עבדות ואונס: היום הכרעה במשפט גואל רצון
אחרי יותר מ-4 שנים מאחורי דלתיים סגורות יכריע בית המשפט את דינו של הגבר שחי עם 21 נשים והוליד איתן 49 ילדים. השופטים יכריעו: האם ניתן להרשיע בעבדות אף שלא הופעלה אלימות? הוא נאשם גם באונס ומין במשפחה
אחרי יותר מארבע שנים של דיון משפטי תגיע הבוקר (יום ב') פרשת גואל רצון לסיומה בבית המשפט המחוזי בתל אביב. הרכב של שלושה שופטים בראשות נורית אחיטוב יכריע את דינו של רצון, שלאורך שנים חי בתל אביב עם 21 נשים והוליד איתן 49 ילדים. הוא מואשם בתשעה סעיפים, בהם החזקה בתנאי עבדות, אונס, מעשים מגונים, עבירות מין במשפחה ועוד.
המשפט התנהל בדלתיים סגורות וכל תכניו אסורים בפרסום במטרה להגן על הילדים והנשים. אחד מבניו של רצון, יגאל, הביע הבוקר תקווה בהגיעו לדיון ואמר כי הוא מקווה שבית המשפט יזכה אותו. "אם יפסקו לו 7 שנים והוא ישב קרוב לחמש שנים עם ניכוי שליש על התנהגות טובה אז הוא בבית", אמר הבן.
כתב האישום החמור הוגש בפברואר 2010 על ידי עו"ד דליה אברמוף ועו"ד רנית בר און מפרקליטות מחוז תל אביב. המדינה טענה שרצון שלט על חייהן של הנשים שאיתן חי ללא מצרין והן שירתו אותו ואת כל צורכיו. הוא הכתיב להן את תפיסת עולמו ששירתה את מטרותיו, הוא כיוון את דרך חשיבתן והציב עצמו כמורם מעם וכשווה ערך לבורא עולם.
רצון, טענה הפרקליטות, גרם לנשים לשאוף ולראות בהולדת ילדיו "שירות מרומם" שיש לשאוף אליו. כדי שיוכל לשלוט עליהן הוא קבע שורה של נוהלים וחוקים של מותר ואסור במהלך כל שעות היממה, ומי שהפרה את החוקים הללו נענשה.
מול נשותיו היה מעמדו כשל אל. הוא דרש מהנשים לקעקע את גופן בדמותו או בשמו, דרש לשנות את שמותיהן הפרטיים ואת שמות משפחתן כך שיצביעו על מחויבותן ושייכותן אליו. הוא הוביל אותן לנתק את הקשרים המשפחתיים והחברתיים שלהן שלא קשורים בו. הוא קבע את מקום מגוריהן, פיקח על תנועתן והתקין מצלמות מעקב.
על פי כתב האישום, את כל נשותיו הוא הכריח לעבוד במשק בית או עם קשישים ואת כספי הביטוח הלאומי הוא כפה עליהן להפקיד בקופת המשפחה. בכך, נטען, הן מימנו את הוצאות המחייה שלו, ואת טיוליו בארץ ובעולם. מהנשים הוא דרש לקיים עמו יחסי מין בהתאם לזמן שבחר, ללא קשר למצבן הנפשי או הרפואי. שתי נשים תפקדו כנהגות אישיות שלו על בסיס קבוע.
הרשעה של רצון תקבע בעצם את אמות המידה ומשמעות המונח "החזקה בתנאי עבדות".
בית המשפט יקבע אם החזקה בעבדות בישראל מורחבת גם למקרים שבהם השליטה אינה באמצעים אלימים (בשנה שעברה הורשע מנהיג הכת סדיסטית שפעלה באזור ירושלים באישום של החזקה בתנאי עבדות, אך ההבדל בין שני המקרים הוא האלימות הפיזית במקרה של המורשע מירושלים. רצון לא נקט באמצעים אלימים).
בנוסף יקבע בית המשפט אם אפשר להחיל עבירה זו בסיטואציה שבמסגרתה אדם שולט על אחר ושולל את חירותו, ולא רק במקרים של מהגרי עבודה או באמצעות באלימות זו. לטענת המדינה, הסכמה אינה יסוד מיסודות העבירה הפלילית, וגם אם אדם מסכים להיות עבד, אין זה אומר שמותר לשעבד אותו.
בנוסף רצון מואשם גם באונס, עבירת מין במשפחה, מעשים מגונים, מעשי סדום, בעילה אסורה בהסכמה וקבלת דבר במרמה.
לפנייה לכתב/ת 
