"לא היה חשוב לאמא שנהיה תלמידים טובים"

נעמי שמר, ילידת קיבוץ כנרת, הייתה יוצרת בלתי נדלית ורבים משיריה נחשבים נכס צאן ברזל בתרבות הישראלית. ממש כמו המשורר הלאומי הותיק ממנה, חיים נחמן ביאליק, גם שיריה של שמר נעו בין קטבים שונים ולצד "ירושלים של זהב" ו"לו יהי" הרציניים, כתבה גם שלל שירי ילדים אלמותיים.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>

בשנת 1970, מיד לאחר לידת בנה השני המוזיקאי אריאל הורוביץ, כתבה נעמי שמר את השיר "אלף-בית", שהפך להמנון ילדים אהוב ויצא לאחרונה כספר בליווי איוריה המלבבים של איה גורדון-נוי. "אמא העידה על עצמה ששכחה להתבגר", מחייכת ללי שמר, בתה של המשוררת ומי שאמונה על שימור מורשתה. "היה בה משהו ילדי כל החיים. כשילדה את אחי אריאל, לאחר נישואיה לבעלה השני מרדכי הורוביץ, כבר הייתה בת 40. אז זה לא היה מובן מאליו ללדת בגיל כזה. באותה תקופה אמא כתבה המון שירי ילדים, הייתה לה גם תוכנית טלוויזיה לילדים והצגת ילדים שכתבה ביחד עם עודד תאומי, ושיריה יצאו בתקליט. אני מאמינה שיש לזה קשר ללידה של אריאל".

הכתבות האחרונות בערוץ הורים :

לשלוח לגן בגיל שנה? זו טעות פטאלית

זה בדוק: כך תהפכו את הילד שלכם לתלמיד טוב יותר

בדקנו: איזה מחית קנויה הכי טובה לתינוק שלכם

"היא הייתה שואלת את התלמידים שאלות, וכותבת שירים על פי התשובות"

השיר "אלף-בית" מהווה בסיס ללימוד קרוא וכתוב ועד היום תלמידי כיתה א' מתקבלים בכותלי בתי הספר בארץ לצליליו. מתברר כי הקשר בין נעמי שמר להוראה אינו מקרי. "עם כל הילדיות שבה, אמא הייתה מורה במהותה", מספרת בתה. "היא הייתה מורה נפלאה, מקורית, שמסבירה באופן מעניין ולא טרחני ומוסיפה חשק כללי להבין ולדעת וללמוד.

נעמי שמר עם בתה, ללי. "אמא העידה על עצמה ששכחה להתבגר"(צילום: אלבום פרטי)

"היא התחילה את דרכה כמורה בקיבוץ כינרת. אחרי שסיימה את האקדמיה למוסיקה בהצטיינות, הייתה צריכה להחזיר לקיבוץ ששלח אותה ללימודים. התקן למורה למוסיקה היה תפוס, אז היא לימדה ריתמיקה לגיל הרך. בזמן שלימדה, היא כתבה את שיריה המוצהרים הראשונים, מתוך הבנה שחסרים לילדים שירים משלהם. בין השירים המוכרים מאז 'הדואר בא היום' ו'אחינו הקטן'. התלמידים שלה היום כבר בגיל המדינה, ועדיין לא שוכחים לה אף שיעור ואת השירים שכתבה למענם. יש הטוענים אפילו שכתבה יחד איתם. היא הייתה שואלת אותם שאלות, ולפי התשובות, כותבת שירים".

-אם נחזור לשיר ה"אלף-בית", שמטרתו ללמד בקלות את האותיות, הרי שיש בו כמה בחירות תמוהות כמו השורה "מם ונון הם מן ונופת". את יכולה להבין מדוע בחרה דווקא במילים אלו?

"יכול להיות שהבחירה במן ונופת היתה עניין מוסיקלי. אלו מילים תנ"כיות ואמא הייתה מאוד בקיאה בתנ"ך. היא גם אהבה להשאיר אתגר קטן בשיר. לפעמים אנחנו אומרים דברים מעל ההבנה של הילד, ולא נורא אם כרגע הוא לא מבין. המטרה היא למשוך אותו למעלה עם משהו נדיר, וההבנה תבוא בהמשך. הילדים שלומדים את השיר מנסים להבין מה זה מן, ולומדים שזה אוכל שבני ישראל קיבלו במדבר. זה חלק מהמורה שבה".

ללי שמר עם אימה, נעמי. "היא אהבה להשאיר אתגר קטן בשיר" (צילום: יעקב אגור)

שמר מברכת על צאת השיר כספר מאוייר. "הנטייה להוציא שירים בספרים ולהבליט טקסט נהדרת בעיניי", היא אומרת בהתרגשות. "המאיירת לא הכירה את אמא שלי, והצליחה לתפוס אותה בחושיה החדים".

בספר לכל אות מוקדש עמוד משלה ובו איורים של דברים המתחילים באותה אות, והילדים צריכים לזהות כמה שיותר מילים. בסופו ישנו מקרא ובו מצוינים כל הפריטים המופיעים בכל עמוד. שמר התפעלה במיוחד כאשר חיפשה במקרא מהי החיה המופיעה באות ו' ומצאה את הכיתוב "וומבט (זו החיה החמודה הזאת)". "זה בדיוק כמו שאמא שלי בחרה במן ונופת, גם איה (גורדון-נוי, המאיירת. ע.ש.א) בחרה להראות משהו שאולי אני לא מבינה מיד, אבל אני לומדת בצורה כיפית ומהנה".

הספר החדש. "אמא הבינה שחסרים לילדים שירים משלהם" (מעצבת: תמר בר דיין, איור: איה גורדון-נוי)

לדברי שמר, שיריה של אימה מלאי רבדים שלא תמיד נקלטים לאוזן כאשר שרים אותם, אך מתגלים במהלך קריאה. לפני מספר שנים, כאשר הושק הספר "הטיול הקטן", נערך אירוע בבית ביאליק ובו הציע העורך הספרותי יקיר בן משה כי כל אורח יבחר שיר משיריה של נעמי שמר ויקריא אותו בקול. "זה היה מאוד מרגש", היא מתארת. "פתאום אנשים הקשיבו למה שהשיר אומר. הם אמרו שבכלל לא ידעו שהדברים הללו כתובים בשיר".

גם כאשר נאספו השירים לקובץ שירי הילדים "הכל פתוח" הייתה התלבטות עמוקה אילו שירים להכניס לספר, מפני שילדים שרים גם שירים שאינם בהכרח שירי ילדות בהגדרה. שמר מספרת כי באותה תקופה הזדמן לה לשמוע מקהלת ילדות שרה את השיר "כד הקמח", המתבסס על פסוק מהתנ"ך. "כתוב בשיר שמי שכתב זאת 'אולי ידע מחסור או טעם משורש מר'. אני לא בטוחה שהילדות הבינו מה הן שרות, הן שרו עברית גבוהה, תנ"כית, שנשמעת יפה עם המנגינה. אולי רק עוד כמה שנים, אחרי שיטעמו משורש מר, יצליחו להבין מה אומר השיר. זה שוב החלק של המורה המיוחדת שמנסה להרחיב את העולם ולעורר סקרנות".

"היא נתנה לנו חופש אינסופי"

יחד עם הכשרון ללמד, היה בנעמי שמר גם רצון עז ללמוד וסקרנות אותנטית לתחומים רבים. בתה מספרת כי הייתה אוטודידקטית שלמדה לבד שפות, ואף הייתה לומדת באוניברסיטה כסטודנטית חופשית לתקופה מסויימת.

ללי שמר, כיום. "הקשר שלי ושל אמא היה בנוי על הרבה הומור" (צילום: אפרת אשל)

-נעמי שמר המפורסמת היתה סטודנטית באוניברסיטה? איך הסטודנטים שלצידה הגיבו?

"לא תמיד זיהו אותה, כי בחיי היומיום היא הייתה הולכת באופן מרושל, קצת מסתתר. על הבמה היא הייתה מופיעה עם שמלות יפות ותכשיט אופייני. היא מאוד אהבה להופיע והייתה מתמלאת חיים, וכשראו אותה מחוץ לבמה תמיד היו מופתעים מכמה שהיא אישה קטנה. כך יכלה להשתחל ולשמוע הרצאות מבלי שיזהו אותה".

ללי היא בתה של נעמי שמר מנישואיה הראשונים לשחקן גדעון שמר. הוריה התגרשו כשהייתה ילדה והיא ואימה הרבו לעבור דירות, ואף חיו תקופה מסויימת בצרפת. כשהייתה ללי בת 13, נישאה אמה בשנית למרדכי הורוביץ, וילדה את בנם המשותף, המוזיקאי אריאל הורוביץ.

שמר ובנה, אריאל הורוביץ. "הוא נולד לאבא ולבית אחר, אבל שנינו נושאים משהו משותף מאמא"(צילום: אלבום פרטי)

-איזו אמא היא הייתה?

"הקשר שלנו היה בנוי על הרבה הומור. לי ולאחי היה קשר אחר איתה מכיוון שאחי נולד 13 שנים אחריי לאבא אחר ולבית אחר, אבל יש משהו משותף ששנינו נושאים מהאמא הפרטית שלנו ומתגעגעים אליו. היה לנו חופש אינסופי. אצלי היה גם בלגן גדול כי החיים היו במוטיב צועני חזק כשהיינו רק היא ואני. לא היה חשוב לה שנהיה תלמידים טובים. כשהיו מזעיקים אותה מבית הספר ואומרים את משפט המפתח 'היא יכולה יותר', אמא לא התרשמה. היא אמרה שזו אחריות שלי. אריאל היה תלמיד הרבה יותר טוב, אבל לא במאמץ אלא עם הרבה כשרון, כולל מתמטיקה. אותו הצליחו ללמד תווים, אותי היא ניסתה קצת ללמד אבל לא הצליחה ועד היום אני מנגנת משמיעה".

-יש מבין שיריה שירים שנכתבו למענך?

"יש שירים הקשורים אליי. 'שיר ערש למקרים מיוחדים', שביצעה רבקה מיכאלי, הוא אחד המבדחים ועוקצניים מהשירים השובבים והפחות ידועים. זה שיר נורא מצחיק לילדה שהוריה התגרשו, ומבטא את היכולת של אמא לצחוק גם על דברים עצובים ובעייתיים. החרוז האחרון בשיר הוא 'נומי נומי בת, צעצועיך עייפים/ נירדמו מזמן על גבי המדפים/ למה הם ניראים כל כך מאושרים/ אולי בגלל שאין להם בכלל הורים'".

שמר מספרת כי למרות הדימוי הממלכתי הרציני של אמה, היה בה פן קונדסי, שובב ומלא הומור שאנשים נוטים לפספס. "לי באופן אישי השירים השובבים מעוררים התקפי געגוע ודמעות. נעמי הפרטית הייתה עם הומור פרוע, חד ומדויק, והרבה פעמים מילולי ונועז", היא משתפת. "היא לא חשבה פעמיים,

ואמרה את מה שנולד לה בראש. זה לא רק נוגד את הדימוי הציבורי האוהד, אלא גם את הדימוי הפחות אוהד. יש דימוי של אנשים שבגלל הדעות הפוליטיות טוענים שהיא מייפה מציאות. איזה מייפה ואיזה נעליים? היא ראתה את המציאות בצורה חדה ונוקבת ומי שמתעלם מזה, או שאין לו חוש הומור, או שקל לו להתעלם מזה. מי שבאמת עובר על החומר שהשאירה, מבחין בזה".

החלום: מרכז מוסיקה בקיבוץ כנרת

מאז נפטרה נעמי שמר בשנת 2004, עוסקת בתה ללי בשימור יצירתה. היא עברה על אינספור כתבים וחומר ארכיוני ונגעה בנימים הכי קרובים של אימה. את החומר העבירה לספרייה הלאומית, אבל לדבריה עדיין לא הצליחה להגיע לכל החומרים ומלאכת השימור נמשכת.

היום כבר יש בערים השונות רחובות ומוסדות חינוך על שם נעמי שמר. לדברי שמר אף ישנה תוכנית להקים מרכז מוסיקה בקיבוץ כנרת, מקום הולדתה, והיא מקווה כי הפרויקט יקרום בקרוב עור וגידים. בימים אלו רצה בבתי הספר ההצגה "הכל פתוח", עם שירי נעמי שמר, שכתבה וביימה צביה הוברמן בהפקת תיאטרון גושן. כמו כן, תמר גלעדי, כלתה של נעמי שמר, מופיעה כבר חמש שנים עם המופע "בלוז לנעמי" ובו עיבודים חדשים לשיריה. שמר עדיין מקווה שתצא ביוגרפיה ראויה על חייה של אימה ושיצא סרט ביוגרפי שיצליח לשקף את כל המורכבות של האישיות שלה.

-מכל פעילות שימור המורשת, מה הכי היית רוצה שעוד יקרה?

"הייתי רוצה שהשירים יקבלו עוד ביצועים חדשים. זה קרה וקורה ומרגש כשהשירים מקבלים חיים חדשים. מדובר ביוזמות אותנטיות שלא באות מאתנו ומאוד משמחות".