קחו דוגמה לעיר ירוקה: הכירו את פורטלנד

"אין מקום בעולם שפתר את בעיות התחבורה באמצעות תחבורה ציבורית" - כך אמר פרופסור לתחבורה בכינוס באוניברסיטה העברית לפני שנים. הפרופסור ייצג את חברת "כביש חוצה ישראל" ודיבר בלהט על חשיבותם של הכבישים והמכוניות. אני מצידי, לא דוקטור ולא מומחה לתחבורה, הבאתי את הדוגמאות של קוריטיבה בברזיל ושל פורטלנד בארה"ב מבלי להבין לחלוטין את מה שאני מציג. כעבור שנים מצאתי את עצמי בשנת שבתון בפורטלנד.

עוד כתבות במדור כלכלה ירוקה:

• לראשונה: שכבת האוזון מראה סימני עיבוי
• אנרגיות מתחדשות: יעד שאפתני ויישום מצומצם
• חברה שמייצרת אפס-פסולת. זה אפשרי?
  

פורטלנד, העיר הגדולה ביותר במדינת אורגון עם למעלה מ-600 אלף תושבים, נוסדה לפני כ-160 שנה בין שרשרת הרי הגעש במזרח לחוף האוקיינוס השקט במערב ארה"ב. הגענו לכאן לפני חודש וחצי ולאחר לבטים החלטנו שלמשך שנה אחת ננסה לחיות בעיר. שכרנו דירה ומהחלון ניבט מקום העבודה שלי לשנה הקרובה - בניין מחקר והוראת המדעים. מצדו השני של הבניין התגלה פארק עירוני יפה שבו כלבים קטנטנים מוציאים את בעליהם לטיול.

המאמצים להיות ירוקה

פורטלנד עושה מאמצים כנים להיות ירוקה. יודעים כאן שלהיות ירוק זה גם בריא וגם כלכלי ולכן יש כאן 279 פארקים, חלקם קטנים מאוד וחלקם גדולים למדי. מחקר שפורסם השבוע הראה שהעצים בפורטלנד מפחיתים 15% מזיהום האוויר. זה לא מספיק וצריך להמשיך להשתדל כי ה-85% הנותרים גורמים לנזקים לכלכלה המקומית בהיקף של כ-46 מיליון דולר לשנה.

הניסיון להפחית את מספר המכוניות המזהמות ניכר כאן מכל כיוון. זו עיר ללא פקקי תנועה ולמעשה כמעט ולא מרגישים את המכוניות כאן. בארוחת ערב אצל ג'ונתן פינק, סגן נשיא האוניברסיטה בפורטלנד, אנחנו מבינים יותר. ג'ונתן, יהודי חם ואוהד ישראל, חי בבית מקסים בפרבר שצופה להר הוד המושלג. בתור גיאולוג הוא חיפש את המקום שבו יוכל לצפות יום יום בהרי הגעש ואם אפשר אף לחוש את תנועת קרום כדור הארץ. לג'ונתן, עם משרתו הבכירה באוניברסיטה, לא תהיה בעיה של חניה במרכז העיר, אבל הוא מספר לנו שהוא מעדיף להגיע באוטובוס.

תחבורה ציבורית יעילה

העיר מרושתת שתי וערב בקווי אוטובוס, רכבות קלות וחשמליות. עם הרכבת הקלה ניתן להגיע בנוחות לשדה התעופה, לקניות באיקאה, לגן חיות, או לפארק העירוני מהגדולים בעולם, שם ניתן ללכת לאיבוד בין עצי הסקויה, האורן, הארז והאשוח. כרטיס אחד של 5 דולרים ואתה מסודר לכל היום. ניתן לקפוץ מאוטובוס לאוטובוס ומשם לרכבת ולחשמלית.  

חשמלית עוברת בקמפוס. הנסיעה בחשמלית היא חינם לסטודנטים ולסגל האוניברסיטה (צילום: אורי שיינס)

אבל ההפתעה הגדולה באמת היא שירות האוטובוסים. כאשר האוטובוס עוצר לידך ויורד לגובה המדרכה, פוגש אותך ליד ההגה נהג או נהגת עם חיוך. כן, אני רואה את החיוך על פני קוראים שהיו בארה"ב וכבר חושבים "נו, מדובר בעוד אחד מהחיוכים המאוסים והלא אמיתיים של האמריקנים". גם אני חשבתי כך. אבל האמת היא הפוכה. הנהג באמת קשוב לצרכים שלך: לא אחת יפתח בשיחה חביבה עם הנוסעים ויקרין את תחושת השירות והגאווה שהוא עוזר לך להגיע לאן שצריך ובבטחה. לנהג אין מדים מהודרים ולא אחת תפגוש נהג במכנסיים קצרים.

באחת הנסיעות פספסנו את התחנה שלנו וגם הנהגת לא ידעה בוודאות היכן היינו צריכים לרדת. היא עצרה את האוטובוס, פתחה את הדלת ושאלה זוג שהלך על המדרכה אם הם יכולים לעזור לנו. היא נשארה שם לוודא שאנחנו יודעים לחזור לתחנה הנכונה. כדי להוסיף לתחושת הבטחון והשירות, לאחר שעות החשיכה בקווים שמחוץ למרכז העיר, האוטובוס מחוייב לעצור בפתח הבית שלך, אם תבקש.

לא רק אוטובוסים ורכבות מפחיתים את הצורך במכוניות: אפשר גם ללכת ברגל או לרכוב באופניים. מדרכות רחבות וברזיות בכל העיר מעודדות את האנשים להליכה ורכיבה. המים, דרך אגב, מגיעים לפורטלנד ישר מההרים, ללא סינון.

בלילה הראשון שלנו כאן יצאנו, בני ואני, לחפש לנו ארוחת ערב. עוד לא הספקנו להגיע לקצה המדרכה ורכב נהוג בידי בחור צעיר, ושבקעה ממנו מוזיקה מחרישת אזניים, נעצר בפתאומיות. הסתכלנו זה על זה בתדהמה ואז התחלנו לצחוק. לקח לנו זמן להבין שכך מתנהגים כאן, די בכך שתראה שיש לך כוונה לחצות את הכביש כדי שהתנועה תיעצר. אך הכבוד הוא לא רק להולכי רגל אלא גם לרוכבי האופניים.

העיר מרושתת בשבילי אופניים, ומסלולים מיוחדים מוקצים לרוכבים על הכבישים. אם התעייפת ולא תרצה לחזור באופניים, תוכל תמיד להעלות את האופניים לחשמלית, לרכבת, או על המתקן אופניים הכפול שנמצא בחזית כל אוטובוס. בחנות האופניים של האוניברסיטה תוכל לקבל שירות זול יחסית לטיפול באופניים וכן שלל מפות של שבילי האופניים בעיר ומחוצה לה.  

שביל אופניים מרוחק מהמכוניות החונות(צילום: אורי שיינס)

איך מסתדרים ללא רכב?

אז השתכנעתי שאין צורך להחזיק ברכב. אבל מה נעשה בסופי שבוע כשנרצה להרחיק ולטייל למקומות שהתחבורה הציבורית לא מגיעה? לשם כך נרשמנו לזיפ-קאר. עם מנוי במחיר נמוך יחסית אני יכול להיכנס לאתר החברה ולהזמין לי איזה רכב שאני רוצה, מסחרי או משפחתי.

ביום ראשון הקרוב אקח את המשפחה לטייל באזור המפלים של קניון קולומביה ויחכה לי רכב במגרש החנייה הסמוך לבית (שלל מגרשי חנייה של זיפ-קאר מפוזרים ברחבי העיר). הדלק לא יעלה וגם הביטוח לא. כל שצריך לעשות זה לשלוף את כרטיס המנוי שלי, לכוון אותו לפינה השמאלית של השימשה הקדמית והדלת תפתח ובפנים יחכה המפתח. בסיום הנסיעה אדאג שהמיכל לא ריק ושהרכב נקי ואחזיר את הרכב למקום החנייה כדי שגם אחרים יוכלו להנות מהשירות.

השימוש באנרגיה סולארית בולט: זו עיר ששמונה חודשים בשנה נמצאת תחת מעטה עננים אבל המודעות נמצאת מעליהם. ברחבי העיר פזורים פחי אשפה עם מתקן אנרגיה סולרית שדוחס את האשפה ומפחית את הצורך לאסוף את האשפה בכל יום.  

פח אשפה עירוני עם פאנל סולרי לדחיסת האשפה(צילום: אורי שיינס)

אחר הצהריים אנחנו הולכים למרכז הספורט. על גג הבניין ניצבים פאנלים סולאריים ובפנים מכשירי כושר מחזירים את החשמל למערכת החשמל של הבניין. הגג הוא ירוק ואוסף את הגשם דרך הצמחייה ומערכת סינון לשימוש בחדרי השירותים של הבניין. הריהוט וכל מוצרי העץ במרכז ספורט נוצרו מעצים מסחריים ולא מעצי יער טרופי. כמו כן, שמו דגש להשתמש בחלק ניכר מהבנייה בחומרים ממוחזרים.  

מכשירי ספורט המחזירים חשמל למערכת(צילום: אורי שיינס)

המיחזור בפורטלנד מפותח. אנחנו מפרידים בבית הדירות שלנו את האשפה, ונייר, פלסטיק, ומתכת לא יזרקו לאשפה. כמובן שכמעט שאין שקיות פלסטיק. את האשפה האורגנית מוציאים כל כמה ימים לפח מיוחד ליד הבניין. החומר האורגני לקומפוסט נאסף על ידי העירייה. אם יש לך גזם גינה, גם אותו תאסוף העירייה לקומפוסט. גם המים ברחוב ממוחזרים. על מנת שלא לזהם את הקרקע ואת הנחלים, המים ששוטפים את הכביש בזמן גשם נאספים, עוברים סינון ומופנים להשקייה.

ד"ר אורי שיינס הוא מהחוג לביולוגיה וסביבה, אוניברסיטת חיפה – אורנים, ויו"ר מועצת המומחים של התנועה הירוקה