מעבר לים עם מרים ילן-שטקליס

כשחושבים על יצירתה של מרים ילן-שטקליס, אחת היוצרות החשובות ביותר לילדים, יוזכרו בעיקר השירים היפים והמיוחדים שכתבה. אלו הקנו לה את מעמדה, והם מודפסים ומושרים שוב ושוב, במשך דורות רבים. אך שטקליס, כלת פרס ישראל לספרות ילדים, היתה גם סופרת מחוננת, והסיפור הנפלא שכתבה, "המסע אל האי אולי", נחשב לאחת מהיצירות הספרותיות הרגישות ביותר שנכתבו לילדים.

בקריאה מחודשת בסיפור זה נמצא חברות, קבלה הדדית וקבלה עצמית, הקרבה, סוגיות של מצפון, הגעה למקום זר והתגברות על פחדים - וכן מסר ברור לילדים שעליהם לא רק לשמור על הקיים, אלא גם להבין שמעשיהם אינם מתבצעים בחלל ריק, וכי כל פעולה שלהם משפיעה על מישהו אחר.

"המסע אל האי אולי". השירה משפיעה על הפרוזה(איור: בתיה קולטון)

בשנים האחרונות "המסע אל האי אולי" לא נמצא בדפוס (פרט להימצאותו ב"שיר הגדי" - כרך ראשון מתוך שלושה המאגדים את יצירתה). לאחרונה הוצאת דביר החליטה בצעד חכם לחדש את הסיפור, ולהוציאו במהדורה מחודשת עם איורים מצוינים של בתיה קולטון.

ד"ר שי רודין, ראש מרכז לוין קיפניס לספרות ילדים במכללת לוינסקי, מבאר כי בניגוד לשיריה המוכרים של שטקליס, הסיפור הזה מוכר ליודעי ח"ן בלבד. "מדובר ביוצרת שבסיפור זה לא רק הראתה את שלל נוצותיה כסופרת, אלא גם הפגינה כבוד עמוק כלפי נמעניה הילדים. היא טוותה סיפור ארוך ומורכב שסוטה מהמבנים המקובלים של ספרות לגיל הרך, וכנראה, לאור זאת, הסיפור נתפס כלא מתאים לילדים. גם הנושאים המועלים בטקסט משתלבים היטב עם הנושא 'האחר הוא אני' הנלמד כיום בגנים ובבתי הספר. חשוב לציין כי אי קיומו של הספר בגני הילדים מהווה אובדן של נכס צאן ברזל. שטקליס היא לא רק 'הסבון בכה מאוד'".

מה מיוחד בספר זה ספציפית?

"כוחו של הספר טמון בעושרו. זוהי יצירת רב-ז'אנרית. סיפור הרפתקאות, המכיל גם שירי-משחק, שירים ליריים ושירי ערש, שיש בו מעבר מהעולם המוכר לעולם הפנטסטי, ברוח המעברים שמאפיינים את היצירות הקלאסיות הגדולות לילדים, שבהן ילד יוצא מביתו ופוגש עולמות חדשים ויצורים שאינם בני אדם. מכאן שהעושר הצורני מקביל לעושר הרעיוני".

העלילה נדרשת לכאבה של בובה חסרת רגל וחסרת שיער, שאפה שבור, שידידיה מחליטים לסייע לה ולתקן את "מומיה". מכאן כי יש לפנינו קשב כלפי כאבו של ה"אחר" ורצון לסייע לו. מעבר לפן הדידקטי - הקורא לילדים לשמור על צעצועיהם ועושה זאת באמצעות האנשה והדגשת כאב הבובה הפצועה - הסיפור מעלה שאלות מורכבות ומצליח לתווך אותן לילדים.

צעד ניסיוני לכתוב מעין "רומן לילדים"

לדוגמה, סוגיית אלימותן של הילדות רותי ויהודית הפוגעות בבובותיהן. רותי פוגעת באלישבע הבובה, ומכאיבה לה מבלי להבין את השלכות מעשיה. אלישבע מתחבטת בסוגיה הנוגעת לאופייה של רותי - האם היא רעה? וכאן הנמען-הילד שותף להבנה, שגם ילדים לא-רעים יכולים לבצע מעשים רעים, ללא כוונה תחילה. כל אלו הופכים את היצירה ליוצאת דופן בספרות הילדים העברית.

רודין טוען בנוסף כי אורכו של הסיפור הופך אותו למעין רומן לגיל הרך. "יש כאן צעד ניסיוני משהו, שכן תפיסת הסיפורת לגיל הרך היא של 'סיפור הנקרא בישיבה אחת'. ילדים בני חמש לא יוכלו להקשיב למבוגר המקריא את הסיפור במשך כמה שעות. לפיכך, הם יאזינו לחלקים מן הסיפור כמה ימים ברציפות עד להשלמתו. מכאן שהיצירה חושפת את הנמענים הילדים למושגי יסוד דוגמת מתח, העלאת היפותזות לגבי המשך היצירה (יגיעו או לא יגיעו לאי אולי, יתקנו או לא יתקנו את הבובה) ומכוונת אל רמות חשיבה גבוהות ואל העמקה בתחומים של עיצוב מרחב, עיצוב דמויות וכן הרחבת הקשב, שכן הילד המורגל בטקסטים קצרים מאוד - נחשף כאן לטקסט ארוך שיש בו פרטים מרובים המאלץ אותו לדחות את הסיפוק לסוף טוב מידי".

האם ישנם קשרים בין שירתה של שטקליס לסיפור?

"הסיפור מתכתב עם שירתה וקשור אליה בקשר גורדי, שכן שטקליס היא יוצרת של עולם. הנמען-הילד שנחשף לשיריה, פוגש בסיפור את הדמויות מהשירים המוכרים לו. אלישבע הבובה מוכרת, בין היתר, מן השירים 'אלישבע מסכנה' ו'אלישבע מה נחמדת'. דני מופיע, בין היתר, בשירים 'הסבון בכה מאוד', 'דני גיבור' ו'דני פרש'. רותי מופיעה ב'שיר לחתול של רותי', וכך מצליח הסיפור לאחד בין דמויות אלו, ולשלוח אותן למסע מופלא - לא רק בהיבט הסיפורי אלא גם בהיבט הלשוני.

יעל גובר, עורכת ספרות ילדים בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, האחראית על המהדורה החדשה, מסבירה כי שירתה של שטקליס מגוונת מאוד, ורבים משיריה מדברים על רגשות ומפנים להם מקום, דבר שלא היה ברור כל כך בימים שבהם  פעלה.

"נגיעתה הישירה בפחד, בגעגוע, בקנאה, בכעס ובעצב מאפיינת גם את שירתה וגם את הפרוזה שלה", טוענת גובר. "מעבר לעיסוק ברגש, ומעבר ליכולת המופלאה שלה לפנות אל הילדים בפשטות וביושר, גם בשיריה וגם בסיפוריה, מי שמקריא בקול רם את הסיפורים לא יכול שלא לחוש במוזיקה שמתנגנת בהם, ולהרגיש כאילו מדובר בשירה צרופה. 'המסע אל האי אולי' הוא כמובן סיפור, לא שיר", היא מבארת, "ואפילו סיפור ארוך ומורכב ורב תהפוכות. אבל בכל משפט ומשפט שלו יש את אותו ניקיון ואותה אווריריות ואותה עברית נהדרת שיש בשיריה. הקריאה בספר כולו תנעם לאוזניים הגדולות והקטנות, של המאזין ושל המספר גם יחד".

סיפור שניתן להקריא בהמשכים

אחת הסוגיות המרכזיות הנידונות בנוגע לקלאסיקות של ספרות הילדים היא השפה. הטקסט של שקטליס, קולח ויפה ככל שיהיה, נכתב ב-1944 והוא רווי בניסוחים וביטויים לשוניים שיהיו זרים לילדים כיום.

האם השפה מהווה מכשול בעבור הקוראים בני זמננו?

"כדי לענות על השאלה הזאת, צריך לשאול בעצם מהו תפקידה של ספרות הילדים", טוען רודין. "אם תפקידה להוות אמצעי בידורי בלבד, הרי שסיפור זה אינו עומד בדרישה. אחת המטרות המרכזיות של ספרות ילדים היא להעשיר את שפתו של הילד. כמובן שילדים של היום יחושו מיד בשוני השפתי בין שפתם המדוברת לבין שפת הטקסט, אבל המשלב הלשוני הגבוה לא יהווה בעיה של ממש, לאור הדינמיות של הסיפור הנע ממקום למקום, שכולל מעברים חדים המאפיינים ספרי פנטזיה או סרטי אנימציה.

איורים חדשים שמתאימים לעולם הרפתקאות ופנטזיה

"דווקא השימוש בבניין נתפעל ('נתקלקל משהו') או התחביר

המרחיק את הנושא לסיום המשפט ('לאן זה נוסעים אנחנו?') הופכים את הטקסט לדרמטי יותר, וכמובן, חושפים את הנמענים למכמניה של השפה העברית. בהיבט הנושאי, הרי שילדים יוכלו להתחבר היום יותר מתמיד לטקסט הזה".

מהדורה מחודשת מצטיינת היא כזו שהאיורים שנבחרו לה מספקים פרשנות וויזואלית חדשה ומעניינת. עבודתה של בתיה קולטון מוצלחת מאוד בהקשר זה. "לבחור מאייר לספר קלאסי היא משימה לא פשוטה", מציינת גובר, "אבל קלטון היתה המאיירת הטבעית ביותר לספר. באיורים שלה יש תמיד שילוב נפלא בין ניחוח של פעם לבין מודרניות מובהקת שתמיד מפתיעה, ואת התחושה הזאת רצינו בהוצאה להעביר גם בספר הזה. רצינו שהוא ישדר קלאסיקה בלבוש חדש".

מהו סוד קסמו של הסיפור לטעמך?

"ל'המסע אל האי אולי' יש פינה חמה בלבי. בילדותי תמיד דמיינתי את הבובה שלי מפתיעה אותי פתאום, תוך כדי שאני מרדימה אותה במיטה מאולתרת, ומתחילה לדבר איתי. לשחק איתי. להפיג את בדידותי. נדמה לי שזהו חלום משותף לכל הילדים, בכל הזמנים. משיחות שהיו לי עם לא מעט אנשים סביב צאתה של המדורה החדשה (שהעבודה עליה נמשכה שנים), גיליתי שהספר אכן כבש לבבות רבים, בעבר וגם היום. עוד קסם שיש בסיפור הוא שהמבוגרים או ה'יודעים' נעדרים ממנו כמעט לגמרי. המעטים שמופיעים משתדלים במפורש להמעיט בדיבור, כי הבמה היא של הקטנים".