מי הכדורגלן האמיץ שייצא נגד "מוות לערבים"?
כבר הזכרתי שאני אוהב כדורגל ישראלי? המכורים הקשים שברו קריז עם משחקי הליגה הלאומית. אבל עם כל האהבה, יש כמה דברים שמעצבנים אותי. אז לכבוד פתיחת הליגה הבכירה - שלושה דברים שהכי חסרים בכדורגל שלנו
כבר הזכרתי שאני אוהב כדורגל ישראלי? המכורים הקשים שברו קריז כבר בסוף השבוע שעבר עם משחקי הליגה הלאומית (בוא'נה, ראיתם איך הפועל ירושלים חזרה מ-3:0 מול מכבי יבנה?) והשבת כבר חוזרת ליגת העל.
אז שימו חליפה של הקבוצה שלכם, תעברו אצל ההוא בשוק שמוכר את הגרעינים הכי טובים בארץ (בכל עיר יש זקן חביב שמוכר את הגרעינים הכי טובים בארץ), תגיעו לאצטדיון ותנו כניסה עם הרבה טקס בישבן.
אבל עם כל האהבה - ואם הייתי במצב רוח של מחבקי עצים מעיקים הייתי מוסיף בחרישיות "ואולי דווקא בגללה" - יש כמה דברים שמעצבנים אותי בכדורגל שלנו. אז לכבוד פתיחת העונה, בואו נסתכל על שלושה דברים שהכי חסרים בכדורגל הישראלי:
1. טיפוסים. אני מסתכל על רשימת הכוכבים של ליגת העל ומתקשה למצוא שם דמויות מסעירות, כאלה עם אפיון מובהק שמייצר סיפור. בקיצור, טיפוסים. רובם דמויות קלקר די משעממות שאם נאסוף את הכריזמה של כולם ביחד נתקשה למלא קופסת נעליים.
אני מתלהם? בואו נלך לקצפת. קחו את ערן זהבי (הכוכב הכי גדול של העונה שעברה, לא?), תצפו שוב בסרטון שלו משווק מיחזוריות ותגידו לי שהוא אחד שבא לכם לקנות חולצה שלו לאחיין האהוב עליכם. יוסי בניון? שחקן גדול, אבל אם גם אחרי שעבר את גיל 30 הוא טרם הצמיח כריזמה, אין חשש שזה יקרה עכשיו. וזה המצב ברוב הקבוצות, ואצל רוב מי שנחשבים שחקנים מובילים. הגיע הזמן לגיבורים חדשים עם סיפורים חדשים.
2. אמיצים. כדורגלנינו האכפתיים אוהבים להתגייס לאתגרי חארטה שבמסגרתם הם מקסימום יצטרכו לשפוך על עצמם דלי קרח. זה נחמד, אבל זו אכפתיות-בלוף. לעד הם יבחרו במיזמי קונצנזוס שלא מרגיזים אף אחד ובעצם רק תורמים לתדמית שלהם.
בזמן שב-NBA זורקים בעלים על התבטאויות גזעניות, פה שחקנים פוחדים להביע דעה נגד התופעה שבה יציע שלם שקורא "מוות לערבים". מעבר לעמדה הערכית, אפילו גב לחבריהם לקבוצה הם לא נותנים.
אז תשפכו על עצמכם מים כמה שאתם רוצים, את הכתם המכוער זה לא ינקה. אני אמשיך לחכות לאמיצים שיאתגרו את הקונצנזוס.
3. סקרנים. כן, יש בעיה גם בתקשורת שמכסה את הענף. כדי למצוא טיפוסים ואמיצים צריך גם עיתונאים שיחפשו. כאלה שישאלו קצת אחרת, שלא יבלבלו בין ביקורתיות לסתם אלימות מקלדת ושיידעו להבדיל בין אמפתיה לסיפור/מרואיין לבין שירותי דוברות אינטרסנטיים.
לפנייה לכתב/ת 
