9 שנים אחרי: 19 שנות מאסר למורשע בהריגה
עמית טוויל היכה למוות ב-2005 את הנער שלומי נוהי. הוא נעצר ושוחרר, אך אחרי שבע שנים הואשם ברצח. ב-2013 נחתם עמו הסדר טיעון בניגוד לדעת משפחת המנוח. סעיף העבירה הומר, והיום נשלח טוויל ל-19 שנות מאסר
הסתובב שבע שנים חופשי ולבסוף הורשע בהריגה ולא ברצח: בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר בצהריים (יום ב') הסדר טיעון בעניינו של עמית טוויל, שהודה והורשע בהריגת הנער שלומי נוהי (17) ב-2005, וגזר עליו 19 שנות מאסר בפועל. בהתאם להסדר הטיעון יצטרך טוויל (33) לשלם 200 אלף שקלים למשפחת המנוח.
עוד בחדשות:
ירי לאור יום בבירה: 'מחכים שמישהו ייהרג?'
ראש המוסד לשעבר יצחק חופי הלך לעולמו
המשטרה עמלה במשך שבע שנים למצוא את רוצחו של נוהי, שנמצא ב-9 בדצמבר 2005 חבול ומוכה ברחוב ברמת גן. בכתב האישום המתוקן צוין כי במהלך 2004 פרץ בין המנוח לטוויל סכסוך ובמהלכו דקר נוהי את הנאשם בבטנו. בסוף 2005 ראה טוויל את נוהי בעת שנסע ברכב עם ארבעה מחבריו, ואז גמלה בו ההחלטה לפגוע במנוח.
טוויל נעצר שבוע לאחר מכן, אך שוחרר לאחר שלא נמצאו ראיות נגדו. רק אחרי שבע שנים הצליחו חוקרי מרחב דן לאתר מספיק ראיות נגדו, וב-6 בדצמבר 2012 הוגש נגדו כתב אישום בגין רצח ושיבוש מהלכי משפט. בנובמבר 2013 החליטה הפרקליטות לחתום עם טוויל על הסדר הטיעון, שבמסגרתו הומרה העבירה המיוחסת לו מרצח להריגה.
סנגוריו של טוויל, עורכי הדין ירום הלוי ואלי כהן, עמדו בשלב הטיעונים לעונש על הבעייתיות הראייתית וציינו כי מלכתחילה לא הייתה אינדיקציה לכך שטוויל היכה את נוהי כמה פעמים בראשו, ובשל כך תוקן כתב האישום. בנוסף ביקשו הסנגורים להתחשב בטוויל, מאחר שלטענתם מאז המקרה הוא שיקם את עצמו ושינה את דרכיו.
"הנאשם גילה קושי בשליטה על דחפיו האלימים"
בגזר הדין של השופטים גלעד נויטל, מאיר יפרח וגיליה רביד, צוין כי "קצינת המבחן התרשמה שהנאשם מפחית ומצמצם מהבעייתיות שאפיינה את התנהגותו בתקופה שבה בוצעה העבירה – תקופה שבה הנאשם גילה קושי בשליטה על דחפיו האלימים. בשנים האחרונות חלה אמנם התמתנות יחסית בבעייתיות, ועם זאת להתרשמות קצינת המבחן, הנאשם מוסר מידע חלקי בלבד על אודות מערכת היחסים בינו לבין המנוח".
עוד ציינו השופטים כי "הנאשם הביע בפני קצינת המבחן צער על התנהגותו האלימה ועל תוצאותיה הטרגיות והסביר את התנהגותו שהביאה לשיבוש מהלכי המשפט על רקע חרדה מהשלכות ההליך הפלילי. קצינת המבחן התרשמה כי שמירת הסוד לאורך השנים נבעה מתוך חשש לשאת בתוצאות מעשיו וגם על רקע דפוסי התנהגות בעייתיים וקודים עברייניים שהפנים".
בגזר הדין צוין עוד כי הוריו של המנוח, שהתנגדו להסדר הטיעון, מתחו ביקורת רבה על החתימה מול הנאשם. "אביו של המנוח", ציינו השופטים, "העיד בפנינו והביע ביקורת קשה נגד ההסדר. לדידו, הפרקליטות לא הייתה נכונה להילחם על הוכחת עבירת הרצח וגילתה ותרנות יתר. אמו של המנוח תיארה אותו כילד נורמטיבי, שמח, עם יכולת נתינה לזולת, צנוע ורגיש. לדבריה, בנה דקר את הנאשם בביתם על מנת לגונן על אביו מפני הנאשם".
בית המשפט קיבל את עמדת התסקיר, שפירט תמונה קשה ביותר לגבי משפחת המנוח: "מאז מותו של נוהי מתנהלת משפחתו תחת חוויה קשה של חולשה והתפרקות בכל מישורי החיים, וגם כיום בשנה התשיעית לאבל ניכר כי האסון שפקד את המשפחה פגע בתפקוד המשפחה וכי אירוע האובדן קפא בזמן ובמרחב". השופטים ציינו בהקשר זה כי "לא בכל יום נתקלים אנו במצב של הידרדרות ושקיעה כה עמוקה של משפחה שלמה, מדובר בנזקים כלכליים ואחרים".
הפרקליטות ביקשה לגזור על טוויל 20 שנות מאסר. בגזר הדין צוין בין היתר בהתייחס לטוויל כי "הוא עזב אותו במצבו הקשה מבלי להושיט לו עזרה ואפילו סיפר לחבריו שהמנוח מפרפר. במעשיו אלו הוא בהחלט הפגין אכזריות ברמה גבוהה של אלימות".
לפנייה לכתב/ת 
