הודו: שוטרים בני חמש, במקום האב שנפל
משטרת הודו מפצה את משפחות אנשיה שנהרגו בתפקיד בצורה יוצאת דופן: היא מאפשרת לילדיהם להתגייס ולפרנס את המשפחה - בלי מגבלת גיל מינימלית. "שאר השוטרים צוחקים עליי, אני מעדיף את ביה"ס", הודה שוטר בן חמש, וילדה-שוטרת גילתה: "יש לי חלומות אחרים, אבל אין לי ברירה"
אנימש הוא אחד מ-300 שוטרים-ילדים שמועסקים בשורות המשטרה במדינה - רובם ככולם בנים לשוטרים ושוטרות שנהרגו. גורמים רשמיים רואים בכך כחלק ממדיניות מתן הפיצויים לקרובי אנשי משטרה שנפלו, שנועדה לסייע בפרנסת המשפחה, ולהעסקה אין כל גיל מינימלי. לרוב השוטרים-ילדים מתבקשים לבצע עבודות קלות כמו הגשת תה ותיוק מסמכים.
אנימש, למשל, מגיע לעבודה מדי יום לסירוגין ושכרו בסוף החודש מסתכם ב-4,200 רופי (כ-70 דולר). בימים שאינו עובד הוא רשאי לפקוד את בית הספר יחד עם שאר בני גילו. לאנימש אין ספק היכן הוא היה מעדיף להיות. "אני לא רוצה ללכת למשרד, אני רוצה ללכת לבית הספר וללמוד", הוא סיפר לרשת "אל-ג'זירה".
לתחושה הזו תורם היחס שלו הוא זוכה מהקולגות שלו, שמזלזלים בילד שמסתובב בין רגליהם. "הם צוחקים עליי, הם קוראים לי ילד-שוטר". "לא קל לי לשכנע אותו ללכת למשרד", סיפרה אמו סרוג'יני. "הוא רואה ילדים אחרים ורוצה לשחק איתם, אבל יש לו אחריות והוא חייב למלא את משימותיו במשרד".
סרוג'יני הייתה בת 32 כשבעלה נהרג בתאונת רכבת בדרכו חזרה מהעבודה. "חמש זה גיל מאוד צעיר בשביל ילד להתחיל לעבוד, הוא היה בוכה כל הזמן. "לא היה לו מושג מה זה משרד", היא העידה. גם היא מודה כי "הילדות של בני נגזלה ממנו. הוא נאלץ ללכת לעבודה בגיל שבו ילדים אחרים הולכים לבית הספר ומשחקים. זה היה מצב קשה עבורנו, אבל הצלחנו להסתדר איכשהו".
משכורת אחת לכל המשפחה
גם סאורבח נגבנשי איבד את אביו וגויס למשטרה במקומו בהיותו בן חמש בלבד. זה היה לפני תשע שנים. כיום הוא עדיין נוסע לעבודה באוטובוס או ברכבת מביתו במחוז בילספור לבירת המדינה ראג'יפור, מרחק של 100 קילומטרים, וחוזר הביתה באותו היום".
"אני חייב לעשות זאת למען משפחתי", הוא הסביר. "הם תלויים בי ועכשיו אני גם צריך לחשוב על שתי האחיות הצעירות שלי. אני כבר בוגר עכשיו וכל הזמן חושב על איך למצוא שידוך טוב לאחיות שלי, אפילו שהן עדיין בבית הספר. זו האחריות שלי למצוא להן בעל טוב".
המשטרה גם מעסיקה בנות שאיבדו את אביהן. אחת מהן היא קנצ'ה נמדי, שעובדת עם 13 ילדים במטה משטרת ראיג'פור ומרוויחה 70 דולר בחודש - מקור הפרנסה היחיד של משפחתה. "אין לי ברירה אחרת, אז אני עובדת פה", היא מסבירה. "כמו ילדים אחרים, גם לי יש חלומות אבל הגורל שלי אילץ אותי לצאת לעבודה. אבל אני עדיין מקווה שמשהו טוב יקרה לי ולמשפחתי".
"המשטרה חייבת למצוא דרך אחרת לסייע למשפחות השוטרים שנהרגו", מתעקשים פעילי זכויות למען זכויות אדם שמוחים על העסקת הילדים. לטענתם, מדובר בהפרה של סעיף 24 בחוקת הודו שאוסר להעביד ילדים ושל שורה של חוקים אחרים להגנתם. "זה לא אנושי להכריח ילדים ללכת לעבודה במשרד במקום לבית הספר, ההשכלה שלהם נפגעת", אמר אחד הנציגים המקומיים של הארגון Human Rights Watch.
אולם רשויות המדינה מצדיקות את המדיניות שלהן בטענה כי היא בסך הכול דואגת למשפחות השוטרים שנהרגו בתפקיד. "המטרה היא להקל על מצוקת המשפחות", התעקש שר הפנים של צ'האטיסגאר. "עבור רבים מהקרובים, זו האפשרות היחידה. אין להם מישהו אחר שיכול לדאוג להם".
לפנייה לכתב/ת 
