תנו למשול בשקט. הפסד שכולו ניצחון סקוטי
לו רק נתנו הבריטים לסקוטים יותר סמכויות אז אולי לא היו מגיעים בכלל למשאל עם שמאיים לפרק את הממלכה. אך ברגע שהמשאל יצא לדרך ובלונדון חששו מהפסד, הם הסכימו להעניק לפרלמנט באדינבורו האצלת סמכויות מכובדת. ועכשיו ויילס וצפון אירלנד גם רוצות. תחילתה של מהפכה חוקתית
כש-3.6 מיליון סקוטים הצביעו ביום חמישי אם לעזוב את הממלכה המאוחדת או להישאר חלק ממנה, הם השיבו על שאלה פשוטה: האם סקוטלנד תהיה מדינה עצמאית?
עוד חדשות בעולם :
קהיר: 2 נהרגו בפיצוץ מטען ליד משרד החוץ
דיל אפגני: המועמדים לנשיאות יחלקו השלטון
חודורקובסקי: אנהיג את רוסיה אם יבקשו ממני
שרי הגנה לשעבר נגד אובמה: חיזק את דאעש
פוליטיקאים משני צדי המתרס רצו בשלב מסוים להוסיף אופציה נוספת לבחירה במשאל העם: האצלה מקסימלית של סמכויות לסקוטלנד כמדינה בתוך בריטניה. אפילו ראש הממשלה הסקוטי ומנהיג המחנה בעד עצמאות, אלכס סלמונד, תמך בהוספת חלופה זו לקלפי בטענה שאין הוא רוצה להגביל את האפשרויות שעומדות בפני העם הסקוטי.
שם המשחק: האצלת סמכויות
הסקוטים ענו על שאלה זו בצורה החלטית - רוב גדול מהם (55 אחוזים) הצביעו בעד הישארות בבריטניה, לעומת 45 אחוזים שביקשו להתנתק מהממלכה ולהקים מדינה עצמאית. קמרון, שבהחלט היה עומד בפני קריאות להתפטר אם האיחוד הבריטי היה מתפרק, אמר שהוא "מאושר מתוצאת משאל העם", וש"לא צריכים להיות ויכוחים או ספירות מחדש"."הייתה לנו הזדמנות להצביע. אז אני גאה מזה מאוד, אני גאה שהצבעתי 'כן'", אמרה לינדסי בורגאר, אחות מהעיר אובאן. עם זאת, אף שהנושא לא עמד בסוף לבחירה במשאל העם, הסקוטים קיבלו מראש הממשלה הבריטי הבטחה לאוטונומיה גדולה יותר שקרובה מאוד להאצלת סמכויות מקסימלית.
היוניוניסטים, החפצים בהישארות הממלכה הבריטית על כנה, תמיד אמרו שהם יציעו לסקוטים אוטונומיה רבה יותר אם יצביעו בעד הישארות בממלכה, אולם לא פירטו את הצעתם. אלא שאז, לפני שבועיים, נכנסה ההנהגה בלונדון לפניקה כשסקר אחד הורה על יתרון למחנה התומכים בעצמאות סקוטלנד. לקמרון ולממשלתו לא הייתה ברירה אלא להציע לסקוטים הבטחות לאוטונומיה גדולה יותר.
מנהיגי המפלגה השמרנית, הליברל-דמוקרטים - בעלי בריתם בממשלה - ומפלגת הלייבור מהאופוזיציה הבטיחו לסקוטים לוח זמנים מהיר ביותר להאצלת סמכויות שנוגעת בין היתר לרווחה, ללקיחת הלוואות ולהעלאת מסים. הם גם חתמו על התחייבות לזמן בלתי מוגבל שסקוטלנד תמשיך לקבל תקציבים גבוהים יותר בהשוואה לאלה של אזורים אחרים בבריטניה.
הקיצונים ממתינים מעבר לפינה
קמרון גם הבטיח ביום שישי שיביא לשינוי חוקתי לגבי יתר בריטניה. "זה נכון בהחלט שהסדר חדש וצודק לסקוטלנד צריך להיות מלווה בהסדר חדש וצודק לכל חלקי הממלכה המאוחדת", אמר ראש הממשלה הבריטי. הבטחות אלה פותחות תיבת פנדורה לבעיות נוספות. בריטים רבים מחוץ לסקוטלנד רואים בהישגים של אדינבורו שוחד שבו ישתמשו הסקוטים כדי לקבל יחס טוב יותר.דבריו של קמרון ביקשו לטפל בבעיה חוקתית טורדנית: סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד בוחרות נציגים לפרלמנטים שלהן ולפרלמנט בלונדון. לעומת זאת, המצביעים האנגלים בוחרים נציגים רק לפרלמנט שלהם בארמון ווסטמינסטר בלונדון. אם הצעותיו של קמרון לשינוי חוקתי לא יישאו פרי, הדבר עשוי להוביל לעלייה בתמיכה במפלגות פופוליסטיות כמו "מפלגת העצמאות של בריטניה" (UKIP) האירו-סקפטית בבחירות הכלליות הבאות ב-2015. דבר נוסף שעשוי לקרות הוא פרישתה של בריטניה מהאיחוד האירופי.
שאלת השאלות
הצעתו של היין כרוכה בקשיים רבים שמהם השתדלו הפוליטיקאים להתעלם לאורך השנים. היה זה המחוקק טאם דאלייל מהלייבור שהיה הראשון לשאול, בשנת 1977, את השאלה שזכתה לשם West Lothian Question, על שם מחוז הבחירה שלו בסקוטלנד: האם סקוטים שנבחרו לבית המחוקקים בלונדון יוכלו להצביע בעניינים שנוגעים לאנגליה בלבד בשעה שאנגלים לא יכולים להצביע בנושאים שקשורים לסקוטלנד?
עד כה, האסיפות באדינבורו (סקוטלנד), בבלפסט (צפון אירלנד) ובקרדיף (ויילס) שלטו בענייניהן הפנימיים בשעה שלמחוקקים האנגלים לא הייתה זכות לומר מילה בענייניהן. התוצאה הייתה שכמה פוליטיקאים אנגלים טענו שגם לאנגליה צריך להיות פרלמנט משלה על טהרת האנגלים בלבד.
הרגישו נחותים מה"יהירים" מאנגליה
בשביל להבין עד כמה פחדה בריטניה מאיבוד סקוטלנד, ומדוע חשו מנהיגיה מחויבים להציע כל כך הרבה דברים טובים לסקוטים אם יישארו בממלכה, צריך להסתכל על חוסר שביעות הרצון של הסקוטים מהכיוון שאותו נקטה בריטניה בשני העשורים האחרונים. רבים מהסקוטים ראו בשליטיהם בפרלמנט הבריטי ובכלל כאנגלים יהירים, אדישים ואליטיסטים.
"כל מי שהיה בממשלה בווסטמינסטר לא ממש תקשר והבין באופן מלא את דאגותיה של סקוטלנד", אמר סיימון ריבל, מחוקק שמרן וחבר הוועדה לענייני סקוטלנד בווסטמינסטר. לדבריו, "זה לא משהו שצץ בשבועיים האחרונים. זה מתחבר לתחושה העמוקה של הסקוטים שיהיה להם טוב יותר ברשות עצמם, ואני חושב שזה השתקף בממשלה הסקוטית תחת שלטון כל המפלגות הפוליטיות הגדולות, ככל הנראה ב-30 השנים האחרונות".
כדי להבהיר את העניין, הסקוטים לא היו חסרי קול בלונדון. קודמו של קמרון בתפקיד היה סקוטי: גורדון בראון ממפלגת הלייבור כיהן ברחוב דאונינג מספר 10 במשך קרוב לשלוש שנים, וקודם לכן הוא היה שר כלכלה רב עוצמה תחת ראש הממשלה טוני בלייר. סקוטים אחרים נוספים החזיקו בעמדות בכירות בממשלות בלייר - דבר שגרם למגיש טלוויזיה אחד להתלוצץ ב-2005 ולומר שבריטניה חיה תחת "ראג' סקוטי". ראג' היה הכינוי לשלטון הבריטי בהודו לפני 1947.
אויב העם: מרגרט תאצ'ר
בשנת 1979 התקיים בסקוטלנד משאל עם בנוגע לאפשרות כינונו של פרלמנט סקוטי שיזכה לסמכויות בנושאי פנים. בהצבעה היה רוב בעד כינון הפרלמנט - 33 אחוזים לעומת 31 אחוזים מתנגדים - אולם ההצבעה לא עברה משום ששיעור ההצבעה היה נמוך מהנדרש על פי חוק (40 אחוזים).
האווירה הציבורית בסקוטלנד עברה שינוי נוסף בשנות השמונים, כשהפנייה שמאלה שהחלה בשנות השישים התגברה בעקבות הרפורמות שביצעה ממשלתה השמרנית של מרגרט תאצ'ר בבריטניה. תאצ'ר וחברי מפלגתה הפריטו חברות ממשלתיות והשתלטו על האיגודים המקצועיים. התעשייה הכבדה הסקוטית חוסלה, ובציבור הסקוטי חשו מרירות רבה מהאופן שבו תאצ'ר השתמשה בסקוטלנד כשדה ניסוי להטלת מס גולגולת רגרסיבי.
אף שתאצ'ר זכתה בשלוש מערכות בחירות, המדיניות שלה פילגה את המדינה, והסקוטים היו בין מתנגדיה הגדולים. "זו לא הייתה פשוט רק מדיניות כלכלית שמתנגדים לה", אמר ההיסטוריון הסקוטי טום דוויין. "זו הייתה מדיניות כלכלית זרה. זה מה שאנשים רבים חשבו באותה עת".
עצמאות - כבר לא מילה גסה
בשנת 2007 הקימה המפלגה הלאומית הסקוטית ממשלת מיעוט, אבל הצבעה על עצמאות לא הייתה על הפרק עד 2011, כשהמפלגה בראשות סלמונד השיגה ניצחון סוחף והקימה ממשלת רוב. "לפני ניצחון ה-SNP ב-2011, עצמאות הייתה דבר שאנשים לא ממש חשבו עליו", אמר סטיבן נון, מנהל אסטרטגי במחנה "כן" לעצמאות. "כשה-SNP זכו זה הפך לריאלי".
אולם למרות זאת, סקרי דעת קהל הראו יתרון לתומכי האיחוד הבריטי. ב-15 השנים שעברו עד 2012 ו"הסכם אדינבורו", לפיו הסקוטים יילכו ב-2014 למשאל עם ויצביעו בעד או נגד עצמאות, התמיכה בפרישה לא עברה את שיעור 35 האחוזים. מסיבה זו, איש בווסטמינסטר לא ממש האמין שפיצול הממלכה הוא דבר אפשרי. התחושה בלונדון הייתה "בואו נניח לדיון להתקיים ונראה אם זה 'כן' או 'לא'", אמר גורם בכיר בממשלת בריטניה. "ברור שתמיד חשנו שהטיעון שלנו הוא הצודק. ברור שהממשלה הבריטית חשבה שהיא יכולה לנצח בוויכוח הזה".
גולדן בראון
כאשר פנו לטפל בנושא משאל העם, נתן קמרון לסקוטים מידה מסוימת של עצמאות. המפלגה הלאומית הסקוטית הייתה זו, למשל, שחיברה את השאלה שנשאלה במשאל העם. היא גם זו שהחליטה שגיל ההצבעה יעמוד על 16 בלבד - דבר שמחוקק אחד מהמפלגה השמרנית בבריטניה כינה "מגוחך". ה-SNP גם הכתיבה את מועד ההצבעה. קמרון רצה שהמשאל ייערך בשנה שעברה, אבל מפלגת השלטון הסקוטית רצתה זמן רב יותר בשביל לבנות את הקמפיין שלה. "סלמונד ויועציו ידעו תמיד שהם מפגרים בסקרים ושהם יזדקקו לזמן ארוך כדי להכין את השטח", אמר דיוויד טוראנס, ביוגרף של סלמונד. "התפנית בסקרים הייתה שיאו של קמפיין ארוך ואטי ומאוד מאוד חכם. ונדרשו להם שנתיים כדי לעשות את זה".
"החישוב של קמרון היה שלא יהיה כל שינוי. אבל למעשה, עצם הוויתור שלו על שנה היה הטעות שלו", אמר טוראנס. ואז, כשהסקוטים החלו לצבור תמיכה ולאיים על שלמות הממלכה, הממשלה בלונדון החלה להציע לסקוטים סמכויות גדולות יותר למרות סלידתו של קמרון מהעלאת נושא האצלת מקסימום סמכויות להצבעה. סיבה נוספת להצעת ההטבות לסקוטים הייתה הקמפיין הירוד שניהל קמפיין "מוטב יחדיו" של מתנגדי העצמאות הסקוטית. למזלם הגדול, מי שהיה לצדם היה ראש הממשלה לשעבר מהלייבור, בראון, שלטענת רבים מנע מפלה גדולה.
אף על פי שהיוניוניסטים זכו בעימות הטלוויזיוני הראשון בתחילת אוגוסט, אליסטר דרלינג, המדינאי הסקוטי ושר הכלכלה לשעבר מהלייבור שנבחר להוביל את מחנה "מוטב יחדיו", נתפש כאדם יבש ומרוחק. דרלינג לא הצליח לשלהב את היצרים, בניגוד גמור ליריבו ממחנה "כן" לעצמאות, סלמונד. ראש הממשלה הסקוטי ניחן בכריזמה גדולה, בפופוליזם ובחוש לדרמה.
קמפיין "מוטב יחדיו" סבל לעתים קרובות ממסר מבולבל, בין השאר משום שהיה בו שילוב של פוליטיקאים מהשמרנים, מהלייבור ומהליברל-דמוקרטים שלא פעם מתחו ביקורת זה על זה. "קשה מאוד להריץ קמפיין שבו אתה אומר 'לא' לכל דבר", אמר דיוויד יילאנד, עורך לשעבר של הצהובון "סאן" וכיום שותף במשרד יחסי הציבור "ברונזוויק". "זו הייתה משימה קשה משום שאתה נזקק לאנרגיה ולמרץ בעת ניהול קמפיינים פוליטיים".
דיברו על מדיניות ולא על מדינה
לדברי פרופ' אדם טומקינס, מרצה למשפט חוקתי שייעץ למחנה "מוטב יחדיו", מחנה התומכים בעצמאות ניהל קמפיין שטח מעולה והסיט את השיחה ממדינה למדיניות "איזה סוג של סקוטלנד אנחנו רוצים?". וכשהסקרים הראו עלייה בתמיכה בהיפרדות מבריטניה, מחנה ה"לא" מיהר להציע לוח זמנים מואץ שיעניק לסקוטלנד סמכויות רבות יותר עד שנה הבאה. סלמונד לעג להצעה. "זה ממש עלבון לאינטליגנציה של העם בסקוטלנד לשוב ולעסוק בהצעות האלה במהלך הקמפיין", אמר המנהיג הסקוטי בן ה-59.
הסמכויות שהציעה לונדון לא תאמו את החזון הרדיקלי של סלמונד להאצלת סמכויות מקסימלית. אולם הן כן העניקו לסקוטלנד יחס מועדף בהשוואה לאזורים אחרים בבריטניה.
עם פרסום תוצאות משאל העם, קמרון ביקש להתייחס בהצהרתו להסדר חוקתי חדש "לכל חלקי הממלכה המאוחדת". אלא שהצעד רחוק מאישור ועדיין לא התחיל דיון לגביו, אבל דבר אחד ברור - הוא יעורר מחלוקת רבה.
כשסלמונד הודה בהפסדו במשאל העם, שעות ספורות לפני הודעת התפטרותו, הוא הקפיד להזכיר לקמרון את הבטחותיו: "סקוטלנד מצפה שיכבדו במהירות את ההבטחות שקיבלה".
לפנייה לכתב/ת 
