קשים חיי הספן: סינטה ברוטב תאנים

בצער רב נפרדנו מאגם גארדה ויצאנו דרומה לכיוון צ'יוויטווקייה (Civitavecchia), עיר נמל קטנה בסמוך לרומא, שמשם נצא לדרך לקרוז נוסף. בהחלטה מושכלת החלטנו הפעם לוותר על לילה ברומא ולישון את הלילה דווקא בעיירה הקטנה, עיר נמל קלאסית ולא מפוארת שמזכירה את דומותיה שכיכבו לפני יובל שנים בסרטים האיטלקיים הישנים.

עוד מתכונים בערוץ האוכל:

• מפרום כמו אז ביוון: חצילים ממולאים
• ואז ניגשתי לברמן וביקשתי: 6 בירות מומלצות
• טעים בבית של איילת הירשמן: "טעים וטוב"
  

בצ'יוויטווקייה יש טיילת ארוכה עם מסעדות בכל הרמות ומלונות חמודים. הזדכינו בסוכנות הרכב על הלאנצ'יה, התאכסנו במלון קטן ממש מול הנמל ויצאנו במהרה לאפריטיבו שאחריו ארוחת פסטה קטנה במסעדה שצופה אל הנמל .

למחרת הצטרפו אלינו עוד בני משפחה וחברים ובחבורה גדולה ורעבה עלינו על אוניה לשייט נוסף של שבוע, הפעם בים התיכון. התחנה הראשונה הייתה ברצלונה. טיילנו בשדרות הרמבלאס, עשינו סיבוב בשוק ובעיקר צפינו בבניינים היפים ובאנשים הנאים, כל זאת בין זלילה טפאס וגמיאת בירה. חזרנו לאוניה, הישר למסעדה אחת שהפתיעה שם לאורך ההפלגה כולה באיכות הסטייקים שלה, עד כדי כך שהמנה הקבועה שלי הייתה סינטה בערב אחד, אנטרקוט בערב שאחריו וכך חוזר חלילה במשך שבוע.

אחר כך המשכנו לעיירת הנופש בריביירה הצרפתית קאן. שם נתקלנו בחנות מופלאה שמתמחה בנוגט בכל הטעמים כשזה בטעם קרמל והשני - בטעם פירות יער - התחרו בינהם על המקום הראשון.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

אחרי המדרחוב של קאן והחנות הזו (שבה עשיתי 2 עצירות ארוכות, אחת לכל כיוון) ועוד חנות אחת עם מאפים - מהטובים ביותר שטעמתי מעודי – כבר לא הייתי משוכנע שבגד הים עדיין יעלה עלי. אז ויתרתי על החוף המפורסם וזחלתי לאיטי לאוניה לנוח, שכן השמועה הייתה שערב זנבות הלובסטר הוא היום בערב, בקומה ה-15 של אוניית הקרוז.

המודיעין שלי לא הכזיב: לקראת השקיעה יצאו בזה אחר זה מגשי זנבות בצבע אדמדם, כשלצידם פירות ים אחרים ושלל תוספות. מה היה שם בדיוק, בין כל התוספות? אני לא יודע והאמת שזה גם לא מעניין. אם יש דבר שאני יודע, זה להתמקד בעיקר. זנבות לובסטר ובירה - איני יודע אם זה שילוב קלאסי או לא, אבל עקבתי אחר שני אוסטרלים שניכר עליהם שגם הם התמחו בלהתמקד בעיקר ואמרתי לעצמי שמה שטוב להם טוב גם לים תיכוני שכמוני. לא טעיתי.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

עם רדת הערב סיימתי עם הזנבות. התקלחתי, החלפתי בגדים לטובת המסעדה שחייבה קוד לבוש של מכנסים ארוכים והפעם הלכתי לאכול ארוחת ערב אמיתית: סטייק.

ולקינוח - גלידה וקייזרשמארן

כדי שלא תחשדו שרק אכלתי כל היום וכל הלילה, אספר לכם שאת הבוקר הייתי מתחיל באופן קבוע בחדר הכושר של האוניה, אולם מדהים בגודלו שצופה אל הים. אחר כך הייתי עובר דרך מזנוני הבוקר, להחזיר לעצמי מעט חלבונים ופחמימות ובסוף הבוקר חוזר לתא, להעיר את הגברת שמבכרת את השינה המתוקה על פני שעות עלות השחר.

עם בוא שעת הצהריים, במידה ועדיין לא חשתי רעב, הייתי מתגבר את עצמי בבלאדי מרי אחד או שניים והולך לטעום ממזנוני הברביקיו (שממש לא היו בשורה), מבקר בפינה האסיאתית ולוקח מנת מרק פו וייאטנמי. בקיצור, כך עברו להם הימים, בין שיטוט בערים ים תיכוניות, הרבה אוכל, המון שתיה, הופעות ומוזיקה, סיגר לקינוח וחוזר לך.

הלילות היו קסומים. מראה הירח המלא שמנצנץ על המים ורחש הגלים היו מופלאים.אתה יושב במרפסת, מרים רגליים, לוקח לגימה נוספת ואומר לעצמך שאכן, קשים חיי ספן.

בתום השבוע ירדנו מהאוניה עולצים ומדושנים. לתל אביב הוחלט שנחזור מווינה. "אם צריך אז צריך", אמרתי בהשלמה. שכרנו דירה מרווחת במרכז של המרכז. חלונות גדולים, מטבח מזווד, הבר האמריקאי המפורסם ממול.

על הנייר, או במקרה הזה - על המסך, הכל נראה מושלם, אבל כאשר נחתנו בוינה מעלות החום המריאו ל-35. וכך, בעוד העלמה הצעירה מסבירה לנו את נפלאותיה של הדירה בעודנו פורקים את המזוודות, אני התרוצצתי כאחוז אמוק מחפש אחרי מזגן. ואין.

באילתור של הרגע האחרון הביאו לנו מאוורר. שרדנו שם לילה אחד ועברנו למלון בוטיק (טופז שמו. במרכז, מעוצב, ידידותי למשתכן ועם ארוחת בוקר מעולה. בקיצור – מומלץ). בערב ירדנו על ארוחת טפאלשפיץ כהלכתה עם בשר מבושל במסעדת פלאצ'וטה (plachutta). המנה מוגשת בסיר נחושת לוהט עם ציר מרק, עצם מח, מעט תרד מבושל בצד וכמה לביבות תפוחי אדמה. אתה עובד באיטיות וביסודיות, שותה מהמרק, טועם מהבשר ומצנן בבירה קרה – היה מושלם.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

ביום למחרת נהנינו מפסטיבל סרטים מחוץ לבית העיריה. היו שם עשרות דוכני אוכל עם נקניקיות שהיו כמובן מעולות ולקינוח – קייזרשמארן, קרעי פנקייק עם ריבת פרות יער בגודל ובכמויות שאפילו אצלנו נחשבות למשפחתיות.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

בין לבין - ביקור בנאש מרקט עם טעימה של עוגיות, עוגות וכמובן שניצל אחד מסורתי. הוגשה כאן הגלידה הכי טובה שאכלתי בטיול הזה שכלל, אני מזכיר לכם, גם את איטליה. הגלידריה נקראת פשוט אייס, גלידה בגרמנית (eis) והיא מתבססת על חלב ממחלבה אורגנית וכוללת רק תוספות טיבעיות. תזהו אותה לפי התור שיש שם תמיד ומצדיק את ההמתנה. סוף מתוק ומעולה לטיול בן חודש שהיה כולו עונג קיצי.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

סינטה עם ריבת תאנים

ובבית מסתיימת לה עונת התאנים אז שווה להכין מהם ריבה דווקא עכשיו. אחרי שטעמתי אותה על לחם קלוי ליד הקפה החלטתי לשדך אותה – אלא מה! - לבשר. מנה קיצית נהדרת.

שימו לב: אפשר להוסיף או להפחית את כמות הסויה והחריף על מנת לאזן את המתיקות לטעמכם.

המרכיבים ל-6 מנות:

1.2 ק"ג סינטה, מצוחצחת משומן חיצוני וגידים

מעט שמן זית

פלפל שחור ומלח ים

לרוטב:

3/4 כוס ריבת תאנים

1 כף סויה

1 פלפל צ'ילי קצוץ דק (אפשר גם פחות לפי הטעם. אבל חייבים קצת בכל מקרה)

מעט פלפל שחור

1 כפית שמן זית

אופן ההכנה:

1. חוצים את הסינטה לאורך. משמנים, מפלפלים וממליחים כחצי שעה לפני האוכל.
2. צולים את הנתחים מכל הצדדים על גריל או מחבת פסים. מוצאים ומניחים על קרש לכ-20 דקות. פורסים בעובי בינוני ( אל חשש – הבשר אמור להיות בדרגת רייר – אדום ומדמם – מבפנים)
3. מכינים את הרוטב: מטגנים את טבעות הצ'ילי בקלחת ובמעט מאוד שמן זית למשך דקה. מוסיפים את הריבה, ורוטב הסויה. מפלפלים ומצמצמים למשף מספר דקות על אש נמוכה.
4. מחזירים את הסינטה למחבת הפסים, למרות שהיא פרוסה ועדיין – צריכה להיות מסודרת בצורת גוש. צולים מספר דקות שבמהלכן לא הופכים את הבשר – המטרה היא לחמם ולא לבשל. מעבירים לקערת הגשה ויוצקים את הרוטב מעל. מקשטים בבצל ירוק במידת הרצון
   

(צילום: רפי אהרונוביץ')

הכתב היה אורח חשבון הבנק שלו. לאתר של רפי אהרונוביץ' , מייסטר בשר ובעל הטור מר בשר