תופעה: האמריקנים בונים בחופים השוקעים

מייק האקבי קנה מגרש צמוד לחוף סנטה רוזה במחוז וולטון שבפלורידה בשנת 2009, שנה לאחר הקמפיין שלו לנשיאות בתור מועמד המפלגה הרפובליקנית. הוא תכנן לבנות וילת נופש בעלות של 3 מיליון דולר, עם בריכה ונוף לחופים הלבנים של מפרץ מקסיקו.

ארה"ב - כתבות נוספות בערוץ הנדל"ן:

• מנהטן: קנה דירה, והוסף מיליון דולר לחניה
• ארה"ב: בתי זומבים מורידים את ערך הנכסים
• ארה"ב: עודף משקיעים מקפיץ מחירי הדיור
  

המכשול היחיד היה העובדה שהמגרשים היו ממוקמים על חוף שעבר תהליך שחיקה חמור. על פי הרגולציה של מדינת פלורידה, האקבי לא יכול היה לבנות על הצד של דיונת החול הפונה אל הים. לאחר 7 הוריקנים ב-6 שנים, החוף שנותר לאחר השחיקה לא היה מספיק רחב בשביל להכיל את הבית, על פי התקנות.

אך המהנדס של האקבי ידע מה לעשות. הוא דאג לשפוך טונות של חול כדי להרחיב את החוף, בנה ממנו דיונה מלאכותית, וביקש מראש המחלקה להגנת הסביבה של פלורידה (DEP) באותו הזמן, מייקל סול, להתערב בתהליך האישור.

הרגולטורים הורו להאקבי להזיז את הבית ב-1.5 מטרים, ההיתרים אושרו והבנייה הסתיימה בשנת 2011. "אני לא מצליח לחשוב על אף פרויקט שהייתי מעורב בו שלא אושר ב-12 השנים האחרונות", אומר טרי אנדרסון, המהנדס שעבד בשירותו של האקבי.

הקלות בה האקבי ושכניו לחוף הצליחו לעקוף את התקנות, מהמחמירות ביותר לבנייה על החוף, מורה על בעיה שרק הולכת ומחמירה על רקע עליית קו המים בחופי אה"ב. האמריקנים נוהרים לחופים, כפי שהם עושים כבר מספר עשורים, למרות התגברות הסכנה לחייהם ולנכסים שלהם - והממשלה מספקת להם תמריצים לכך.

בעיה שהולכת ומחמירה, על רקע עליית המים(צילום: רויטרס)

בין שנת 1990, אז נשמעו כבר אזהרות באשר להצפת החופים, לבין שנת 2010 - נוספו בארה"ב 2.2 מיליון בתים חדשים בסמוך לחוף. הגידול במספר הבתים החדשים על החופים, בקצב של 27%, תואם לקצב בשאר חלקי המדינה, אך דווקא בחופים המסוכנים ביותר מספר בתי החוף צמח בקצב מהיר בהרבה.

כך, למשל, בפלורידה, המאופיינת בחוף באורך 2,173 ק"מ - הארוך ביותר מבין המדינות שאינן אלסקה והוואי - נבנו במהלך שנים אלו שליש מכלל בתי החוף. במחוז וולטון, בו בנה האקבי את בית החוף שלו, נרשם גידול של 186% באותה תקופת זמן. מספר האנשים הגרים ליד החוף בפלורידה גדל מ-1.1 מיליון בשנת 1990 ל-4.8 בשנת 2010 - עלייה גדולה ביותר מפי 4 מאשר הצמיחה בוושינגטון, בעלת אחוז הצמיחה השני בגודלו באה"ב באותה תקופה.

סוציאליזם לצד החוף

החוף של מחוז וולטון היה טבעי לחלוטין, עם דיונות ירוקות וחופים זהובים, כאשר פלורידה אישרה מגבלות על פיתוח בנייה על החוף בשנת 1978. היה זה מקום שבו "היו יותר כלבים מתושבים", מספר ההיסטוריון המקומי אדמונד אלכסנדר. אך המגבלות לא עצרו את הבנייה - פשוט הפכו אותה ליקרה יותר. לדברי מהנדס בנייה בחופים טרי אנדרסון, כיום חומת הווילות ובתי הנופש דוחקת את החוף עד לדיונה האחרונה של קו המים, והחול של החופים הולך ונעלם עם כל סופה שפוגעת באזור.

הבנייה המואצת לכדה את פלורידה במאמץ סיזיפי להגן על החופים הנשחקים שלה, מאחר שיותר ממחצית מהחופים שבה מוגדרים בתור "נשחקים בצורה חמורה". אך הצהרות לחוד ומעשים לחוד: הממשלה, ולצדה השלטון המקומי בפלורידה, הספיקו לפזר יותר מ-50 מיליון טונות של חול על חופי המדינה, בעלות של כ-1.75 מיליארד דולר, בעקבות הבנייה בחופים.

מהנדס החופים טרי אנדרסון. "חומת הווילות דוחקת את הדיונות"(צילום: פיליפ סירס, רויטרס)

זאת ועוד, הבתים הפונים לחוף גם זכו לביטוח הצפות המסובסד על ידי הממשלה, לאחר שחברות הביטוח הפרטיות הפסיקו לשרת את הלקוחות מפאת סיכון גדול מדי. כיום מבטחת התוכנית הממשלתית נכסים בשווי 484 מיליון דולר. "זהו מודל שלא ניתן להמשיך איתו לאורך זמן - הוא מעודד פיתוח ופוטר אנשים מאחריות", אומר סטיב אליס, סגן יו"ר ארגון Taxpayers for Common Sense, העוקב אחר תקציב המדינה.

כך נוצר מצב שבו משלמי המסים בארה"ב נותנים את חלקם בפיתוח של בתי היוקרה על רצועות החוף, לאחר שהרשויות המקומיות ביקשו תקציב סיוע פדרלי לחידוש החופים. באישור לסיוע נכתב כי חלק מהסיבה היא מניעת נזקים הנגרמים על ידי הוריקנים. אך מצד שני, בניית הבתים על החוף גם שמה אותם בסיכון רב.

"הסובסידיות הפדרליות מעודדות למעשה בנייה על קו החוף", טוען רוב יאנג, גיאולוג המנהל את התוכנית ללימוד בנייה על חופים של אוניברסיטת ווסטרן קרולינה ומזהיר: "הממשלה הפדרלית מעודדת את הנכסים לשים את עצמם בקו החזית של הסכנה".