66 שנות משפט, רק 26 משפטים חוזרים
הרשעות שווא אינן מאותרות ומדיניות "היד הקמוצה" של בית המשפט העליון מונעות תיקון ומותירות במאסר חפים מפשע רבים. דו"ח הסנגוריה הציבורית מצביע בנוסף על גידול חד במעצרים ועל אסירים קטינים ללא חינוך
בעיות מוסדיות באיתור ותיקון הרשעות שווא ו"יד קמוצה" של בית המשפט העליון בכל הנוגע למשפטים חוזרים גורמות לריצוי עונשי מאסר ממושכים של חפים מפשע רבים, כך עולה מדו"ח הסנגוריה הציבורית לשנת 2013.
הדו"ח, שמקצה פרק מיוחד לנושא, מצביע על 26 מקרים שבהם הורה בית המשפט העליון על עריכת משפט חוזר מאז קום המדינה. בתום חמישה מתוכם, הודגש, הורשע הנאשם בשנית. "מספר הרשעות השווא שמערכת המשפט הישראלית הייתה מוכנה להכיר בהן הוא קטן ביותר, מזערי ממש, לנוכח עשרות אלפי ההליכים הפליליים המתנהלים בכל שנה", נטען.
הנתונים נובעים, בין היתר, מהעברה מוגבלת של חומרי חקירה ומוצגים הנדרשים להליכים הללו, לעתים למשך שנים, ומניגוד עניינים מובנה, שבו פרקליטות המדינה מציבה עמדה באשר לבקשות למשפטים חוזרים וגם נותנת מענה לערעורים.
כך, לדוגמה, מובא מקרה של אדם שהורשע ברצח לפני 20 שנה וטוען לחפותו. בעת המשפט לא נערכו בדיקות דנ"א במוצגים שונים והסנגוריה ביקשה לבדוק זאת, אך אז התברר כי הראיה המרכזית עבור המורשע - גרב ניילון שמבצע העבירה חבש לראשו - נעלמה ואיננה עוד.
ריבוי מעצרים
לבד מכך, מצביע הדו"ח על גידול ניכר במספר המעצרים וכרסום בזכויות העצורים, למרות חקיקת "חוק המעצרים". נתוני המשטרה מעלים כי ב-1998 היו בישראל 40,345 מעצרים, והמספר גדל עד ל-62,291 בשנת 2012 - הנתון הגבוה בעשור האחרון ולמעט פחות מכך אשתקד (61,049 מעצרים). מספר המעצרים עד תום ההליכים גדל אף הוא באופן ניכר: 6,080 מקרים ב-1998, ולמעלה מ-20 אלף ב-2013.
הנתונים, על פי חשש הסנגוריה, הם תוצאת יעדים מוצהרים של המשטרה ב"תוכנית המפנה". לטענתה, המעצרים הפכו לכלי הרתעה בניגוד לדין, שבא לידי ביטוי גם במעצרי שווא שמבוצעים ללא הצדקה. "ברוב הגדול של מעצרי הימים כלל לא מוגש בסופו של דבר כתב אישום כנגד העצור, ותיק החקירה שנפתח בעניינו נסגר", נכתב בדו"ח. "המשטרה מבקשת ביתר קלות לבצע מעצרים עד תום ההליכים, גם בנוגע לאנשים נעדרי עבר פלילי ואנשים עם מוגבלויות נפשיות".
אסירים קטינים ללא חינוך
על פי הדו"ח, מרבית העצורים אינם זוכים לממש את זכות ההיוועצות שלהם בסנגור לפני חקירתם במשטרה. בנוסף, נטען, עצורים ואסירים בבתי חולים פסיכיאטריים נכבלים במהלך הליכים פליליים עד כדי פגיעה בגופם ובנפשם, והיעדר מסגרות טיפוליות מתאימות לבעלי מוגבלויות מובילות לתקופות מעצר ומאסר ארוכות.
כך, לדוגמה, שהה קטין גבולי עם חשד לפיגור קל מעל לחצי שנה בבית הסוהר, ללא מסגרת מתאימה לצרכיו. "תוצאת החלטתי היא תוצאה עגומה. הקטין יישאר עצור עד שימצא לו מקום מוסד סגור", כתבה השופטת בהחלטת המעצר. "אני כואבת את כאבו של המשיב ושמחה הייתי לתוצאה אחרת".
בשנת 2013 ייצגה הסנגוריה כ-14,464 קטינים, ואלו, על פי הדו"ח סבלו אף הם מתנאי כליאתם. בית סוהר אופק, לדוגמה, לא איפשר שילוב קטינים שאינם מורשים לצאת מהאגף שבו הם שוהים בתוכניות חינוך, ועשרות קטינים אחרים לא יכלו לממש זכותם בנושא. רבים מהם, על פי הנתונים, מסוגרים בתאם במשך 23 שעות ביממה, ללא תעסוקה, ותוך חשש לפגיעה במצבם הנפשי.
"הדו"ח משקף את מחויבותה של הסנגוריה הציבורית לעשיית צדק ולתיקון עיוותי דין במשפט הישראלי", אמר הסנגור הציבורי הארצי, ד"ר יואב ספיר. "הסנגוריה מעורבת בהגשת עמדות עקרוניות לבתי המשפט ובהליכי חקיקה, במטרה ליצור איזון אל מול הרשויות האחרות ולהבטיח שמירה על חירויות הפרט וזכויות אדם במשפט הפלילי".
לפנייה לכתב/ת 
