פצצה מתקתקת: ישראל לא ערוכה לדליפה בים

שופט פדרלי בארצות הברית פסק לאחרונה כי "רשלנות רבתי" של חברת הנפט BP ו"התנהגות בלתי הולמת במודע" הם שגרמו לאסון מפרץ מקסיקו בשנת 2010. השופט פסק כי התנהלותה הפזיזה של החברה חושפת אותה כעת לקנסות בגובה של עד 18 מיליארד דולר.

כתבות נוספות בנושא:

• צפו: כך יפעלו במקרה של דליפת נפט בישראל
• קודחים ומסתכנים: מתי נלמד מאסונות של אחרים
• לקראת אסון? ישראל לא ערוכה לזיהום מהקידוחים
  

האסון נחשב לאחד החמורים ביותר בתולדות דליפות הנפט בעולם. במשך שלושה חודשים פרצו כ-300 מיליון ליטרים של נפט גולמי מהבאר הבלתי נשלטת אל קרקעית הים, כיסו שטח של כ-24 אלף קמ"ר (יותר משטחה של מדינת ישראל), וגרמו לנזקים עצומים לסביבה ולכלכלה. עד כה שילמה BP כ-32 מיליארד דולר לניקוי ותיקון הנזקים ובהסדרי פיצויים עם חלק מהנפגעים בלבד, כעת היא ממתינה להמשך המשפט ולהכרעה על גובה הקנסות שתידרש לשלם.

את הפסיקה הזו חייב לקרוא היטב כל מי שמעורב בקידוחי הים מול חופי ישראל. לאף חברה שפועלת כאן אין את הכיסים העמוקים שיש ל-BP, כך שגם אם יקרה כאן אסון נפט קטן יותר, העלות כולה, שנאמדת במיליארדים רבים, תגולגל על המדינה – כלומר על כל אחת ואחד מאיתנו. היעדר משאבים בקרב החברות הקודחות יאלץ את המדינה לא רק לממן את הטיפול באסון, אלא גם לספוג את התביעות שיגישו הניזוקים: מתקני תשתית, תחנות כוח, חברות התפלה, ענף התיירות, דייגים, ענף הספנות, בעלי נכסים לאורך החופים וגם מדינות שכנות שעלולות להינזק כתוצאה מאסון.

עמותת צלול מתריעה מזה זמן רב על האופן הלקוי בו מנהלת המדינה את נושא הקידוחים, עובדה החושפת את הים, את הציבור ואת הכלכלה לסכנה רבה. כך למשל, ישראל אינה דורשת מהחברות להן היא מעניקה את רשיונות הקידוח לגז ונפט בים להפקיד ערבויות ובטחונות, למרות שדרישה זאת מופיעה בחוק הנפט ונועדה לכסות על נזק אפשרי.

בשבוע שעבר הודיעה צלול לממונה על הנפט במשרד האנרגיה והמים, אלכסנדר ורשבסקי, כי אם המדינה לא תדרוש ערבויות ובטחונות כתנאי למתן רישיון קידוח חדש, או הארכת רישיון קיים, היא תפנה לבית המשפט. תגובה לפי שעה טרם התקבלה. לכל מי שימהר לומר שבישראל מחפשים גז ולא נפט, והסכנה כאן פחותה, אזכיר את מה שיודע כל אחד בתעשייה: בכל קידוח גז בים יש פוטנציאל למציאת נפט וכבר כיום מפיקים קידוחי הגז חומר בשם קונדנסייט (תערובת דלקים), שהשפעתו על הים במקרה דליפה זהה לזו של הנפט.

מיד לאחר אסון מפרץ מקסיקו עצר נשיא ארצות הברית ברק אובמה, את כל הקידוחים בים והורה על שינוי כללי בכל הקשור להתייחסות הממשל לנושא זה. בראש ובראשונה הוחלט להפריד את הסמכויות בין הגוף שמעניק את רישיונות הקידוח לבין גוף אחר שיפקח עליהם וישמור על הסביבה, מתוך חשש לניגודי אינטרסים.

גם באיחוד האירופי הוחלט על הפרדה דומה. האירופאים אף הקדישו שלוש שנות עבודה של מיטב אנשי המקצוע בתחום ופרסמו מסמך הנחיות מחייב (דירקטיבה), המכתיב לכל המדינות באיחוד את כל הסדרי הבטיחות לקידוחי גז ונפט בים. המסמך הזה כולל שורה ארוכה של סעיפים שתכליתם שמירה על הים, הגנה מפני תקלות שיגרמו נזק כלכלי עצום, נהלי בטיחות, רמת ציוד החירום, כללים להענקת רישיונות ועוד ועוד. אף אחד מהכללים הללו אינו קיים בחוק הנפט הישראלי, שנכתב בשנת 1952. צלול מנסה כבר למעלה משנה לשכנע את משרדי הממשלה לאמץ את עקרונות הדירקטיבה; לפי שעה ללא הצלחה.

אך לא רק זאת. עוד ב-2008 קיבלה הממשלה החלטה לקדם תכנית לאומית למוכנות לזיהום ים בשמן (תלמ"ת), שהממשלה הטילה על המשרד להגנת הסביבה על מנת לאפשר מוכנות לתגובה מהירה ויעילה במקרה של דליפת נפט ממכלית או מאסדת קידוח. שש שנים עברו מאז והצעת החוק טרם הוגשה.

הסיבה: חילוקי דעת וריב סמכויות בין המשרד להגנת הסביבה ומשרד האנרגיה והמים, כשזה האחרון טוען שהמשרד להגנת הסביבה צריך לדווח לו על פעילויותיו, בעוד הראשון מסרב. גם משרד הפנים נגרר לתוך ריב הסמכויות וכל עוד כולם מתווכחים בינם לבין עצמם - אף אחד לא מגן על הים כמו שצריך. מה שראינו באסון הכרמל הוא כאין וכאפס מול מה שמצפה לנו בים בקצב הזה.

הכותבת היא מנכ"ל עמותת צלול