שכח את יוטיוב: אובמה נגד דאעש
הנשיא האמריקני היה חייב לתת מענה ללוחמה הפסיכולוגית של דאעש, ארגון שהוא בעיקר תופעה תודעתית. החימוש של המורדים והלוחמים בשטח עוד עלול לעלות לו ביוקר, כפי שהוכח בעבר
האסטרטגיה למלחמה בדאעש שהציג לפנות בוקר נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, היא ממוקדת ועשויה להיות אפקטיבית. היא מזכירה את האסטרטגיה הצבאית של ישראל נגד חמאס מאז מבצע "עופרת יצוקה" ב-2008 ועד "צוק איתן" הקיץ. היא מבוססת על שני עקרונות: צריך להחליש את הארגון באמצעות פגיעה ביכולותיו הצבאיות על פני תקופה ארוכה, עד שיתכווץ וייעלם מעצמו. העיקרון השני: לפגוע בו מהאוויר ולהימנע ככל האפשר מחיכוך מדמם פנים מול פנים איתו על הקרקע.
ישראל יישמה אסטרטגיה זאת בשלושת המבצעים האחרונים בעזה וארצות הברית מיישמת אותה בתימן ובסומליה ובאותה מידה, פחות או יותר, של הצלחה. חמאס והארגונים הג'יהאדיסטים המסונפים לאל-קאעידה נפגעים, אך הם עדיין ממשיכים להתקיים. אולם בתוכנית של אובמה חסר מרכיב חיוני אחד: חסימת סרטוני האימים שדאעש מפיץ ביוטיוב והרשתות החברתיות, שהפכו לכלי אפקטיבי ביותר לקידום מטרותיו.
דאעש הוא בעיקרו תופעה תודעתית ולא פיזית. יש לארגון הצלחה על הקרקע, אבל את עיקר כוחו הוא שואב מטרור ברוטלי שהוא מציג ברשתות החברתיות, ומפנטזיה מיסטית-דתית, שהוא מטפח על חזרה לימי החליפות האיסלאמית בימי הביניים. אפילו עריפת הראשים היא שריד לאותם ימים שבהם אי-אפשר היה להרוג אדם על ידי קליע ואבק שריפה.
את הפנטזיה הברוטלית הזאת מציג דאעש בעולם האינטרנטי כדי להשיג שתי מטרות: ציות באמצעות הפחדה של האוכלוסייה הנתונה לשליטת הקבוצה, וגיוס מוסלמים מכל העולם, שדאעש נותן ביטוי למאווייהם וכעסיהם הכמוסים ואפילו הלא מודעים נגד התרבות הדמוקרטית המערבית. לכן, צריך לנהל נגד הפורנוגרפיה הברוטלית של דאעש בדיוק את אותה מלחמת סייבר שהדמוקרטיות המערביות מנהלות קיום נגד פדופיליה.
את הערוץ החמישי הזה למלחמה בדאעש צריך היה הנשיא האמריקני להוסיף לארבעת הערוצים שאותם מנה בנאומו. מלחמת סייבר נגד דאעש לא תעלים את הארגון, אבל תהפוך את רעיונותיו והאידיאולוגיה הדתית שלו לנגישים פחות. מצד שני, אי-אפשר להתעלם מהעובדה שדווקא אותם סרטוני אימים, בעיקר שני אלה שבהם נערפים ראשיהם של העיתונאים האמריקנים פולי וסוטלוף, הם שנותנים כעת לאובמה רוח גבית בדעת הקהל האמריקנית למלחמה שהכריז על דאעש.
הציבור האמריקני סירב לתמוך בתקיפה אווירית בסוריה כשבשאר אסד רצח אלפים מאזרחי ארצו בנשק כימי. אבל כשעורפים ראשי אמריקנים, ועוד בפרהסיה, יותר מ-70% מאזרחי ארצות הברית והאירופים רוצים לראות אותו מפציץ ומשמיד את דאעש, אם אפשר - עוד היום.
האסטרטגיה עובדת: דאעש נבלם בסוריה ועיראק
לאובמה לא היו כנראה היסוסים רבים לפני שנשא את נאומו. הוא מנהל את האסטרטגיה הזאת נגד דאעש כבר שבועיים-שלושה. אבל מה שיותר חשוב, היא מוכיחה את עצמה: התקדמות דאעש בעיראק וגם בסוריה נבלמה. לא רק שהם לא הצליחו לכבוש את בגדד, הם גם נעצרו במקומות מבוצרים פחות וחלשים יותר צבאית, כמו בעיירה אמרלי הטורקמנית, שתושביה החליטו פשוט לא לברוח ולהילחם. מתקפת דאעש על העירייה, בצפון-מזרח החבל הכורדי, הופסקה לחלוטין ולוחמי דאעש נסוגו ברגע שהאמריקנים הפציצו מלמעלה ומיליציות שיעיות חשו מאזור בגדד ומאיראן לעזרת תושבי העירייה, בשל היות הטורקמנים שיעים.
הדילמה: החיילים העיראקים יברחו או יילחמו?
החדשות הרעות הן שבאסטרטגיה של הנשיא אובמה יש לא מעט מרכיבים בעייתיים, שכמעט בוודאות יפגעו בהשגת המטרה - השמדת הארגון הברוטלי. הם בוודאי יאטו את הקצב שבו התופעה תיעלם.
המרכיב הבעייתי ביותר הוא ההשקעה שהממשל האמריקני עומד לבצע בארגון מחדש וציוד הצבא העיראקי. אותו צבא, נזכיר, חומש על ידי האמריקנים, שהשקיעו בו כמה מאות מיליארדי דולרים ועשרות אלפי יועצים ומאמנים מ-2004 עד 2011. אלא שבשעת המבחן מול דאעש ברחו חיילי צבא עיראק כמו שפנים והשאירו את כלי הרכב המשוריינים, הטנקים והטילים וציוד אמריקני מודרני אחר לשימושם של אנשי דאעש. אנשי הארגון עושים בו שימוש גם כעת – הן בשדה הקרב והן בלוחמה התודעתית שהם מנהלים.
אין שום ביטחון שמאות היועצים והציוד שהאמריקנים יזרימו כעת לצבא העיראקי, שרוב לוחמיו שיעים, ייתן תוצאות אחרות ממה שהיה בחודש יוני במוסול. מה שחסר לצבא עיראק זו שדרת פיקוד מקצועית, נחושה ולא מושחתת, עם חיילים מלאי מוטיבציה. את זה ספק אם האמריקנים יכולים לשנות. הם יכולים לשפוך כסף, כדרכם, אבל התשואה תהיה דלה. רק אם היועצים האמריקנים שנשלחו לעיראק יקבלו סמכות למנות ולפטר מפקדים בדרגים של מפקד גדוד ומעלה, יש להם סיכוי להפוך את הצבא העיראקי לגוף לוחם יעיל.
החלפת הממשלה בבגדד היא לעומת זאת הצלחה נטו לאמריקנים. זו אמנם ממשלה שיעית, אבל סביר שהיא תהיה מושחתת פחות ותמנה מפקדים על פי כישוריהם בשדה הקרב ולא על פי קרבתם לראש הממשלה ולאנשי שלומו, כפי שהיה בימי אל-מאליכי שהודח.
חימוש הכוחות בשטח עלול להפוך לבומרנג
מרכיב בעייתי נוסף הוא חימוש ואימון המיליציות בעיראק ובסוריה. מי שייהנה מכך הם הכורדים בשתי המדינות, קבוצות מורדים חילוניות כמו הצבא הסורי החופשי בסוריה וארגונים איסלאמיים מתונים. חימושם של אלה בנשק מודרני עלול להפוך לבומרנג, בדיוק כמו מה שקרה באפגניסטן. אחרי שהמוג'אהדין הניסו את הסובייטים מאדמת אפגניסטן באמצעות נשק אמריקני, הם הפכו לטליבאן ולאל-קאעידה, שפגעו באמריקנים ובאינטרסים של המערב באמצעות אותו נשק.
לא פחות חשוב הוא גיוס ראשי השבטים הסונים בעיראק ונאמני סדאם חוסיין לשעבר, אנשי מפלגת הבעת', להתנגדות בדאעש שהתנחלה בתוכם ושואבת מהם את כוחה. אותם ראשי שבטים סונים ואנשי בעת' לשעבר הם שהביאו לדעיכת אל-קאעידה בעיראק אחרי שהאמריקנים גייסו אותם – או מוטב לומר שיחדו אותם – לשתף פעולה. אל-מאליכי עורר מחדש את זעמם ואת תמיכתם בפנאטים המוסלמים כשהדיר אותם מהשלטון ומההטבות הכלכליות הכרוכות בכך. מערב עיראק היא קריטית למלחמה בדאעש. סוריה היא רק סניף של הארגון הפורח ויכול לשגשג באזורים חסרי משילות.
הזווית הישראלית: נשק אמריקני נגד ישראל?
ומה איתנו? ישראל לא צריכה להידחף. יש לנו מודיעין טוב ואיכותי על הנעשה בסוריה ובמידה מסוימת גם על עיראק. אנחנו, למשל, יכולים להצביע בפני האמריקנים על פרצות במערך הנ"מ של סוריה, בעיקר טילי הנ"מ הרוסיים, באופן שיאפשר לאמריקנים להפציץ במזרח המדינה את אזור העיירה ראקה. לישראל יש גם מידע טוב על הנעשה בלבנון. דאעש כבר פועל גם בגבול לבנון-סוריה, באזור העיירה ארסלן, וישראל יכולה לספק מעקב הדוק וטוב, שיאפשר לקואליציה בהנהגת ארצות הברית לפעול.עם זאת, אסור להיתפס לשאננות. אמנם דאעש לא חדרה לישראל כפי שמנסים גורמים שונים להלך עלינו אימים, ואפילו לא התקרבה לגבולותינו, אבל הנשק שהאמריקנים והצרפתים והבריטים והגרמנים מספקים ומתכוונים לספק לארגוני המורדים בסוריה ולצבא לבנון, צריך להדאיג אותנו מאוד. טילי הנ"ט המתקדמים והטילים נגד מטוסים, שיסופקו לארגוני המורדים בסוריה, יגבילו את חופש הפעולה של צה"ל אם יצטרך לפעול באוויר או ביבשה.
גרוע מזה, צריך לזכור שג'בהת א-נוסרה, ארגון המסונף לאל-קאעידה, נמצא ממש על הגבול בגולן. הארגון הזה, שבימים אלה נחשב "מתון" לכאורה בהשוואה לדאעש, מסוכן לנו לא פחות. הוא כבר הוכיח שהוא יודע להשתלט על כמויות נשק מודרני שנמסרו לצבא סוריה החופשי החילוני, וטילי כתף אמריקניים וטילי נ"ט צרפתיים שיהיו בידיו עשויים להופיע גם נגדנו ברמת הגולן או בסיני, שגם בה יש לאל-קאעידה סניף הצומח במהירות.
צריך לשמוח שהנשיא אובמה התגייס למלחמה בדאעש, אבל אסור לשכוח את אל-קאעידה ובעיקר צריך להבין שלא יהיו תוצאות מהירות ומיידיות למלחמה האמריקנית באיסלאם הקיצוני. חשוב לראות מה קורה בסומליה, בתימן ובמקומות אחרים שבהם ארצות הברית פועלת להעביר נשק ופועלת באמצעות כוחות מיוחדים נגד הקיצוניים האיסלאמיים. יש לאמריקנים הצלחות יפות בפגיעה בראשי הנחש. אבל גם בסומליה וגם בתימן, גוף הנחש עדיין מתפתל ומדי פעם גם קוטל. נקווה שהעובדה שנגד דאעש ארצות הברית מובילה קואליציה בינלאומית תביא תוצאות מכריעות יותר ומהר יותר.
לפנייה לכתב/ת 
