גואל רצון הורשע ברוב עבירות המין, אך זוכה מעבירת העבדות
המשפט שנמשך יותר מארבע שנים הגיע לקו הגמר. בית המשפט הרשיע את גואל רצון ברוב עבירות המין, אך זיכה אותו מעבירת החזקה בתנאי עבדות. אחת מנשותיו לשעבר פרצה בבכי: "לאנשים שמסרסרים בגוף ובנפש יש אפשרות להמשיך"
הרשעה מהדהדת בשורה של עבירות מין חמורות, אך זיכוי באישום העבדות: בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע הבוקר (יום ב') את גואל רצון ברוב עבירות המין שבהן הואשם. מנגד, רצון זוכה מעבירת החזקה בתנאי עבדות. רצון עצמו, שחי עם 21 נשים והוליד איתן 49 ילדים, הובא לבית המשפט תחת אבטחה כבדה. הוא הורשע בעבירות של אונס, מעשים מגונים, מעשי סדום, עבירות מין במשפחה ובעילה אסורה בהסכמה.
מעיין אמרה עוד כי "הגבר הזה דאג להשחית את החברה. בבית המשפט בישראל ב-2014 יצא מסר אחד ברור, יש רישיון לגברים לקחת נשים בהמוניהן, להתעלל בהן והם ייצאו זכאים כי לא עברו את סף ההתעללות הפיזית".
מיד לאחר מתן הכרעת הדין, הביע בנו של גואל רצון, יגאל, שביעות רצון מהזיכוי בסעיף ההחזקה בעבדות. לדבריו, "הסעיף הזה ירד, שמשמעתו הרבה שנים. זו אבן אחת מהאבנים שירדו מעליי. אני טענתי שלא הייתה שם עבדות. אלו היו חיים, והנה ההוכחה. יהיה עוד ערעור ובירור ונלמד את החומר. הדרך ארוכה ואני אמשיך לתמוך ולהילחם".
טרם הכרעת הדין אמר הבן יגאל כי הוא "מצפה שאבא יזוכה. אבא חזק ומצב רוחו טוב. אם יפסקו לו שבע שנים והוא ישב כבר קרוב לחמש שנים עם ניכוי שליש על התנהגות טובה אז הוא בבית. בסך הכול היינו משפחה מורחבת. אני מקווה שאבא ייצא הביתה והשופטים יתחשבו בנסיבות ובהשתלשלות העניינים שהייתה עם השנים. הוא מתעניין בילדים ובנכדים שלו".
סנגוריתו של רצון, עורכת הדין שלומציון גבאי מנדלמן מהסנגוריה הציבורית, מסרה בתגובה כי "התיאוריה שלפיה מרשי החזיק את נשותיו בעבדות לא התקבלה. אנו מברכים על הזיכוי האמיץ. הוא הורשע בעבירות מין שלא היינו מנהלים את התיק בחלק מהן בכלל אם לא היה את סעיף העבדות. במרבית העובדות ניתנה הסכמה".
אחד משכניו של רצון בשכונת התקווה בתל אביב אמר לאחר הכרעת הדין: "שמעתי שהוא זוכה מעבדות אבל הורשע בשאר הסעיפים. אני לא יודע אם הייתה פה עבדות, אולי שטיפת מוח, אבל אם עשה את מה שעשה טוב שהורשע והוא צריך לקבל מאסר ממושך כדי שאנשים ילמדו לא לעשות את הדברים האלה".
השכן הוסיף כי תמיד ראה תנועה ערה של נשים וילדים בבית רצון. לדבריו, "בשלב מסוים כבר הבנו מה קורה כאן, אחרי שמשפחה מסוימת באה להוציא מפה ילדה קטנה. זו הייתה כת לכל דבר. הוא היה אוסר על הנשים והילדים לדבר עם השכנים. בחיים הם לא דיברו איתנו. הוא טיפוס מאוד מפחיד, לא אהבתי להיתקל בו ברחוב".
כתב האישום החמור נגד רצון הוגש בפברואר 2010 על ידי עו"ד דליה אברמוף ועו"ד רנית בר און מפרקליטות מחוז תל אביב. המדינה טענה שרצון שלט על חייהן של הנשים שאיתן חי ללא מצרים והן שירתו אותו ואת כל צרכיו. הוא הכתיב להן את תפישת עולמו ששירתה את מטרותיו, הוא כיוון את דרך חשיבתן והציב עצמו כמורם מעם וכשווה ערך לבורא עולם.
רצון, טענה הפרקליטות, גרם לנשים לשאוף ולראות בהולדת ילדיו "שירות מרומם" שיש לשאוף אליו. כדי שיוכל לשלוט עליהן הוא קבע שורה של נהלים וחוקים של מותר ואסור במהלך כל שעות היממה, ומי שהפרה את החוקים הללו נענשה.
מול נשותיו היה מעמדו כשל אל. הוא דרש מהנשים לקעקע את גופן בדמותו או בשמו, דרש לשנות את שמותיהן הפרטיים ואת שמות משפחתן כך שיצביעו על מחויבותן ושייכותן אליו. הוא הוביל
אותן לנתק את הקשרים המשפחתיים והחברתיים שלהן שלא קשורים בו. הוא קבע את מקום מגוריהן, פיקח על תנועתן והתקין מצלמות מעקב.
על פי כתב האישום, את כל נשותיו הוא הכריח לעבוד במשק בית או עם קשישים ואת כספי הביטוח הלאומי הוא כפה עליהן להפקיד בקופת המשפחה. בכך, נטען, הן מימנו את הוצאות המחיה שלו ואת טיוליו בארץ ובעולם. מהנשים הוא דרש לקיים עמו יחסי מין בהתאם לזמן שבחר, ללא קשר למצבן הנפשי או הרפואי. שתי נשים תפקדו כנהגות אישיות שלו על בסיס קבוע.
לפנייה לכתב/ת 
