בדרך להופעה אכלתי צ'יפס עם בונו
כמה פעמים קרה לכם שטסתם להופעה של אואזיס, פגשתם את הגיטריסט ברחוב והוא הכניס אתכם אל מאחורי הקלעים? או חגגתם יום הולדת עם מייקל סטייפ שלקח אתכם לשתות בירה עם בונו? הנה כמה מעריצים שרק רצו להגיע קרוב לבמה, אבל מצאו עצמם בחלום שאפילו הם לא האמינו לו
עבור חובב המוזיקה המצוי, הופעה חיה של האומן האהוב עליך היא עניין גדול. מעבר לסט-ליסט, לסאונד או לשירים עצמם, מעמד הלייב הוא הזדמנות לבוא חשבון עם מי שהיינו כשרק התוודענו לזמר או ללהקה המופיעה, רגע נדיר שמספק פרספקטיבה מעניינת על המרחק שבין מעריץ למוזיקאי. עבור רבים, חוויית ההופעה החיה הזו מתוקה הרבה יותר כשהיא מלווה בזיכרון נוסף, סוריאליסטי ומופרך, מרגעים שלא ייאמנו - ולאו דווקא התרחשו מול הבמה.
נווה מדבר של איש אחד
"אואזיס זו שריטה של שנים עבורי, מגיל 15. לא מעניין אותי מה אומרים עליהם, בעיני זו אחת הלהקות הכי טובות וחשובות ברוקנ'רול של דורנו", מספר יקי הפשטיין, כתב ואנגלופיל. "הייתי בנסיעת עבודה לרומא וראיתי שאואזיס בדיוק הגיעו לעיר להופעה אחת. חודש קודם לכן הייתי אמור לנסוע לראות אותם בגרמניה, אבל חברתי דאז עשתה תאונת אופנוע ונאלצנו למכור את הכרטיסים ולהפסיד את ההופעה.
"היה ברור לי שאני הולך לנסות לתפוס אותם בזמן שאני נמצא בעיר. יש לי חברה טובה שגרה שם, והיא השיגה לי מספר של בחור שרצה למכור כרטיס ב-300 יורו. המחיר אמנם היה יקר מאוד, אבל אמרתי לעצמי שאין מצב שאני מפספס את האירוע הזה. כשהגעתי לאיטליה פגשתי חבר טוב שהיה בנסיעת עסקים וישבנו לבירה במרכז העיר, ובמקביל - קבעתי להיפגש שם גם עם הבחור שאמור למכור לי את הכרטיס. חיכינו כמה שעות והוא לא הופיע. התברר שהוא החליט להשאיר את הכרטיס אצלו. ההופעה היתה אמורה להתקיים ביום למחרת - וכבר הבנתי שאם 300 יורו לא הספיקו לו, כנראה שמחר אצטרך להוציא הרבה מאוד כסף אצל ספסרים מסביב לאצטדיון ההופעה".
הפשטיין כבר חשב להיכנע והבין שלא יזכה לראות את הלהקה הבריטית האהובה עליו, אלא שאז קרה משהו אותו לא יכול היה לחזות גם בחלומותיו הפרועים ביותר: "בעוד אני יושב עם החבר לבירה ומתלונן בפניו לו על כך שפעם היו קורים לי דברים מגניבים והיום נראה לי שכבר לא, אני רואה בחורצ'יק בריטי עם מפת תיירים מסתכל מסביב ומנסה להבין איפה הוא. זיהיתי מיד שמדובר בגאם ארצ'ר הגיטריסט של אואזיס".
אחרי ויכוח קטן עם חברו שהסתיים בהחלטה שאכן מדובר בארצ'ר, הם פנו אל הגיטריסט וכעבור שלוש דקות מצאו עצמם בשיחה איתו. "הוא היה מאוד נחמד, התעניין בישראל, שאל אם ראיתי אותם פעם בהופעה ואפילו הצהיר שברומא הם נותנים הופעות מעולות", הוא נזכר. "סיפרתי לו שראיתי אותם כבר בברייטון ובפריז, אבל שאנחנו ממשיכים לנסות לחפש ואם נמצא כרטיס נגיע גם לזו של מחר. הוא שאל אותי איך קוראים לי, ואחרי שעניתי לו 'יקי הפשטיין', ואז הוא צחק ואמר שזה כמו בריאן אפשטיין המפיק של הביטלס. הוא שאל כמה אנשים אנחנו והבטיח שמחר נהיה האורחים שלו בהופעה. לא ממש האמנו שזה קורה הסכמנו בינינו שמספיק לילה אחד של כמה שורות והוא בכלל לא יזכור את המפגש הזה".
למחרת הגיעו הפשטיין ושות' לקופות הכרטיסים, וכמובן שבשלב הראשון שמו לא אמר דבר לקופאית שבדלפק. אלא שאז נכנסה לסיפור אשת יחסי הציבור של הלהקה, הציצה ברשימה שלה וזרקה: "אה, כן. מדובר באורח של גאם". חצי שעה מאוחר יותר, מוצא את עצמו יקי יושב ביציע ה-VIP ליד אישתו של ליאם גאלאגר (וחברת להקת אול סיינטס בעבר) ניקול אפלטון וליד ילדיו.
צ'יפס עם בונו ותום יורק
יש פריבילגיות ששמורות רק לאנשים שעוסקים במקצוע. אלון אמיר הוא איש יחסי ציבור בתחום המוזיקה, וככזה כבר יצא לו להיפגש עם לא מעט מוזיקאים במסגרת עבודתו. אלא שבשנת 2000 אלון עוד היה פרח יח"צ צעיר של וורנר מיוזיק, כשסולן להקת REM הגיע לביקור פרטי בישראל. השניים בילו יחד במשך שבוע ואף יצרו קשר ידידות חזק, וכשבמהלך אחת השיחות ביניהם דיברו על ימי הולדת, הציע סטייפ לאלון להגיע לדבלין ולחגוג את יום הולדתו יחד בהופעה.
ואכן - אלון, אחיו התאום ועוד שלושה חברים טסו לדבלין בתאריך שנקבע, ובאמת סטייפ לקח אותם לבילוי בדמות הופעה של רדיוהד. משחזרו למלון לאחר ההופעה, הזמר קרא לחבורה להצטרף אליו לישיבה בבר עם חברים.
"מסתבר שהחברים היו טום יורק ובונו", מספר אלון, ומתאר השתלשלות אירועים תמוהה על גבול הבלתי אמינה - אלמלא היו לו שלל תמונות המתעדות את הסיטואציה. "במהלך הערב מייקל ובונו הגיעו אל אחי ואליי עם קאפקייקס ונרות והתחילו לשיר לנו 'Happy Birthday'. בערב למחרת שוב הצטרפנו לחבורה בחדר המלון של טום יורק. אני יודע שאף אחד לא יאמין לי כשאני מספר שישבתי בחדר אחד עם שלושת סולני להקות הרוק המצליחות ביותר באותה התקופה, אבל זה מה שהיה".
הערב המשיך לשיחת אחד על אחד שארכה ארבע שעות עם בונו, ושותפות בבקבוק שמפניה וצלחת צ'יפס. "זו היתה חברה נעימה ביותר", הוא מספר. "ללא כל יהירות או תחושת עליונות. הם היו האנשים הכי מקסימים שיש".
כן, אנחנו שניים
ויש גם זווית מקומית. גיל מאורר, חובב מוזיקה מושבע המוכר כאחד האנשים מאחורי ליין מסיבות הבריטפופ התל-אביבי "ביגמאות'", רצה בכלל לראות את רדיוהד ברומא. שבוע לפני ההופעה המתוכננת, התמוטט ציוד תאורה על חבר מצוות ההקמה של הבמה, מה שגרם ללהקה לדחות את הופעת הפתיחה של הסיבוב האירופאי שלה. אבל הצרות של מאורר רק התחילו, שכן הוא מצא את עצמו במלחמה מול חברת הנסיעות, שלא רצתה לבטל או לדחות את ההזמנה שלו - על אף שהזמין את "חבילת רדיוהד", ולא יכול היה לצפות מראש עמודי תאורה לא יציבים.
בסופו של דבר מאורר ניצח בקרב, ולאחר שרדיוהד פרסמו תאריכים חדשים להופעות שהתבטלו, הוא היה בדרכו לרומא. לטיסה, מאורר ויתר על חולצת רדיוהד - והחליט לבצע את קניות הדיוטי פרי שלו כשהוא לובש, מכל החולצות, דווקא טי-שירט של מינימל קומפקט אותה קנה בהופעת האיחוד של הלהקה בבארבי, מוקדם יותר באותה השנה. בשדה התעופה ספג מאורר ביקורת מחברו על כך שבחר לטוס לחו"ל עם חולצה של להקה ישראלית, שאף אחד לא מכיר שם.
אלא שבעודו בשדה התעופה נתקל מאורר בשני אנשים שדווקא מכירים את "מינימל", אפילו מכירים היטב. "עמדתי בתור לחנות בדיוט פרי ופתאום שמתי לב ששני אנשים מאחורי עומד ברי סחרוף", הוא מספר. "החלטתי לסיים את ענייני בתור ואז לגשת אליו, אבל כשסיימתי הוא כבר נעלם. כעבור כמה שניות ראיתי אותו שוב, הפעם עם רמי פורטיס לצידו!".
מאורר עט על הצמד פורטיסחרוף, שהיווה שתי צלעות מרכזיות ב"מינימל קומפקט", ולאחר שאלו סיימו להתלהב מהחולצה, סיפרו שהם בדיוק טסים לפולין להופיע - ופורטיס אף הציע למאורר להצטרף אליהם. מאורר המשיך בסופו של דבר להופעה ההיא של רדיוהד, לא לפני שלקח תמונה משותפת עם השניים והחולצה. את תום יורק, אגב, הוא עוד לא פגש.
סליפי טיים
את להקת "סליפי טיים גורילה מיוזיאום" סביר להניח שרובכם לא מכירים, אז למען הסדר הטוב נציין שמדובר בלהקת ארט-רוק נסיונית אמריקאית, שידועה בהופעותיה הפרועות. נדב לזר, עורך וידאו ובסיסט בלהקת "Wild Oscar", מצא את עצמו בחופשה משפחתית שהפכה לסיר לחץ בלתי נסבל - ומאחר ואהב את ההרכב עוד בטרם צפה בו בלייב, החליט לקחת קצת חופש מהמשפחה וללכת לראות אותם, גם אם לא הצליח לסדר לעצמו מקום נאות לישון באותו הלילה.
"כך הגעתי לאמצע שום מקום, אל מועדון פאנק-מטאל קטן", הוא מספר. "התוכנית שלי היתה להתחבר עם הברמן של המקום, לשאול אותו על הוסטלים בסביבה ואם אין כאלה, לבקש ממנו טרמפ למרכז אחרי ההופעה. במידה וההופעה מסתיימת ממש מאוחר והוא לא בכיוון בכלל, תכננתי להשתמש בחוצפה הישראלית המפורסמת כדי לגרום לו להזמין אותי לישון אצלו. מה לעשות, זמנים נואשים דורשים צעדים נואשים לא פחות".
אלא שהתיידדות עם ברמן היא דבר נחמד, אבל לא כמו התחברות ללהקה עצמה. "יצאתי החוצה לשאוף קצת אוויר לפני תחילת ההופעה, וליד הוואן של הלהקה עמד לא אחר מאשר נילס, הסולן, הגיטריסט והמוח. פתחנו בשיחה על ישראל והוא התגלה כבחור מקסים וחברותי". לאחר שהלהקה נתנה את מה שלזר מגדיר כאחת ההופעות הטובות שראה בחייו, הפך המפגש עמה לחגיגה שלמה, מלאת אלכוהול, צחוק ופיצה עם מעריצים נוספים. אבל כמו כל חגיגה, גם זו הגיעה לסיומה ונדב מצא עצמו לבד (אחרי שהברמן מתחילת הסיפור חמק ממנו באלגנטיות) ללא מקום לישון.
הסיפור הזה ייגמר במיטה. סליפי טיים גורילה מיוזיום
"התחלתי ללכת לכיוון מרכז העיר. עד שאגיע לשם, חשבתי, השמש כבר תזרח, ואני פשוט אתרסק על הדשא של הוותיקן, ומי יודע, אולי האפיפיור יפרוש את חסותו עליי. כשעברתי ליד הוואן של הלהקה שוב, פנה אליי אחד מחברי ההרכב ושאל לאן אני הולך עכשיו. 'האמת היא שלשום מקום מיוחד', עניתי. 'איפה אתה ישן?', הוא שאל. 'לא היה לי זמן למצוא הוסטל, הגעתי להופעה ברגע האחרון', אמרתי. ואז חברת הלהקה קרלה התערבה ואמרה: 'למה שלא תבוא איתנו?'"
אחרי שהרים את הלסת מהרצפה, קפץ נדב לוואן, ולאחר הנסיעה מצא את עצמו ישן בבית גדול עם המון חדרי שינה."קישקשנו קצת והלכנו לישון. לא רציתי להיות חצוף אז חיכיתי עד שכל אחד יבחר חדר, ואז נכנסתי לאחד פנוי שהיתה בו מיטה זוגית. כעבור כמה דקות נילס, הסולן, הצטרף. לא בכל יום אתה הולך לישון עם סולן הלהקה האהובה עליך. לא היה שום דבר מיני בסיטואציה הזו, בעיקר היו שם נחירות וראסטות בזקן". אכן, סליפי טיים.
סיפור רוצח
זוכרים את יקי הפשטיין מהסיפור הראשון? ובכן, לבחור יש עוד לא מעט סיפורי מפגשים הזויים עם מוזיקאים בינלאומיים אהובים. הבאים בתור היו הקילרז, אותם ראה הפשטיין בהופעה במסגרת V פסטיבל באנגליה. "יום אחרי ההופעה הלכנו לאכול באיזו מסעדה בסוהו ופתאום אנחנו קולטים שלידנו על הבר יושב ברנדון פלאוורס, סולן הקילרז", מספר הפשטיין.
"פתחנו איתו בשיחה וסיפרנו לו שרק אתמול היינו בהופעה שלו ומאוד נהנינו. הוא היה סופר נחמד ושאל מאיפה אנחנו, וכשענינו שמישראל הוא אמר 'או, אז אתם חייבים להכיר את
הגיטריסט שלי (טד סבליי, שמצטרף ללהקה בהופעות חיות ואף הקליט עמה מספר שירים. ע.פ) הוא נוסע מחר לישראל כי הוא התגייר לפני כמה ימים". הפשטיין נתן את המספר שלו לפלאוורס החביב, ובאמת לא הרבה זמן אחר כך זכה יקי לטלפון מסבליי, שהתקשר "בערך דקה אחרי שנחת בארץ".
יקי לקח את הגיטריסט לסיבובים באתרי בילויים תל אביביים פופולאריים כמו "התדר" ו"פורט סעיד", המשיכו ל"לילי רוז" ומשם לדירה של הפשטיין - לשמוע תקליטים. כלומר, ממש - לשמוע תקליטים. השניים באמת שמעו מוזיקה בדירה ומאז נשארו בקשר טוב. למעשה, הקילרז הזמינו את הפשטיין להיות אורח של הלהקה לפני כשנה בהופעה במדיסון סקוור גארדן, שם ישב הישראלי הממוזל ביציע ה-VIP ליד אחד, ג'וליאן קזבלנקס, סולן להקת הסטרוקס. יקי - אנחנו שונאים אותך.
