דאעש זה השחור החדש: חיי הטרור בסוריה
"רואים רק שחור בעיניים", תרתי משמע. תושבים במעוזי דאעש בסוריה מספרים על חייהם תחת שלטון הטרור: איסור על בילויים, פשיטות על בתים, חיפושים בטלפונים וגביית מסים. "עדיף להצטרף אליהם מאשר למות מרעב"
במעוז "המדינה האיסלאמית" (דאעש) בסוריה הכול שחור: החל מהטורבנים שחובשים הגברים ועד רעלות הנשים. אפילו הדרכונים שחורים. "דגלי דאעש השחורים מונפים בכל מקום. נשים מכוסות מהראש ועד הרגל בבורקות שחורות, ומורשות לעזוב את הבית רק בלוויית אביהן, אחיהן או בעליהן", אומר אבו יוסף, פעיל חברתי במחוז ראקה, שדאעש מחשיב למפקדתו המרכזית.
עוד חדשות בעולם :
מתאבקים ובוכים: סומו תינוקות ביפן. צפו
חופש הביטוי בטקסס: לצלם מתחת לשמלה
דיל אפגני: המועמדים לנשיאות יחלקו השלטוןהמראות שמתקבלים מראקה הם של לוחמי "המדינה האיסלאמית" צועדים ברחובות המחוז ומנופפים בכלי הנשק שלהם - בדרך כלל רובי קלצ'ניקוב או אקדחים - בעוד אלה שאינם חברים בארגון לא מורשים להחזיק בנשק. אולם לא כאן קץ שלטונם המפלה. לדברי הפעילים, לוחמי דאעש השתלטו על כל תחומי החיים במעוזי שליטתם.
לפי אבו יוסף, הגברים והנשים במחוז נשלטים על ידי כוחות ביטחון נפרדים. "גדוד חנסעא הוקם עבור לוחמות דאעש. הן חמושות ויש להן את הסמכות לעצור כל אישה ברחוב ולערוך עליה חיפוש", מספר אבו יוסף. "הגרסה של דאעש לחוק האיסלאמי נאכפת על ידי גדוד חסבה".
דאעש מחזיק במשרדים כמו במדינה של ממש: חינוך, בריאות, מים, חשמל, ענייני דת וביטחון. "כל המשרדים יושבים בתוך בנייני ממשלה לשעבר שנכבשו על ידי הארגון". החינוך מבוסס על פרשנות נוקשה של החוק האיסלאמי. לדברי אבו יוסף, בראקה נבנו גם מחנות אימונים עבור נערים. "יש אפילו רשות להגנת הצרכן", הוא מעיד.
בתי קפה לג'יהאדיסטים בלבד
פעילים בראקה מתלוננים לעתים קרובות שהג'יהאדיסטים יוצאים ומבלים בעוד הם אוסרים על אחרים לעשות זאת, ופרסמו ברשת תמונות של בתי קפה מלאים בלוחמי דאעש. בדיר א-זור, שם ניסו לשווא התושבים המקומיים למנוע מדאעש להיכנס לתחומי העיר, בתי הקפה סגורים.
"כל הכיף והטוב אסור", מספר הפעיל החברתי ראיאן אל-פוראתי. "בלתי אפשרי לדמיין מישהו מעשן, או מוכר מוצרי טבק. בלתי אפשרי לראות אישה ללא כיסוי מלא. וכל יום, כשהמואזין קורא לתפילה, כולם סוגרים את חנויותיהם והולכים למסגד. אם לא יעשו זאת יקבלו עונש".
אולם עבור לוחמי "המדינה האיסלאמית", החיים באזורים שבשליטת הארגון טובים יחסית, בין היתר בשל ההטבות שהם מקבלים. אנשי הצוות הזוטרים ביותר מקבלים משכורת של 300 דולרים בחודש, טוען פורת וואפא מראקה. "בנסיבות הקיימות, מדובר בהמון כסף".
וואפא אומר כי נדיבות הארגון לא מורגשת כמובן בקרב מי שנשלט על ידו. "דאעש לא באמת מדינה. הארגון מעניק לחבריו את כל השירותים שהם חפצים בהם, אך האזרחים לא מקבלים דבר. זאת מאפיה ששולטת באמצעות טרור. בשל הרעב, נאלצים אזרחים להצטרף לשורותיהם - משום שזו הדרך היחידה לקבל משכורת".
תגווע ברעב או תתגייס לדאעש
במקביל, גובה דאעש מסים מהאוכלוסייה המקומית. "גם העניים ביותר חייבים לשלם. ולכן אנשים מצטרפים ל'מדינה האיסלאמית'. הם מעדיפים להתגייס מאשר לגווע ברעב", סיפר וואפא. בעלי חנויות, שהתרוששו בכמעט ארבע שנות הלחימה בסוריה, משלמים 60 דולרים מסים בחודש לדאעש.
הג'יהאדיסטים שומרים על שדות הגז והנפט, תחנות הכוח והסכרים באזורים שעליהם הם השתלטו. הם משלמים משכורת נוספת לעובדים במפעלים אלה כדי שימשיכו לעבוד, בנוסף למשכורות שהם מקבלים מהממשלה הסורית.
פוראתי מספר כי העובדים השייכים למיעוט העלווי של הנשיא בשאר אסד ברחו כשדאעש
הגיע לדיר א-זור בעוד עובדים אחרים נשארו לעבוד. "לעובדים שעדיין עובדים בשדות הגז והנפט ניתנו ערבויות כי לא יפגעו בהם, ומהנדסים לובים הובאו במיוחד כדי לתמוך בהם".
עם זאת, הפסקות חשמל ומים באזורים שנשלטים על ידי "המדינה האיסלאמית" שכיחות למדי. לטענת הפעילים, מדובר בניסיונות מכוונים לאמלל את חיי התושבים.
נאל מוסטפא, פעיל אחר שעדיין מתגורר בראקה, אומר כי אין הפרדה בין הציבורי לפרטי באזורים הכבושים. לכוחות דאעש אין שום נקיפות מצפון כשהם פושטים על בתים ומחפשים בטלפונים ובמחשבים אחר הוכחות למה שהם תופשים כ"התנהגות לא מוסרית". "הם מאמינים שהכול שייך לאללה - ולכן הכול חייב להיות תחת שליטתם".
לפנייה לכתב/ת 
