להעיר אותם? הנחיות חדשות לטיפול בהרטבת לילה
10% מהילדים עד גיל שבע סובלים מהרטבת לילה, בעיה שגורמת לא רק לחוסר נוחות, אלא גם למבוכה. מה הטיפול הטוב ביותר, איזה בירור רפואי צריך הילד לעבור והאם יש טעם להעיר אותו באמצע הלילה? ועדת מומחים ישראלית קבעה לראשונה הנחיות לטיפול בתופעה
זו אחת מהתופעות השכיחות ביותר בגיל הילדות: הרטבת לילה מביכה ומטרידה לא רק את הילד, אלא גם את הוריו. אבל הרטבת לילה היא בעיה שניתנת לפתרון. הנחיות חדשות שפורסמו בכתב העת "הרפואה", על ידי מומחים מבתי החולים לילדים ברחבי הארץ, קובעות כיצד יש לטפל באותם ילדים.
<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים>>
ההנחיות נכתבו על ידי ועדה מקצועית שכללה מומחים בטיפול בהרטבת לילה ממקצועות הרפואה השונים, ובהם אורולוגים ילדים, נפרולוגים ילדים, רופאי ילדים ואחיות. הוועדה בחנה את ההיבטים השונים בטיפול בילד הסובל מהרטבת לילה.
גמילה מחיתולים : איך מתחילים? מדריך שלב אחרי שלב:
שלב 1: איך להתחיל כבר בגיל שנה וחצי
שלב 2: יוצאים לדרך הגמילה מחיתולים
שלב 3: איך צריך להגיב ל"פספוסים"?
שלב 4: להציע לו פרס על כל פיפי?
שלב 5: מה עושים כשהגן פוגע בתהליך הגמילה
שלב 6: גמילה בשינה: להעיר את הילד לפיפי?
שלב 7: "אבל אין לי פיפי"; כשהילד מסרב להיגמל
שלב 8: איך להתמודד עם חרדת אסלה?
שכיחות הרטבת הלילה בגיל חמש עומדת על 15% עד 20%, בגיל שבע כ-10% סובלים מהרטבת הלילה, ובגיל 18 שנים ומעלה נעה שכיחות הרטבת הלילה ל- 0.5% עד 3%. על פי ההערכות סובלים מהרטבת לילה כ-100 אלף ילדים.
להרטבת הלילה מספר גורמי סיכון, הכוללים, בין היתר, היסטוריה של הרטבת לילה אצל אחד ההורים או האחים. הפרעות קשב וריכוז ועצירות מפחיתים את הסיכוי להצלחת הטיפול.
הרטבת לילה פוגעת בדימוי העצמי של הילד ובהישגיו בלימודים. לאחר טיפול מוצלח בתופעה קיים שיפור גם בדימוי העצמי וגם בקשר בין הילד למשפחתו. טיפול במהלך הילדות מפחית את הסיכון שהילד ימשיך להרטיב גם כמבוגר.
מה גורם להרטבת לילה?
על פי המקובל כיום, ההפרעה נובעת משילוב של הפרעה בבשלות מערכת העצבים, חוסר בהורמון ווזופרסין ושלפוחית שתן קטנה יחסית, שאינה יכולה להכיל את נפח ייצור השתן הלילי.
על פי ההגדרות נקבעו כמה סיווגים להרטבת לילה:
הרטבת לילה ראשונית: כשהילד מרטיב מאז ומתמיד ולא היה יבש במשך יותר משישה חודשים
הרטבת לילה שניונית: כזו שהחלה לאחר שהילד היה יבש במשך שישה חודשים ומעלה.
הרטבת לילה רב תסמינית: כאשר בנוסף להרטבת הלילה יש תסמינים של הפרעה בדרכי השתן התחתונות, כמו תכיפות במתן שתן, דליפת שתן או התאפקות, והפרעה בדרכי העיכול כמו עצירות או בריחת צואה.
הועדה קבעה כי מספר הטלות השתן התקין הוא שלוש עד שמונה פעמים ביממה, והצלחה בטיפול להרטבת לילה מניב מעל שבועיים רצופים ללא הרטבה.
כיצד מתבצעת האבחנה?
את הטיפול הראשוני בהרטבה יכול לקבוע רופא הילדים, אורולוג ילדים או נפרולוג ילדים. תחילה על ההורים לנהל יומן השתנה, המניב מידע רב וחיוני להחלטות על המשך הטיפול. ביומן זה מציינים ההורים רישום של כמויות השתיה, תדירותן לפני השינה וארועי הטלת השתן.
הבירור הראשוני כולל גם בדיקה גופנית, הכוללת בדיקת הבטן לאיתור גושי צואה ומלאות שלפוחית השתן, בדיקת איברי המין, תצפית עמוד שידרה מותני וגבי ובדיקה נוירולוגית של פלג הגוף התחתון. בנוסף יבדוק הרופא את תוצאת בדיקת השתן של הילד.
מה כולל הטיפול?
בשלב הטיפולי הראשון יתבקשו ההורים לשמור על התפלגות צריכת השתייה, כך שרוב צריכת הנוזלים תעשה עד לשעות אחר הצהריים וכמות מזערית בשעות אחר הצהריים. כשעה לפני השינה יש להימנע משתייה. כמו כן יש להקפיד על צריכת נוזלים מספיקה במשך שעות היום. בילד בן שש שנים מומלץ על כ-1,400 מילילטרים נוזלים ביממה.על הילד להימנע ממשקאות המכילים קפאין (שוקו, תה, קוקה קולה) ותאנין (תה) ומאכלים מתוקים, חריפים ומלוחים בשעות הערב. כל אלה מגבירים את תכיפות וכמות מתן השתן.
יש לעודד את הילד להיות חלק פעיל מהטיפול בבעיה, להדגיש בפניו כי שינויים בהרגלי התנהגות כמו הפסקת שתייה לפני השינה והימנעות מאכילת שוקולד - אינם ענישה.
האם להעיר את הילד בלילה כדי לקחת אותו לשירותים?
הפרסומים בספרות אינם חד משמעיים בנושא זה. הועדה סבורה שיקיצה לילית אינה מזיקה, אך אין הוכחות כי היא עוזרת לפתור את בעיית ההרטבה לטווח רחוק. באשר לשימוש בחיתולים, ניתן להשתמש בתחתוני לילה סופגים, בתנאי שהילד אינו מראה התנגדות לכך.
מהי "פעמונית" והאם השימוש בה אכן עובד?
"פעמונית" הוא מיתקן המונח על המזרן מתחת לסדינים ומצפצף כאשר קיימת לחות עקב ההשתנה. כאשר הפעמונית מצפצפת, הילד צריך להתעורר או שההורה מעיר אותו, ולהשלים את הטלת השתן בשירותים.הסברה היא שהטיפול בפעמונית גורם להתניה וייתכן גם שהיא משפיעה על הגדלת נפח שלפוחית השתן ועל תבנית השינה של הילד. השימוש בפעמונית עלול להיות תהליך קשה מאוד עבור בני הבית, המתעוררים עקב הצפצופים בלילה, והוא דורש מחוייבות של המשפחה כולה של זמן ומאמץ.
התגובה לטיפול בפעמונית אינה מיידית ומומלץ להתמיד בטיפול חודש עד שהוא מוגדר כמוצלח או לא מוצלח. אם הטיפול מצליח מומלץ להמשיך חודשיים נוספים.
הטיפול בפעמונית מתאים בעיקר לילדים קטנים, המרטיבים מספר פעמים בלילה, ופחות יעיל בטיפול בילדים מעל גיל שבע. אם אין תגובה לטיפול בפעמונית למשך מספר שבועות, יש לשקול התחלה של טיפול תרופתי.
מהו הטיפול התרופתי ולמי הוא מתאים?
במקרה שהטיפול המונע אינו מועיל, ניתן הטיפול ב"מינירין". מדובר בחומר הדומה להורמון ארגינין וזופרסין, ההורמון נוגד השיתון (אנטי-דיורטי) העיקרי בגוף. בניגוד להורמון הטבעי וזופרסין, המשפיע גם על לחץ הדם, הרי שהתרופה מינירין אינה משפיעה על לחץ הדם, והשפעתה נוגדת השתן היא ארוכת טווח. התרופה ניתנת בכדורים כשהמינון ההתחלתי המומלץ הוא 0.2 מיליגרמים.תצורה נוספת היא טבלית מינרין מלט. כדורים אלה מניחים מתחת ללשון והתרופה נמסה תוך מספר שניות, ללא צורך בשתיית מים או בבליעה. מינירין בתרסיס הוצא מטיפול בהרטבות לילה.
וכך מתבצע הטיפול התרופתי: כשעתיים לפני השינה יש להפסיק לשתות עד הבוקר וליטול את המינירין כשעה לפני השינה. שתייה מופרזת לאחר נטילת המינירין מעלה את השכיחות של ירידה ברמת הנתרן בדם (היפונתרמיה) והיא מסוכנת ומתבטאת לרוב בכאבי ראש וחולשה. הטיפול במינירין נמשך שלושה חודשים לפחות, וההפסקה בטיפול נעשית בצורה הדרגתית ולא פתאומית.
מי אינו רשאי לקבל טיפול במינירין? האיסור היחיד הוא כאשר קיימת הפרעת השתנה הקרויה "פולידיפסיה טבעית". אין ליטול את התרופה גם בזמן מחלת שילשולים או חום. התרופה נחשבת לבטוחה מאוד לטיפול ושיעור תופעות הלוואי נמוך ביותר. היא גם אינה מצריכה מעקב שגרתי אחר בדיקות הדם.
