למה לא פונים מספיק לעזרה נפשית בישראל?
בשל המצב הביטחוני נחשבת ישראל כ"מעבדה למצבי לחץ", אז למה רק שיעור נמוך של הסובלים ממצבי מתח, חרדה ודיכאון פונים לסיוע נפשי מקצועי? הפסיכולוג עמירם רביב מסביר כי בני משפחה וחברים הם מערכת תמיכה טבעית, אבל לא תמיד מספיקה. מה עוד צריך לעשות?
מדוכאים, חרדים, מתקשים לישון: ב-18 באוגוסט השנה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ממצאים מתוך סקר חברתי שנערך במהלך שנת 2013 ושנגע במצבי בדידות, לחץ ומצוקה.
מתוך הסקר, שעליו ענו עשרות אלפי בני 20 ומעלה, התברר כי 27% מהם, כ-1.4 מיליון אנשים, חשו לחוצים תמיד או לעתים קרובות בשנה האחרונה
שעסק במצבים של בדידות, לחץ ומצוקה. 19% ציינו כי הם עסוקים בדאגות המפריעות להם לישון תמיד או לעתים קרובות, ו-9% ציינו כי הם חשים מדוכאים לעתים קרובות.
זה היה המצב בשנה שעברה, ואני מאמין שבעקבות מבצע "צוק איתן" בקיץ הנוכחי עלה שיעור המדווחים על לחץ, "מצב רוח ירוד" ושאר ביטויי דאגה וחרדה, ולא רק אצל תושבי הדרום.
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
שומרים על בריאות הנפש:
בדקו עצמכם: האם אתם סובלים מ"כמעט דיכאון"?
המגיפה השקטה: איזה טיפול הכי יעיל לדיכאון
חווים התקף חרדה? 7 עצות להתמודדות יעילה
החדשות הטובות, לפחות לפי תפיסות מקובלות של אנשי בריאות הנפש, הן שאיתור סיבות חיצוניות למצב רוח ירוד וללחץ מעידות על תגובה נורמלית של אותו אדם. החדשות הטובות פחות הן שגם תגובות נורמליות למצבי לחץ ומתח מותירות בנו צלקות ופוגעות בתפקודנו, לעתים לאורך זמן.
בישראל חשופים ללחץ מתמיד
לפני כמה עשרות שנים הגדיר חוקר הלחץ הישראלי פרופ' נח מילגרם ז"ל את מדינת ישראל כ"מעבדה טבעית לחקר מצבי לחץ". הוא מנה שתי סיבות לכך: הראשונה, אנו בישראל חשופים רוב הזמן למצבי לחץ מלחמתיים. והשנייה, יש לנו חוקרי לחץ טובים. מאמרים וספרים רבים נכתבו כתוצאה ממחקרים והתנסויות קליניות בנפגעי לחץ, מצבי מתח וחרדה, וכן נותחו תגובות פוסט-טראומטיות ופותחו דרכי התמודדות כדי לסייע לחיילים ולאזרחים להתמודד עם קשיים אלו.
כיום יש לאנשי בריאות הנפש יותר כלים וכישורים לסייע לאנשים במצבי דיכאון ומועקה בעקבות טראומה, לכן כדאי להתמקד בעוד ממצא חשוב ורלוונטי למצב העכשווי שעולה מסקר הלמ"ס. בתשובה לשאלה "למי תפנו במקרה שאתם מרגישים מדוכאים מעט או שזקוקים לדבר עם מישהו?", ענו 47% מבני 39-20 כי היו פונים תחילה לבן הזוג לקבלת עזרה, 21% ציינו כי היו פונים לחברים, ו-20% השיבו כי היו פונים להורים.
40% מבני 65 ומעלה היו פונים גם לבן הזוג, 28% פונים לילדיהם, 11% פונים לחברים, 7% היו פונים לבן משפחה אחר ורק 2% היו פונים לאיש מקצוע. 10% דיווחו שלא היו פונים לאף אחד במקרה שבו היו חשים מדוכאים.
טבעי וחשוב שבמצבי מתח, מצוקה וקשיים רגשיים יפנו אנשים לסיוע של בני משפחה וחברים, המוגדרים כ"מערכות התמיכה הטבעיות", אבל לא בכל מקרה העזרה ממקורות אלו מספיקה. לעתים יש צורך להשלימה באמצעות מערכות תמיכה מקצועיות, דהיינו אנשי בריאות הנפש.
רק 40%-20% פונים לעזרה
מסתבר שדווקא אנשים רבים המדווחים על מצוקה ודיכאון וזקוקים לטיפול פסיכולוגי נמנעים מלבקש טיפול כזה. במחקרים שונים נמצא שרק 20%-40% מהאנשים שיכלו להפיק תועלת מעזרה נפשית אכן פונים לקבל אותה.
חוקרים טבעו בהקשר זה את המושג "פער השירות", בהתייחס לפער בין שיעור האנשים הזקוקים לסיוע נפשי באוכלוסייה נתונה בהשוואה לשיעור האנשים הפונים בפועל לסיוע ולטיפול מקצועיים.
אחד ההסברים השכיחים להימנעות מפנייה לעזרה קשור במשמעות שנותן אותו אדם לעצם הפנייה לעזרה. כלומר, הפנייה לעזרה נתפסת על ידיו כחולשה אישית, לכן היא מהווה איום על הדימוי העצמי שלו. במטרה להימנע מפגיעה כזאת בוחר הפרט להימנע מפנייה לעזרה, גם במחיר המשך הסבל הנגרם בעטיה של הבעיה.
במחקריי ובמחקרי עמיתיי נמצא שרובנו רגישים דיינו להבחין במצוקה של זולתנו, ואף שקל יותר להפנות את האחר לטיפול מקצועי מאשר לפנות בעצמך.
חשוב לדעת כי מתן עזרה נפשית על מגוון צורותיה, בעיקר בסמוך לאירוע לחץ ובטרם התגבשו סימפטומים פוסט-טראומטיים או דיכאון עמוק, עשוי למנוע החרפה וסיבוכים במצב הנפשי.
רגישות ומודעות של בני המשפחה לשינויים במצב הרוח או בהתנהגות של הקרוב להם מאפשרת הגשת תמיכה באמצעות אוזן קשבת וסבלנית - אבל גם באמצעות הפניה לסיוע נפשי. כפי שציינו, קל יותר להפנות אחרים לעזרה פסיכולוגית מאשר לפנות בעצמך.
ככלל, יש חשיבות רבה להעלות את המודעות בציבור ליתרונות העזרה הנפשית ולדה-סטיגמטיזציה שלה, במיוחד לקראת היום הבינלאומי להתמודדות עם דיכאון ומצבי חרדה, המתקיים ב-6 בנובמבר ושיצוין בישראל בסינמטק תל אביב.
הכותב הוא דקאן בית הספר לפסיכולוגיה, המרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה (מל"א)