אישור רופא כדי לרוץ? מיותר ולא רלוונטי לרובנו
מוות פתאומי בקרב צעירים המבצעים פעילות גופנית הוא מאורע נדיר אך טראגי - שבדיקות כמו אק"ג ככל הנראה לא יצליחו למנוע. הנחיות חדשות שפורסמו בארה"ב קובעות כי רק הנמצאים בקבוצת סיכון זקוקים לבדיקות מקיפות, וכל שאר הספורטאים החובבים יכולים להסתפק במילוי שאלון רפואי. מה המצב בישראל?
תמותה במהלך פעילות ספורטיבית נדירה, אך אפשרית: אמנם קשה לאמוד במדויק את מספר מקרי המוות במהלך פעילות ספורטיבית, שכן לא מתבצע דיווח שגרתי למשרד הבריאות, אולם על פי הנתונים בספרות העולמית שכיחות התופעה היא אחד-שניים לכל 100 אלף איש.
הנחיות רפואיות חדשות מבקשות לסייע בצמצום התופעה, באמצעות עריכת בדיקות מתאימות מבעוד מועד בקבוצות הסיכון.
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
כשהכושר מסתיים בטרגדיה:
בן 40 התמוטט כששיחק טניס; בן 35 מת בכדורסל
מה גורם לצעירים להתמוטט במהלך פעילות גופנית?
תלמיד י"א במצב אנוש: "רץ 60 מ' ופתאום נפל"
אק"ג רק אם יש ממצא חריג
חוק הספורט מורה על ביצוע בדיקת לב במאמץ (ארגומטריה) לבעלי גורמי סיכון למחלת לב כמו יתר לחץ דם, סוכרת, שומנים בדם ומחלות לב במשפחה, ובנוסף מחויבים אלה העוסקים בספורט תחרותי לבצע את הבדיקה. ההחלטה אם לשלוח לבדיקת לב גם מתאמנים בריאים או צעירים - נותרה מעורפלת.
במסמך הנחיות שפורסם בגיליון החדש של כתב העת Circulation ובכתב העת של האקדמיה האמריקנית לקרדיולוגיה, נקבע כי בספורטאים בריאים בגיל 12 עד 25 ניתן להסתפק בבדיקה גופנית ובמילוי שאלון רפואי קצר על ידי הרופא.
אם אין ממצא חריג בבדיקה או ברקע הרפואי אין צורך בבדיקת אק"ג של הלב, כיוון שלא נמצא שבדיקת הפעילות החשמלית של הלב מונעת תמותה מוקדמת אצל ספורטאים אלה.
הסיבה המרכזית לרוב מקרי המוות במהלך פעילות ספורטיבית היא מחלת לב שלא אובחנה קודם לכן. בראש הרשימה נמצאת הגדלת שריר הלב (היפרטרופיה) ואחריה עיוות בכלי הדם הכליליים המזינים את שריר הלב, הפרעות בהולכה החשמלית בלב וטרשת עורקים שבה הולך ומצטבר רובד החוסם את כלי הדם.
מעל גיל שלושים, הופכת טרשת העורקים לסיבת המוות המרכזית במהלך פעילות ספורטיבית או אחריה. הפעילות הספורטיבית אצל חולה לב גורמת למעמסה נוספת על שריר הלב, שאינו מצליח לבצע את פעולת שאיבת הלב ואספקת החמצן לגוף, והתוצאה היא דום לב.
מקרי תמותה נוספים, נדירים יותר, משויכים למכת חום, להתייבשות, לשבץ מוחי או למחלות נדירות.
ישראל: מחויבים להיבדק בכל שנה
"הסיקור התקשורתי של דום לב באתלטים יצר רושם מוגזם שהארועים הטרגיים האלה שכיחים הרבה יותר ממה שהם באמת", כותב ד"ר בארי מארון ממכון הלב במיניאפוליס, ראש צוות המומחים במסמך ההנחיות. "גם אלה שלא עוסקים בספורט היו עלולים ללקות בדום לב, ולמעשה ישנם יותר מקרי תמותה כאלה בקרב אנשים שאינם עוסקים בספורט מאשר בקרב אתלטים".
"ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם המחייבת בחוק כל ספורטאי להיבדק מדי שנה ובכל גיל", מסבירה פרופ' נעמה קונסטנטיני, מנהלת המרכז לרפואת ספורט בהדסה ורופאת איגוד השחייה. "הספורטאים המתאמנים ומתחרים במסגרת ארגוני ספורט מחויבים לעבור אחת לשנה מילוי שאלון רפואי, בדיקת רופא ובדיקת אק"ג במנוחה עד גיל 29 ואק"ג במאמץ (ארגומטריה) מגיל 30.
"אק"ג במנוחה יכול לזהות גורמי מוות פתאומי בצעירים כגון הגדלה פתולוגית של שריר הלב או הפרעות הולכה".
עם זאת, בניגוד לגישה האירופאית המחמירה הדורשת בדיקת אק"ג לפני כל פעילות ספורטיבית ולעתים רבות גם אקו וארגומטריה, פרופ' קונסטנטיני מסכימה עם הגישה האמריקנית המקילה: "לגבי אירועי ספורט עממיים שבהם משתתפים אלפי ספורטאים חובבניים, לדעתי במרבית המקרים אין צורך באישור רופא, בבדיקת אק"ג או בבדיקה ארגומטרית, וניתן להסתפק בשאלון רפואי או בהצהרת בריאות כפי שמקובל במרבית המרתונים בעולם, ואם סעיף כלשהו אינו תקין - לגשת לרופא שישקול כל מקרה לגופו.
"לצערי, מארגני התחרויות מתעקשים על בדיקת רופא ולעתים גם מחייבים ארגומטריה, והרופאים מצדם, המנועים לעתים מלחתום, מטרטרים את הספורטאי החובב לתחנות לרפואת ספורט ולבדיקות מיותרות, שמבזבזות זמן וכסף רב".
לפנייה לכתב/ת 
