מייצרים קשרים עם אסיה - כבר כסטודנטים

מראשון לציון להאנוי

מול עשרות קטנועים שטסים ללא רחם על הכבישים הסואנים של בירת וייטנאם, לצד מאות מקומיים עם מסיכות המגוננות עליהם מפני זיהום האוויר, עושים את דרכם לעבר הקמפוס הווייטנאמי ארבעה סטודנטים שנה ב' לתואר ראשון בכלכלה ובמשפטים, בתוכנית המצטיינים של המסלול האקדמי המכללה למינהל. "אנחנו כבר לא בקנזס", אמרה פעם דורותי לטוטו, וגם כאן התמונה דומה: האנוי רחוקה שנות אור מראשון לציון, העיר בה ממוקמת המכללה.

אנחנו כבר לא בראשון לציון. האנוי, בירת וייטנאם(צילום: הילה ציאון)

אף שגיאוגרפית ישראל היא חלק מהמזרח התיכון, ממש כמו היכולת שלה להצטרף לתחרויות אירופיות כגון האירוויזיון או ליגת האלופות, היא הצטרפה לארגון האסייאתי ב-2012. זאת, לאחר שפרופ' שימדה הוזמן לבקר בישראל על ידי איש העסקים אלחנן הראל, מי שייסד את לשכת המסחר ישראל-יפן. במהלך ביקורו, פגש שימדה את פרופ' זאב נוימן, נשיא המסלול האקדמי המכללה למינהל, שמסיים השנה את תפקידו לאחר שתי קדנציות. השניים החליטו לשתף פעולה - ולהוכיח לחברים מהמזרח הרחוק שגם ישראל היא חלק מאסיה.

לצד עשרות הסטודנטים שהגיעו בסוף החודש שעבר להאנוי מווייטנאם, יפן, טייוואן ודרום קוריאה, אי אפשר היה להתעלם מנועם רותם (27), אלכס שמולוביץ (25), הדר אלה (24) ושחר כץ (23) - ארבעת הנציגים הישראלים, שהגיעו כדי לספר על הכלכלה של המדינה הקטנה, הממוקמת לחופי הים התיכון, ומקיימת משק מפותח בצל קונפליט מדיני עם שכנותיה. תחת הנושא "חשיבה מחדש על גלובליזציה", היה זה אך טבעי שהארבעה יעוררו את סקרנותם של הסטודנטים, כמו גם של הפרופסורים המנחים, שלאורך הכנס הביעו את התעניינותם במשלחת הישראלית. 

המשלחת הישראלית עוררה סקרנות. מימין: הדר אלה, אלכס שמולוביץ, שחר כץ ונועם רותם(צילום: הילה ציאון)

דילמת היזם

במסגרת הכנס, התבקשו נציגי המכללות להציג בפני שאר הסטודנטים והפרופסורים מצגת שהכינו מראש בנושא כלכלה וגלובליזציה, עליה עמלו ימים כלילות בטרם הגעתם לכנס. בתום המצגת התבקשו לנהל יחד עם הפרופסורים המנחים דיון אקדמי, לקראת השלב הבא: עבודה משותפת בקבוצות רב-לאומיות, הכוללות נציגים מכל המדינות המשתתפות, במטרה לפתור בעיות כלכליות גלובליות יחד - למרות מחסום השפה.

"צעירים רבים משקיעים שנים מהחיים ברעיון מבריק שהם בטוחים שישנה את העולם", אומר נועם, "אבל האסטרטגיה המועדפת עליהם היא אקזיט. זו אסטרטגיה שמתאימה לדור שלנו - דור ה-Y - דור שרוצה לראות תוצאות בטווח הקצר, שמתקשה לראות קדימה. הבעיה היא שבאקזיט מאבדים את הקניין הרוחני, כמו גם את ההשפעה על השוק: פעמים רבות החברה שרכשה את הפיתוח מעתיקה את מקום העבודה מישראל, מה שעלול ליצור אבטלה".

הפרופסורים המנחים. משמאל: פרופ' זאב נוימן, נשיא המסלול האקדמי המכללה למינהל; באמצע: מייסדי הארגון - פרופ' סאנג קי מין ופרופ' הראו שימדה(צילום: הילה ציאון)

"הצעיר הסטארט-אפיסט צריך לבדוק אם הוא רוצה לייצא רעיון או פטנט כאקזיט, או להמשיך לעבוד עליו בישראל למרות הסיכון הכלכלי, ובסופו של דבר לייצא אותו כמוצר", ממשיך אלכס. "למכור או לא למכור - זו הדילמה של היזם", מצטרפת שחר כץ מאשקלון, גם היא סטודנטית למשפטים, "נכון שפיתוח המוצר באופן עצמאי זה אומר לקחת סיכון, אבל היתרון הוא שאפשר לממש את מלוא הפוטנציאל שבחדשנות, לשמור על הקניין הרוחני וגם לדאוג שתישאר עבודה לישראלים".

על נועם, אלכס ושחר מפקחת ביד רמה הדר אלה מהיישוב בית זית, כיום מתגוררת בתל-אביב ומסיימת בימים אלה תואר ראשון בכלכלה. כמו בכל משלחת, היא נבחרה לשמש "מנהיגת הקבוצה", ולא בכדי: הדר כבר צברה ניסיון, לאחר שבשנה שעברה עברה את אותו התהליך, כשהגיעה עם ארבעה סטודנטים נוספים מהמכללה לכנס באוקינוואה שביפן. "בשנה שעברה דיברנו על סוגיית ייצוא הגז", היא משתפת, אך נראה שסוגיית החדשנות לא מותירה אותה אדישה. 

דיונונים, שבלולים, סרטנים. בווייטנאם אוכלים הכל(צילומים: הילה ציאון)

"מלחמת" אין ברירה

אחרי המצגת בנושא חדשנות שמציגים הישראלים, נראה שהקהל כמרקחה. פרופ' שימדה היפני, דמות מופת ומושא הערצה בקרב הסטודנטים האסייאתיים, לא יכול להסתיר את חיבתו לישראל ואת התרשמותו הן מתעשיית הטכנולוגיה הישראלית והן מהפרזנטציה שהציגו הסטודנטים הצעירים. אם היה יכול, היה ודאי מכנה את ישראל "עמק הסיליקון" של אסיה, אף שקשה להשוות את המדינה הקטנה למעצמות כמו יפן וסין.

"אתם צריכים להבין שלישראל יש תרבות עתיקה, ושלקח לישראלים זמן רב להקים מדינה", מסביר פרופ' שימדה לסטודנטים המרותקים, ובתוך כך מחזק את דבריהם של הנציגים הישראלים. "הסיבה שישראל חדשנית היא שפשוט אין לה ברירה".

פרופ' נוימן, נשיא המכללה, מאזין לקולגה שימדה ומהנהן בגאווה. אחרי הכל, הוא כאן כדי ללוות את הישראלים הצעירים, בדרך לעוד כנס מוצלח ובמטרה להמשיך את שיתוף הפעולה גם בשנים הבאות, אחרי שיפנה את כיסאו. בשיחה מאוחרת יותר הוא מספר כיצד הגיע שימדה עם קולגות לישראל, כשהוא אוחז בספר "מדינת הסטארט-אפ" מתורגם ליפנית. מדובר בספר שמנסה להסביר כיצד מדינה צעירה כמו ישראל, עם פחות מ-10 מיליון נפש וללא משאבי טבע, המוקפת אויבים ונמצאת במצב לחימה תמידי, מצליחה לייצר יותר חברות סטארט-אפ מאשר מדינות גדולות ומבוססות ממנה.

נועם, שחר ואלכס אחרי הפרזנטציה הראשונה עם חברים. "סטארט-אפ ניישן" זה אנחנו(צילום: הילה ציאון)

אחרי הגשת המצגות, מגיע השלב המתקדם של הכנס: חלוקה לקבוצות רב-לאומיות, במטרה לנתח בעיות כלכליות ברומו של עולם ולהציג יחד פתרונות. במהלך החלוקה לקבוצות, מפרידים נועם ושחר כוחות מאלכס והדר. בעוד נועם ושחר עתידים לדון בנושא הקרוב לתחום לימודיהם - "אחריות תאגידית"; השניים האחרונים דנים עם חבריהם האסייאתיים על הבעיות שבתופעת "Green Washing" - מושג המתאר ניסיון של מפעלים וחברות מזהמות לצבוע "בירוק" את פעילותם, כדי להיות חלק מטרנד הכלכלה הירוקה ואיכות הסביבה.

אלכס והדר מציעים פתרון לתופעה: להקים מוסד לא ממשלתי, שיקבע קריטריונים "ירוקים" עבור אותן חברות שמשתמשות במותגים ירוקים כדי למשוך לקוחות. לין מוויטנאם וג'ין מדרום קוריאה מסכימות עם הדברים, אך מסבירות שבמדינות מזרח אסיה לצרכנים לא ממש אכפת אם חברה כזו או אחרת עומדת בקריטריונים ירוקים: "אנחנו כל כך הרבה, אז אם זה זול - זה מה שהצרכנים יקנו", הן אומרות בפשטות. 

לומדים יחד בקבוצה רב-לאומית עם לין מוויטנאם, ג'ין מדרום קוריאה ואחרים(צילום: הילה ציאון)

שגרירים לשבוע

במהלך הדיונים על כלכלה ירוקה ושמירה על איכות הסביבה, מתעניינים הישראלים בסוגיה רלוונטית שמטרידה אותם לאורך השבוע - הכמות הבלתי נתפסת של הקטנועים על הכבישים בהאנוי, שבין היתר גורמים לזיהום האוויר במדינה. "כמה זמן לוקח לכם להוציא רישיון על קטנוע?", הם שואלים את הסטודנטיות הוויטנאמיות שבקבוצה; "אחר צהריים אחד", הן עונות.

הסטודנטים הישראלים מעט המומים. "כשמתרגלים זה דווקא קל ללכת ברחוב", מנסות להרגיע הווייטנאמיות. זה לא ממש עובד, אבל הנטוורקינג בעיצומו - בשאר המדינות שמשתתפות בכנס, הם מגלים, לוקחים מעט יותר שיעורי נהיגה. 

כמה זמן לוקח להוציא רישיון על קטנוע? "אחר צהריים אחד". האנוי בשעת העומס(צילום: הילה ציאון)

ביום למחרת, אחרי "לילה לבן" שכולו לימודים ועשייה, מציגים הסטודנטים את המצגות המשותפות, שעליהן עבדו בסך הכל פחות מיממה. "אני חייב להגיד שהסטודנטים התעלו על הפרופסורים, ודוברים אנגלית טוב יותר מהם", אומר בהלצה פרופ' נוימן. פרופ' שימדה מצטרף לדברים: "אל תשכחו שאתם עדיין סטודנטים, זה הזמן שלכם לטעות, להיות שונים ואמיצים, ואפילו להישאר שטותיים", הוא אומר בחיוך.

אחרי כן מתכנסים כולם - סטודנטים ופרופסורים כאחד - במסעדה מקומית מפוארת, ולא מאכזבים בתחרות הכישרונות המוזיקליים שהובטחה לקחת חלק נכבד בסוף הכנס. הנציגות הווייטנאמיות מציגות ריקוד ולבוש מסורתי, הסטודנטיות הטייוואניות מפזזות על הבמה בהשפעה אמריקאית, והמשתתפים היפנים והקוריאנים מזמרים, כמו נלקחו ממועדון קריוקי טיפוסי. הישראלים, מצדם, מסתפקים בשיר צנוע עם פרופ' שימדה בכבודו ובעצמו, ששב וממחיש את חיבתו לישראל. שימדה, אגב, מסרב לרדת מהבמה וממשיך להופיע בפני הסטודנטים בשלל שירים ביפנית ובאנגלית.

מייסדי הארגון מפליאים בשירה. מימין: פרופ' סאנג קי מין הדרום קוריאני ופרופ' הרואו שימדה היפני(צילום: הילה ציאון)

"אנחנו מרגישים כמו שגרירים", מסכמים נועם, אלכס, שחר והדר את השבוע שעבר עליהם, "ומקווים שהצלחנו לגרום לסטודנטים האסייאתיים קצת 'לפתוח את הראש' לגבי ישראל, בעיקר בגלל שהם כל כך שונים מאיתנו ואנחנו כה שונים מהם. חשוב לנו שיידעו למקם אותנו על המפה - ולדעת שיש עם מי לעשות עסקים בשנים הבאות". 

תחרות הכישרונות, עם כיוון השעון: הקבוצה הווייטנאמית, הנציגים הישראלים, הסטודנטים היפנים, הקבוצה הדרום-קוריאנית, הנציגות הטייוואניות(צילומים: הילה ציאון)

הכותבת הייתה אורחת המכללה למינהל בווייטנאם