"עד סוף העולם": ראינו את זה כבר בערוץ 2

הבובה היתה עשויה פלסטיק לבן, מעוטרת במה שנראה כסרטי סלוטייפ מאולתרים בצבעי הדגל של התוכנית, אדום ולבן: הזוגות שנותרו בשלב הגמר של "עד סוף העולם" ששודר אמש (א') בערוץ 10, נדרשו להתחבר אליה ולגרום לה לנוע, וברגע שראיתי אותה, ידעתי: הנה מטאפורה למצבו של הערוץ. או לכל תוכניות הריאליטי באשר הן, או - אם רק תרצו - לצופה הישראלי כדמות פאסיבית וחסרת מוח, לפחות בעיני האנשים שאישרו את עלייתה של "עד סוף העולם" לשידור.

ביקורות טלוויזיה נוספות:

"הצילו! אני לא יודע לבשל": תוכנית איומה

"אימפריית הפשע 5": היו זמנים באמריקה

"The Knick": האוס של המאה שעברה

הם לא יכלו למנוע את נפילתה, מפני שהקונספט החביב על ערוץ 10 - בואו נהיה כמו ערוץ 2 רק בלי כסף - לא עבד. מעולם לא: תכנים מקוריים שלא ראיתם בשום מקום אחר, כמו למשל לונדון וקירשנבאום או העונה הראשונה, הדוקומנטרית למחצה והכי פחות טראשית של "מעושרות", חוללו את אחוזי הרייטינג הראויים, וכך היה גם בעונות הראשונות של הישרדות ו"הרווק", למשל, או בכל תוכן שבו הערוץ באמת נבדל מאחיו הגדול.

החיקוי מעולם לא הניב את המזומנים שכולם ציפו להם, אחד אחד נטשו פרנסי הערוץ את המיזם - והקונספט לא מת. גם לא בתקופתו של רפי גינת, האחרון שלקח על עצמו להנשים את המיזם המחרחר ומתייסר כל כך, ומי שנתן לתפלות הזאת אור ירוק. זהו פורמט מקורי של עמי גלאם, כפיים - ואם אני מנסה להבין מדוע, בעידן של קיצוצים כואבים, למישהו היה דחוף להוציא 10 מיליון שקל על רוית אסף ואבי חזן מקרטעים בין שמים לארץ בדיוק כמו שעשו הבלונדיוניות האלה, מה שמן, ב"המרוץ למיליון", נדמה לי שמתגלים כמה חוליים רציניים שצריכים להוציא את הקונספט לפנסיה. לתמיד.

עד סוף העולם. משתתפי התוכנית(צילום: תום זואילי)

הטוויסט היחיד שהתפלות חידשה בו משהו היה דינמיקה קולנית, וולגרית, הרסנית ורוויית כאב בין זוגות גרושים עם ילדים, שנדרשו לאחד כוחות ולשתף פעולה כדי לזכות בקרן של מיליון שקל עבור צאצאיהם המשותפים. כל היתר כבר היה: צילומים בנופים מרהיבים בפיליפינים, הרבה בגדי ים קטנים, משימות דביליות עם מוזיקה מותחת, "עדויות" על מה שהתרחש במשימות, צילומים של הכל-מכל מראש, כולל שלושה סופים אפשריים לתוכנית, ועריכה שהיתה כה קופצנית ותזזיתית בניסיונותיה להסתיר מניפולציות של ההפקה עד כי, מתישהו בפרק השלישי, כל אשליה של אמינות כבר נעלמה מזמן.

ראינו כבר את הסצינות האלה(צילום: תום זואילי)

מה שנותר הוא רק שיממון ותחושה קשה של דז'ה וו. המריבות שחלקן מבוים, רגעי הדרמות הרפואיות, מישהי רועדת על גבי קורה אחוזה בחבל גבוה באויר, מישהי זוכה לתצלומי תקריב תמוהים של עכוזה כאילו השמש זורחת ממנו, דמעות וחיבוקים, קללות וליבובים. כל הסמטוחה הזאת לא עבדה במיזם הקודם, בו זוגות של סלבס התחרו זה בזה על שיתוף פעולה מופתי בעוד הם מקללים זה את זה. למה שיעבוד כאן? למה שמישהו יאמין לתוצר הסינטטי הזה, כולו פלסטיק ואיזולירבנד?

שוב נופים של משימה בלתי אפשרית. כאילו(צילום: תום זואילי)

בתום עונה משמימה להפליא - אל תאשימו את המלחמה, בבקשה - ו-10 מיליון שקלים נחשפו כמה דברים מטרידים: הזוג הישראלי הפרוד הוא יחידה חברתית אגרסיבית וחסרת עכבות, תחמנית ורגשנית לעילא, שמדגימה יותר מכל את כשלונה של מערכת החינוך ביצירת בריות תבוניות עם מינימום של אנגלית בסיסית ואפשרות לחבר משפט תקין אחד בעברית. רגע - אחנו לא מכירים את זה מערוץ 2? ברור שמכירים: השטאנץ, אויבה הגדול של התעוזה היצירתית, עבד שעות נוספות בתוכנית הזאת.

ומלכתחילה , תסלחו לי, היה ברור שרוית ואבי יזכו. הם פוטוגניים יותר וקיבלו יותר זמן מסך. היא היתה מלכת יופי והוא היה דוגמן ושניהם מנוסים יותר מן הזוגות האחרים בעבודה מול מצלמות. כמה מן השקרים של התעשייה מוכרים להם היטב, וזה ידע שמעניק יתרון לבעליו. ליאם בן ה-14, בנם שיזכה למה שנותר ממיליון שקל אחרי מס, יכול להיות גאה בהוריו. יותר מן האחרים, ובלי שום קשר ליכולתם להפעיל בובת פלסטיק או לפסוע בין ים לשמיים על סולם חבלים שכזה, ידעו השניים לתפקד נכון. המשחק מכור? נו, באמת. אתם יודעים את התשובה בעצמכם ולכן הצבעתם בשלט, רוב העונה.

הנחמה הגדולה היא שלא תהיה עוד עונה. התקווה הנאיבית שלי היא, שהכישלון המהדהד הזה אינו מצביע על מותו של ערוץ 10 אלא רק על מות הקונספט. תביאו תכנים מקוריים באמת, אל תנסו לחקות, תחשבו ותיצרו כאילו אתם לבד בעולם - ואז נשב בנחת בסלון ונצרוך את כל הפרסומות שתדחפו לנו בין משימה למשימה. ואם לא, אז לא. זה מה שאמרו צופי הערוץ להוגיו, וצריך לקוות שההוגים - לשם שינוי - הבינו משהו חשוב.