מטאל וקאנטרי: הכירו את להקת "אוסוג"
ההרכב Osog משלב בלוז, קאנטרי, מטאל ורוק לכדי סופרגרופ של פליטי להקות קאלט. בתפריט: יצירות מקוריות, יוקלילי וקאברים לסנופ דוג וכריס אייזק. אז איך מתנהלת מפלצת עם כל כך הרבה ראשים? "אנחנו עושים כיף גדול", הם אומרים. צפו בראיון ובשני שירים בחדר החזרות
נדיר למצוא היום להקות מהסוג של Osog. הסופר-גרופ של אביטל תמיר, עידן אפשטיין, ארז שמידע, גיא פליישר, דוד בנימיני, אסף פרלמוטר ועומר אשנו. את הרכב הרוק-קאנטרי-בלוז מרכיבים יוצאי להקות כמו "בצפר" ו"הפוסי של לוסי", הרכבים שביססו את עצמם בסצנות המטאל והפאנק-רוק בארץ, ונראה שחבריהן נמצאים עכשיו בפאזה בוגרת יותר, כזו שמציגה צדדים שונים בזהות המוזיקלית שלהם.
"On Shoulder Of Giants" ("על כתפי ענקים", כמאמר משפטו המפורסם של אייזיק ניוטון) לוקחת אלמנטים משלל קצוות ז'אנרי הרוק ומתרגמת אותם לכדי יצירה מאוד אמריקאית ודרומית במהותה. אם תרצו, אוסוג משלבים בין גיטרות סלייד ליוקללי, בין שירים מקוריים לבין קאברים לסנופ דוג, כריס אייזיק ושירי עם אפלצ'יים מסורתיים.
"אני לא חושב שבתור ישראלים זה שונה מלאמץ כל תרבות אחרת, כמו עוד וכינורות ערביים", אומר סולן ההרכב אביטל, ומתייחס לאופי הדרומי של הלהקה ולבלוז-רוק המחופסס שהיא יוצרת דווקא כאן בלבנט. "אני חושב שזה היופי של ישראלים. זה מה שאנחנו יודעים לעשות, לקחת דברים ולחבר אותם למן קיבוץ גלויות".
אז איך יוצאים מראש של להקה אחת ומשתנים לטובת עבודה משותפת בהרכב אחר, רב משתתפים? כמו קבוצה, מסתבר, שלכל אחד יש תפקיד וטקטיקה. "קודם למדנו מה זה בכלל להקה,ואיך זה צריך להיות, כך שבאנו בשלים לדבר הזה", אומר חבר ההרכב עידן אפשטיין. " גם היצירה עצמה וגם הדברים הטכניים נעשים בהרמוניה, כשכל אחד מבין איך הוא עוזר למשפחה".
מי שכבר יצא לו לחזות בהרכב בלייב יעיד שמדובר באחת ההופעות החיות השמחות יותר שיש כרגע, וההתלהבות של חברי הלהקה עוברת בקהל לאווירת מסיבה שיכורה ועליזה. "אני חושב שבאוסוג אנחנו לגמרי מרשים לעצמנו להיות הכי נסיוניים ולצאת החוצה מהמסגרות שלנו ופשוט לחקור את האמנות הזו של לעשות מוזיקה בצורה הכי חופשית והכי כיפית שיש", אומר תמיר. "אין ספק שאנחנו עושים כיף מאוד גדול בלהקה הזו. זה קסם ואני חושב שאפשר להרגיש את זה".
אוסוג יחגגו את אלבומם "Cowboys from Ukuhelle" ב-12 בפסטמבר, בהופעה חגיגית במועדון האוזןבר בתל אביב. אורחת מיוחדת: קייטי דניאלסון.
לפנייה לכתב/ת 
