הפתעה: יש מדינות שמחלקות כסף לאזרחים

רוח חדשה מנשבת בעולם. האימפריה הרומית בתקופת שלטונו של אוגוסטוס נהגה לספק כדים של דגנים לאזרחי רומא שלא היו בידם האמצעים לקנות אוכל ובימי הביניים סיפקה הכנסייה הקתולית מערכת רווחה לתושבי אירופה. אלה היו ניצני מערכת הרווחה הפורמלית שקיימת במדינות כיום.

אבל אולי יש מקום לשינוי מבני במערכת הרווחה כפי שהיא מוכרת לנו? האם כשחברה במדינה מסוימת הופכת ליצרנית יותר, מגיע לאזרחיה לדרוש יותר מהמדינה? האם מתוקף היותנו אזרחים במדינה כזו מגיע לנו "דיבידנד חברתי"?

כתבות נוספות בערוץ הכלכלה:

• OECD מקצץ את תחזיות הצמיחה לאירופה
• "עבודה גרועה": ברחוב מגיבים לשטר החדש
• באלסקה רווחי הגז מגיעים לאזרח. ואצלנו?
  

דיבידנד חברתי הוא רעיון ברוח המסורת הסוציאליסטית לפיו האזרחים במדינה זכאים להיות שותפים ישירים להכנסות המדינה. "הכנסה בסיסית ללא תנאי" (UBI - Unconditional Basic Income) - מעין דיבידנד חברתי, היא יוזמה שהועלתה בעבר וכעת זוכה לעדנה, בעיקר בתחומי האיחוד האירופי.

כאן מקבלים כסף בחינם. אלסקה(צילום: shutterstock)

על פי רוח היוזמה, כל אזרח במדינה יקבל קצבה המספיקה למחייה בסיסית שאינה מותנית ביכולת ההשתכרות או ברמת הרווחה שלו. זאת, בניגוד למערכות הרווחה הנפוצות כיום בהן רוב התשלומים כגון דמי אבטלה, קצבת נכות, מס הכנסה שלילי או הבטחת הכנסה הם מותנים.

למה לא אלסקה? 

אלסקה היא דוגמא למדינה בה זכאים מדי שנה כל אזרחי המדינה הבוגרים, מלבד אסירים, לדיבידנד חברתי בסך מאות דולרים הנגזר מהכנסות המדינה מנפט. בדומה, גם בשוויץ יתקיים בקרוב משאל עם בנושא האפשרות להנהיג הכנסה בסיסית ללא תנאי, לפיה כל אזרח שוויצרי בוגר יקבל מדי חודש 2,500 פרנקים שוויצרים (כ-9,600 שקל), ללא קשר להכנסתו.

דיבידנד שנתי לכל אזרח אלסקה (בדולרים)

הדיבידנד של Alaska Permenent Fund. עדיין לא הכנסה בסיסית, אך מהווה תקדים משמעותי בכיוון

הביקורת המרכזית על היוזמה גורסת כי יישום תכנית UBI יוריד משמעותית את התמריץ לצאת לעבודה. הרי איזו סיבה תהיה לאנשים לצאת לעבודה אם ישלמו להם בכל מקרה? ניסוי שניסה לענות על שאלה זו התקיים בשנות ה-70 בעיירה דאופין שבקנדה. במהלך הניסוי, כל משקי הבית בעיירה קיבלו קצבה חודשית לפי גודל המשפחה וההכנסה של משק הבית. התוצאות הראו כי בתקופת הניסוי העוני בדאופין חוסל ובהשוואה לעיירה סמוכה חלה ירידה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה של דאופין, אך היא הייתה קטנה יחסית.

היציאה לעבודה הופחתה משמעותית רק בקרב שתי קבוצות באוכלוסייה: אמהות טריות שבילו זמן רב יותר עם ילדיהן ובני נוער שהעדיפו ללמוד. במהלך תקופת הניסוי חל צמצום משמעותי בשיעור הנשירה של תלמידי תיכון. חלה גם ירידה משמעותית במספר הפניות לבתי החולים, ובמיוחד במספר הפניות הקשורות לתאונות, פציעות ובריאות הנפש. ניסוי זה חיזק את הגישה לפיה הפחתה אגרסיבית של העוני, מלבד היותה מטרת על, עשויה "להחזיר את ההשקעה" בדמות שיפור במצב בריאותו של הציבור וירידה בשיעור הפשיעה, אלמנטים המושפעים באופן ישיר מעוני. אלו יובילו להפחתה משמעותית של ההוצאות הציבוריות והפרטיות בתחומים אלה.

מקדמי יוזמת UBI מודעים לכך שבחלק ניכר ממדינות העולם ההיתכנות הכלכלית של התכנית מוטלת בספק, ולכן הם מבקשים להתחיל עם סכום בסיסי ראשוני, שיש לשאוף להגדילו עם צמיחת המשק וצמצום הדרגתי בשירותי רווחה אחרים. גם בישראל, נראה כי עקרונות ה-UBI אינם ישימים בעתיד הנראה לעין: אם כל אזרח בעל זכות בחירה במדינה יקבל תשלום חודשי של 3,004 שקל - סל הצריכה המינימלי לחיים בכבוד לפי הביטוח הלאומי - העלות למדינה תגיע ל-204 מיליארד שקל בשנה, פי 4 מתקציב הביטחון.

האם הרעיון יהפוך למציאות בעתיד הקרוב? 

למרות חוסר הישימות המיידית של הרעיון, שורת מגמות כלכליות הצפויות בעולם בעשורים הקרובים עשויות להפוך את הרעיון הנ"ל לרלוונטי מהר מהצפוי. ה-UBI יכול לספק מענה לבעיה ההולכת וגוברת של הצטברות הון בידי מעטים. במדינה בה יתקיים מנגנון של הכנסה בלתי מותנית, הוא יאפשר לחסרי הון לקיים את עצמם גם ללא הסתמכות על הכנסות מעבודה, אשר ילכו ויצטמקו.

כמו כן, UBI יכול לתת מענה להתפתחות הטכנולוגית המואצת, המייתרת את הצורך בעובדים באמצעות תהליכי אוטומציה ומיכון. UBI עשוי לאפשר מעבר לשלב בו עבודה אינה הכרח עבור כולם, ללא השלכות חברתיות הרסניות כגון עוני מחפיר ואי-שוויון כרוני. לכן, גם אם היום הרעיון נראה רדיקלי מדי, יכול להיות שבעוד פרק זמן לא ארוך במיוחד, נצטרך להתחיל לשקול אותו ברצינות.

הכותב הוא חוקר במכון לרפורמות מבניות