גאולה אבן: חוזרת אל המסך כמנצחת

"אבן מקיר תזעק", אמר הנביא חבקוק. "אבן מקיר תזעק אם עוד לא זעקה", שרה ריקי גל ב"ליל שרב". תסלחו לי על הפתיחה אבל היא מתבקשת, כי גאולה אבן, בממלכתיות ובאלגנטיות שאין שניים להם, חוזרת אל המסך. לא פתיחת חשבונות ולא ניהול עלבונות, לא הטלת רפש ולא היאבקות בוץ. 

• בשל ויכוח עם איילה חסון: גאולה אבן לא הגישה את המוסף
• הלחץ גובר: גאולה אבן הושעתה משידור
• איילה חסון: "גאולה אבן יכולה לשוב לשדר"
  

מלכתחילה היתה מקצוענית מאוד ולוחמנית במקומות הנכונים. המגישה הצעירה ביותר של "מבט" בערוץ הראשון לתולדותיו התבוננה לפוליטיקאים בלבן של העיניים ולא החסירה פעימה כששלפה, מעשה קסמים, את השאלות הקשות ביותר שאפשר. היא היתה בת 25 בלבד, והיא היתה - ועודנה - מצודדת ופוטוגנית באופן יוצא דופן. השילוב הזה יצר דיסוננס קוגניטיבי עמוק בממלכה המסואבת של רוממה. מי שהיה אז המלך, אורי פורת ז"ל בקדנציה השנייה שלו ברשות השידור, לא היה יכול לסבול את נוכוחותה על המסך.

מקצוענות עילאית מימיה הראשונים. גאולה אבן(צילום: ערוץ 1)

לגמרי ביוזמתו פנה למר טלוויזיה, חיים יבין, שעזב את הערוץ הראשון בטריקת דלת והלך לעשות כסף בטלוויזיה מסחרית. פורת ככל הנראה התחנן וגם הבטיח חוזה שמן, ודאי יפה מזה שאבן זכתה לו אי פעם. יבין התרצה וחזר לקשט את המסך עם סמכותיותו הבלתי מעורערת וגילו המתקדם. אבן לא נבעטה החוצה, מה פתאום. היא רק הוגלתה לשוליים, מקומן הטבעי של נשים-מגישות בערוץ הראשון באותם ימים. איש לא חשב, נניח, שאולי צריך להצמיד לה מגיש מבוגר יותר כדי לנהל מהדורה רבגונית יותר שתביא עוד טיפה רייטינג, כמו שעשו בהצלחה בערוץ 2. בראיון ל"תיק תקשורת", יבין היה הגון די הצורך להודות שנעשה לה עוול, הגם שקיבל את הגישה העקרונית שגילה הצעיר מונע ממנה את הזכות הקדושה לנהל מהדורה. ואיך לא יקבל את הגישה?

מאז - נצח במונחים טלוויזיוניים - אבן עשתה רק את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב, ולמרבה הצער רובכם לא צפיתם בה. בעודכם מהללים ומשבחים את לונדון וקירשנבאום, דינוזאורים חכמים ומוצלחים שכמותם, אבן מתחקרת ומראיינת, מגישה ובועטת כהלכה בתפקיד מאד מורכב בערוץ בלתי אפשרי, בדיוק בשעה שהשניים הללו מתרווחים באולפן ומפגינים בשמחה את גילם המתקדם ככרטיס ביקור. אצלה, עד היום, הגיל הוא סוג של הפרעה - ככה זה כשרוחו של אורי פורת עדיין מרחפת על השידור הציבורי המסואב. ככה זה כשאנשים ונשים לא נבחנים על פי כישוריהם אלא על פי גחמה, פוליטית או אישית או שילוב של שתיהן, של המנכ"ל.

והיא למודת גחמות ונזקיהן, כמובן. הקריירה, תודה ששאלתם, יציבה - אבל שולית במונחי ההשפעה בשוק התקשורת. יותר שולית מכפי שהיתה בצעדיה הראשונים של אבן בתחום, אחרי גלי צה"ל, כשהגישה את תוכנית הבוקר לצידו של דניאל פאר. ברור שהיא נבחרה כקישוט רענן: איש לא ציפה לשנים של השתכללות ולמידה, הצטיינות והתמדה. וזה בדיוק מה שעשתה בגלות הארוכה שבילתה בפאתי לוח המשרים של הערוץ הראשון, אף פעם לא בפריים טיים. למדה ולמדה והפכה עם השנים לעיתונאית מקצוענית, חסרת מורא במקום שבו אנשים פוחדים מהצל של עצמם, בועטת במקום שבו עדיף ללטף כדי לשרוד.

תמיד מקצוענית, אף פעם לא בפריים טיים(צילום: יוסי מימוני)

ואז נודע שהיא יוצאת עם גדעון סער, והביצה העלתה בועות ועשתה גלו-גלו. שני מחנות הופיעו: מזה, אנשים שמתנגדים בכל תוקף שחברתו של, ואחר כך רעייתו של, שר בכיר בממשלה תעסוק באקטואליה ותראיין שרי ממשלה שרק אתמול ישבה איתם לארוחת גיבוש מהקייטרינג הזה ששרה נתניהו אוהבת. למה? כי - מקצוענית ככל שתהיה - יש עניין של מראית עין בשידור הציבורי, וצריך לשמור על מראית עין של חוסר פניות, מה שנקרא גם בטעות "אובייקטיביות", כי הרי המציאות אינה אובייקט. איך תהיה אובייקטיבית - או יותר נכון, איך תיראה כמי שאכן נוקטת העדר משוא פנים על המסך, אם חייה קשורים וסבוכים בחייהם של שרים אחרים, אם יש לה גישה למידע שלעיתונאים אחרים אין, אם היא חולקת עם כבוד השר לא רק חיים משותפים אלא גם סדר יום נסתר ואמביציה משותפת?

אני הייתי ועודני במחנה הזה, וחטפתי על הראש מאוהביה: איך את מעזה, שאלו, והרי גאולה כל כך מקצועית שאף אחד לא יודע מה היא באמת חושבת על אף מרואיין שלה ותוכניותיו המדיניות-פוליטיות, והיא מוצלחת ומקסימה וצריכה להוביל שידורים גדולים יותר. הסכמתי עם המתווכחים איתי שהיא באמת מצוינת, ועדיין יש בעיה של מראית עין.

פרנסי הרשות, כדרכם, לא עשו כלום. ההימור שלי הוא שבליבם פנימה, העיתונאים שביניהם ידעו שמשהו כאן מאד לא תקין אבל שתקו. מפחד. ואז באה איילה חסון, אשה שלא נבהלת בקלות משום דבר, ועשתה את הצעד הנכון, והשעתה את אבן מן השידורים. אז בא גדעון סער, הטיל פצצה ופרש. למקרה שתהיתם, לא לטובת הקריירה של רעייתו ואם בנו. ועכשיו גאולה אבן חוזרת אל המסך, שותקת באצילות מופתית ופתוחה להצעות מעניינות.

קודם חברתו ואחר כך אשתו. גאולה אבן וגדעון סער עם בנם המשותף(צילום: מירי בן נעים)

את "יומן" כבר הגישה ופרשה מרצונה, ובשנים האחרונות נעשתה פעולת מיתוג אגרסיבית לזהות את היומן עם איילה חסון. הפעולה הצליחה, אם כי הרייטינג לא ממש נסק, אבל זה כבר לא בגלל איכויותיה של חסון אלא בגלל שמה לעשות, רוב ציבור הצופים איבד את ההרגל לצפות בערוץ, ולעתים - בצדק גמור. "מבט" הוא דשדוש מבייש במי אפסיים של בינוניות ממארת פלוס לחצים פוליטיים שניכרים יפה על המסך, אבל נדמה לי שחסון לא תוותר על הזכות להילחם על המהדורה. היא צריכה הנשמה מלאכותית ותוכנית הבראה שתכלול כתבים טובים יותר, עורכים טובים יותר, אולפן חדש - ומגישים חדשים. זה לא אישי, אבל גם הפרונט שם על הפנים.

האם בגיל 42 צופים יכולים כבר לקבל את אבן כגברת טלוויזיה? ברור שכן. הצופים לא היו אלה שהדיחו אותה מן המשרה בראשונה, תזכרו - זה היה המנכ"ל, וממקום מנוחתו בין המלאכים יסלח לי אם אומר, שקידומן של נשים בערוץ לא עמד בראש מעייניו. אם תוצע לה האפשרות והיא תסכים, זה לא יהיה מעשה פמיניסטי של איילה חסון כי אם עיתונאות מקצועית ונקייה: אין היום באורוות של רוממה מי שצברה נסיון הגשה כה רב באקטואליה וגם נראית נפלא. כן, זה חשוב, ולא, גברים עדיין לא נדרשים להיראות נפלא - לונדון וקירשנבאום כבר אמרנו? ורפי גינת? ודן שילון? וזה הפריע להם אי פעם?

אבן חוזרת אל המסך כמנצחת, למרות שלא היה כאן קרב אלא החלטה ניהולית נבונה. בשולי הנצחון שלה יש גם סקרנות ציבורית מוגברת למראה פניה ולצפיה בדמותה על המסך, בחינת, תראו תראו, הנה האישה של זה, איך קוראים לו, היה שר הפנים והלך, אבל בטח עוד יהיה

 ראש ממשלה.

ההנחה שלי היא כי אבן עצמה אינה נושאת עיניים למשרת ניהול המדינה. אולי חבל: ראינו כבר עיתונאים פחות טובים ממנה מתברגים יפה בצמרת השלטון. ההנחה היא שאבן מבינה היום את כישוריה המקצועיים ואיכויותיה, כמו גם האפיל הציבורי שלה, יותר מכולם. כן, היא יכולה וצריכה להגיש אקטואליה, להוביל שידורים, לתרום לרשות המתחדשת אחרי רפורמה קשה. אם כל זה יקרה, תלוי כעת רק בפרנסים החדשים של המיזם החדש מבית מדרשו של השר ארדן.

שרות ציבורי בלי גאולה אבן יהיה - בארבע מילים: פחות טוב מאשר עמה. מי כמו איילה חסון יודעת את זה, ואליה שלוח כעת זרקור של ציפיה: תקני, תקני כבר את העוול הזה שעשה פעם איש אחד לאישה צעירה אחת. הרי את חיים יבין לא תחזירו שוב להציל את המבט, כי זה לא מה שיעבוד בקרב האוכלוסיה הלא-גריאטרית. ברור שיפה שעה אחת קודם. אולי כבר בחודש הסליחות והרחמים.