הורים, מתי כבר תפסיקו לפחד מהמערכת?

"למה זה טוב? עזבי. למה להתעסק איתם? הם יפגעו לנו בילדים, יסמנו אותנו כהורים בעייתיים"; "זה לא כזה נורא. גם לי הייתה גננת קשוחה. והילדים מתים עליה"; "זה בסך הכול עוד כמה שקלים בחודש. למה לעשות עניין?".

אם המשפטים האלו מוכרים לכם - סימן שאתם הורים בישראל. תופעת ההורה הפוחד מהמערכת היא תופעה נפוצה, חוצה מגזרים, חוצה מגדרים והשכלה. אין הורה בישראל שלא היה בסיטואציה בה הורה נאלם דום אל מול הצוות החינוכי. כבר ראיתי אנשים בוגרים שהופכים במבט של גננת לילדים בני ארבע.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים>>

חוזרים ללימודים בערוץ הורים :

חשוב לדעת: מה מותר ואסור לגבות מההורים

120 תלמידים בכיתה: כך ייראה ביה"ס בעתיד

איפה השיעורים הפרטיים הכי יקרים בארץ?

זה לא משנה מה העיסוק שלהם: הם יכולים להיות רופאים מצליחים ששולטים ביד רמה על חדר הניתוח, עורכי דין אסרטיביים, אנשי עסקים שסוגרים בהינף מקלדת עסקאות של מאות אלפי שקלים, אנשי אקדמיה שתמיד יש להם מה להגיד, הורים במשרה מלאה שטובת ילדיהם תמיד עומדת לנגד עיניהם ואפילו אנשי הוראה. המשותף לכולם הוא אפקט הפחד, השתיקה, ההשתקה והתירוצים המופלאים שבאים להסביר את זה. הילדים אגב משמשים תמיד כמגן אנושי להצדקת העניין.

זה לא שהם שותקים באופן קבוע, אלא רק מול המערכת. בשיחות עם הורים אחרים הם דווקא פעילים. יש להם דעה מגובשת והם לגמרי מבינים את העניין, לרוב אפילו מתווכחים עליו בלהט. אבל לעשות משהו? ממש לקום באסיפת ההורים ולדבר מול המורה? לשלוח מייל ולשאול אם תשלום של 70 שקלים נוספים לחודש עבור חוג שלישי בגן הם לא הגזמה, אולי אפילו מנוגדים לחוק? עד כאן. אסור להעיר למערכת.עוד עלולים "לנקום" לנו בילדים.

לעבור מקיטורים לניסיון לשנות? לא בבית ספרנו

בואו נדבר על הנושא החם של תשלומי ההורים, למשל. זהו נושא רגיש שגורם לא אחת לפיצוצים ענקיים בין הורים לבין עצמם. עשרות דיונים מתקיימים בנושא ממש ברגעים אלו, בקבוצת הווטאפס הכיתתית של הילדים שלכם.

לקטר על תשלומי ההורים זה דבר לגיטימי. הוא מקיף הורים מכל שכבות הגיל, החל מהתשלומים השונים שנגבים בגנים

הפרטיים ועד לאלפי השקלים שגובה מערכת החינוך הממלכתית. אך לעבור מקיטורים לנסיונות לשנות משהו? עד כאן.

הורה שמצהיר בגלוי שלא מקובל עליו סעיף כזה או אחר, הורה שמנסה לבדוק, מציע להתלונן, לעשות משהו על מנת לשנות - ישר ישלף כלפיו סט של תירוצים ופחד, והכול בשם "טובת הילדים". "אתה באמת רוצה לעשות לנו את זה? לקחת את הסיכון שינקמו אחר כך בילדים?", ישאלו אותו ללא הרף, עד שהוא לא יהיה בטוח כלל.

תפסיקו לפחד מחדר המנהלת

אז תרשו לי להגיד לכם משהו, הורים יקרים: אתם כבר לא ילדים. אתם המבוגר האחראי, אם מי שהילדים סומכים עליהם שיפעלו כנגד עוולות, שידאגו שהילדים שלהם מקבלים את מלוא הזכויות שלהם, ושגם הם לא נדרשים לשלם או לבצע דברים שאסורים על פי החוק.

האם לא הגיע הזמן להיפרד מהילד שבכם, זה שפוחד ללכת לחדר המנהלת, זה שפוחד מהגננת, וזה שצמד המילים "חוזר מנכ"ל" מעורר בו יראת שמיים והמילה המפקחת מעוררת בו אימה? 

במציאות הישראלית, בה מתגלים סעיפים שונים, תירוצים משונים ושלל שיטות מצליח, אנחנו חייבים לפתח קצת אחריות אישית, לזכור שאנחנו המבוגר האחראי, שהתפקיד שלנו הוא לדאוג לטובת הילדים שלנו: להגן עליהם ולהגן עלינו, על התקציב המשפחתי שלנו, על עומק היד המושטת אל חשבון הבנק שלנו בקלות רבה מדי, להגן על המציאות שבאה ממצוקה תקציבית של המערכת, שמפנה אותה אל קהילת ההורים.

אני חושבת שהגיע הזמן לפסיק לפחד ומאמינה שרק ככה נצליח לשפר את המערכת. כול עוד הורים ישתקו,

כל עוד לא נדבר על חריגות, לא נצביע ונתלונן - הן יהפכו לנורמה. כל עוד הורים יפחדו (ולפעמים, לצערי, הפחד הוא מוצדק) שאם הם יעזו לומר משהו יקרה משהו לילדים שלהם - תרבות ההשתקה לא תיעלם והמערכת תעשה בנו כרצונה.