבטחת מידע ועד טכנולוגיות לפיתוח ציוד תקשורת - נולדו בצוותי חשיבה של צה"ל. למעשה, תעשיית ההיי-טק כולה ינקה מצה"ל את החדשנות, התעוזה והדבקות במטרה.
יש לקוות שאת אותה אחריות, שהממשלה מפגינה כלפי מערכת הביטחון, היא תפגין גם כלפי העסקים שנפגעו מהמבצע - עסקים בדרום שעובדיהם נאלצו להיעדר ועסקים בענפים פגיעים, כמו התיירות. מעבר לפיצוי הכספי שמגיע להם ממילא, יש לקוות שהלחץ יעשה את שלו ושעסקים בריאים ויצרניים שמתקשים לשרוד בטווח הקצר יזכו לאשראי נדיב.
את ההשפעות הללו אנחנו לא מרגישים כעת. בזמן הלחימה עצמה, המשק נמצא בקיפאון. לקוחות, ספקים, סוחרים ויזמים יושבים על הגדר, מקפיאים עסקאות וממתינים לדעת לאן מתגלגלים הדברים. את התוצאות נרגיש כשהלחימה תיגמר והביקושים הכבושים יצוצו מעל פני השטח.
יש סיבות נוספות לאופטימיות, שקשורות גם הן למדיניות הממשלה אך אינן קשורות במבצע. הורדת הריבית, שעד כה לא הייתה אפקטיבית ולא השפיעה על שערי המט"ח, הגיעה לרמה שבה היא מצליחה לבלום את הסחף ואף להחליש את השקל, ובכך לעזור לייצוא הישראלי להשתקם.
מלחמות הן מנוע הצמיחה החזק ביותר
ההיסטוריה מוכיחה שוב ושוב: מלחמות, לצד הכאב, השכול והצער שהן יוצרות, הן אחד ממנועי הצמיחה החזקים ביותר. כך למשל, גל הצמיחה הגדול בהיסטוריה העולמית חל אחרי מלחמת העולם השנייה. משקים גדולים וקטנים נכנסים לקיפאון בזמן הלחימה - אבל תמיד יוצאים ממנה מחוזקים.
גם בארץ זה קרה כמה וכמה פעמים: גל הצמיחה הגדול בתולדות ישראל חל אחרי מלחמת ששת הימים. בזמן האינתיפאדה השנייה הצמיחה בישראל נמחקה, אבל אחריה, בשנים 2004-2005, היא זינקה ל-4.9% - משיעורי הצמיחה הגבוהים בעולם המפותח.
אחרי מלחמת לבנון השנייה הצמיחה עלתה עוד יותר, ל-5.3%. בסוף שנת 2008, בזמן מבצע "עופרת יצוקה" ובשיא המשבר הפיננסי הגלובלי נרשמה בישראל צמיחה שלילית, אבל ב-2009, אחרי המבצע, נרשמה בישראל צמיחה חיובית של 1.1% - בזמן שרוב העולם היה עדיין במיתון.
בהנחה שהעסקים שנפגעו יקבלו הפעם תמיכה ממשלתית ראויה לשמה, אין סיבה שגם הפעם המלחמה לא תוביל לצמיחה.
הכותב הוא מייסד ומנכ"ל משותף בקרן איתן להשקעה בחברות צומחות
לפנייה לכתב/ת 
