ישי לוי שר בקושי, קבלו את הלוי החדש
הזמר הצעיר איתי לוי הוציא אלבום בכורה מצוין ואבי שושן מאמין שהוא נמצא רגע לפני הפריצה הגדולה. ישי לוי לעומתו, כבר לא יכול להופיע על הבמה
כשיצא לפני שנה "כמעט שיר אהבה", כתבתי כאן שהכוכב הבא בז'אנר המזרחי נולד. זה לקח זמן, למעשה כל כך הרבה זמן, עד שחשבתי שמיהרתי לצאת בהכרזות. השבוע יצא אלבום הבכורה שלו ואני חותם כעת על מה שכתבתי אשתקד, איתי לוי יהיה סטאר ענק.
"מה עובר עלייך" הוא שמו של אלבום הבכורה של לוי, בן 26 מרחובות וזה כרטיס הביקור המבטיח ביותר שזמר מזרחי בן הדור הצעיר הוציא מזה תקופה ארוכה. למעשה, מאז "אש" של משה פרץ.
הסיבות לכך מגוונות: ראשית, בניגוד לחטאי בני דורו ולצערי אף גדולים ומפורסמים ממנו, זה לא אלבום של שירי חתונות, להיטי חפלה או שירים שמיועדים למלא את היומן. להיפך. זה אלבום נשמה. הטקסטים ברמה - מוקפדים מאוד, הלחנים ברובם שקטים, רגועים. דיסק אווירה מזרחי. אפשר להאזין לו ברכב, בבית ובזכות תמהיל נכון, יש לו גם לא מעט שירים שיעשו שמח באירועים אבל לשמחתי הם לא כאלה שגורמים למאזין לנתק את המערכת מהחשמל כשלא נמצאים תחת השפעת וודקה רד בול.
לוי מבדל את עצמו מעשרות זמרים שחולמים כמוהו על הפריצה הגדולה בזכות הדבר שכולם כושלים בו - איכות. זה בעיקר בא לידי ביטוי בשירים "מה עובר עליך" המצוין שכתב והלחין אופיר כהן, "אף אחת אחרת", "התמכרתי", ו"יחד נתגבר". דווקא השיר "תגידי" שבו הוא תוחזק עם קולות רקע של ציון ברוך הוא הכושל ביותר ורק מוכיח שלוי לא צריך גימיקים בשביל להצליח.
לאיתי לוי יש סיפור חיים לא פשוט, אבל אלוהים בירך אותו בחבילה כולה: הוא נראה מצוין, יש לו חיוך רחב וטוב, ובעיקר - יש לו קול ערב ונעים לאוזן. בניגוד לזמרים צעירים רבים, הוא לא נשמע כמו עוד חקיין של אייל גולן. יש לו טביעת קול משלו. ממזרי יותר, מחוספס אך עם זאת רך, יודע לגעת אבל לא להמאיס. זמר. בשנה שחלפה לוי הופיע כמעט בכל יום שישי בתוכנית הטלוויזיה של ירון אילן שם שר לצד מזרחית קלאסית גם מוזיקה שחורה, רגאיי, סול, ארץ ישראלי. זו רבגוניות שאינה מאפיינת זמרים בני דורו שחולמים על הפריצה ושרים בשטאנץ' אחד - מה שמדגיש כי אכן מדובר פה במוזיקאי.
ועדיין, "מה עובר עליך" הוא לא אלבום אמיץ. אין פה בשורה חדשה שלא שמענו כבר או ניסיונות מוזיקליים שהמאזין מאותגר בהם. הוא לא שיר לוי לדוגמא שמפתיע משיר לשיר בסאונד חדש ואמירה מקורית. אבל דווקא בגלל זה הוא עוד יכול לפרוץ בענק לפניו. כי איתי לוי הוא כמו מסעדת בשרים מזרחית. התפריט זהה, האוכל פשוט וטעים ותמיד חוזרים לעוד. שיר לוי הוא גורמה בזמן בישול ארוך ומורכב יותר. שניהם מצוינים. איתי לוי פשוט מדבר לבטן ולא לראש - וכולנו יודעים מה מעדיף הקהל המזרחי. בסופו של דבר, כיף לגלות שהגיע זמר חדש ומוכשר לז'אנר שרווי בבינונים אם בכלל. עכשיו הכול תלוי בו והוא צריך ניהול נכון ומדויק כדי לתרגם את כל זה לקריירה ארוכה, יציבה ומצליחה.
נאה דורש נאה מקיים
ישי לוי הוא זמר ענק ואחד המבצעים הגדולים בז'אנר המזרחי בכל הזמנים. בשנים האחרונות, מאז "ריקוד רומנטי", הוא זוכה להצלחה חסרת תקדים, הערכה גדולה והוא חתום על כמה מהשירים היפים שיצאו בז'אנר המזרחי ובמוזיקה הישראלית כמו "האחת שלי", "עננים", "את", "אישה נאמנה" שהתווספו לקלאסיקות משנים מוקדמות יותר כמו "השער לגן עדן", "רעיה" ועוד. יש לו שמיעה מוזיקלית אבסולוטית, הוא זמר אמיתי ולכן הוא המבקר החריף ביותר של הז'אנר ומצליף בלשונו לעבר כולם. אפילו על הבן שלו שיר, אמר בתחילת דרכו ש"הוא לא זמר" ורק לאחרונה הסביר שלילד היתה דרך לעבור, והוא הקפיד עימו כי דרש מצוינות.
בשנתיים האחרונות לוי סובל מבעיות בריאות ואושפז לחודשים ארוכים בבתי חולים. כנראה שהסיגריות והסמים שצרך לאורך השנים, הותירו את חותמם וגרמו לו נזק במיתרי הקול והוא פשוט כבר לא ישי לוי שהכרנו מבחינה ווקלית. זה לא נעים לכתוב את זה, אפילו עצוב מאוד - אבל לוי לא היה מבקש שננהג בו אחרת. מבחינתו, נאה דורש נאה מקיים.
לפני כשנה ראיתי אותו בהופעה ברדינג בתל אביב בה אירח את בנו שיר, שלמעשה שר שם במקומו. אחר כך היתה גם ההופעה הקצרה באח הגדול, וכל מי שראה אותו סיכם את הופעתו שם במשפט: "מה קרה לקול שלו?". במוצאי השבת האחרונה ישי לוי הופיע שוב ברדינג וגם הפעם אירח את הבן שלו שיר. שמעתי את ההופעה בשידור החי ברדיו "לב המדינה" בזמן
שנסעתי עם חבר - ושנינו סיכמנו שזה היה נורא: לוי לא הצליח לטפס לגבוהים, דיבר במקום לשיר והיה פשוט נטול אוויר.
ישי לוי יכול להמשיך להקליט שירים נפלאים. באולפן עם פלאי הטכנולוגיה, הוא ימשיך להישמע נהדר ולתת לנו מתנות בדמות שירים אדירים. אבל את ההופעות על הבמות מול קהל, הייתי ממליץ להפסיק, לפחות עד שיטפל בקולו ויחזור לעצמו.
