חשוב להכיר: כך תטפלו בחרדות באמצעות בובות
המלחמה אמנם מאחורינו, אבל ילדים רבים, בעיקר באזור הדרום ויישובי עוטף עזה, עדיין סובלים מחרדות רבות. שיטת ה"בובותרפיה" מסייעת להם לדבר על הפחדים - ולעכל אותם. כך תעשו בה שימוש
פיתוח יכולת התמודדות של ילדי הגיל הרך עם מצבים שונים הוא נושא חשוב העולה לכותרות, במיוחד לאור המציאות של חיינו. בתקופת הילדות המוקדמת ובשל גילם הצעיר, קשה לנו, המבוגרים, לדעת ולהעריך את השפעת המצוקות והקשיים העוברים על הילדים הקטנים ובעצם אנו נחשפים ישירות לתוצאות קשיי ההתמודדות, הבאים לידי ביטוי בגילויי תוקפנות, עצבות, התכנסות וחוסר רצון לשתף בתחושות ורגשות.
סמדר קופר- קיסרי, תרפיסטית בדרמה ובבובות, ביחד עם פרופ' מולי להד, מומחה בעל שם עולמי להתמודדות עם מצבי לחץ וחרדה, נשיא "משאבים" במכללה האקדמית תל-חי, (המתמחים בסיוע לאוכלוסיות לאחר טראומה ולפיתוח חוסן בארץ ובעולם), פיתחו שיטת התערבות, שבה נעשה שימוש בבובות תיאטרון עבור ילדים צעירים שחוו משבר או היו עדים לאירוע טראומטי.
במהלך מבצע "צוק איתן" ההתמודדות הייתה עם מציאות טראומטית משותפת, בה גם הילדים וגם ההורים היו במצבים של סכנה קיצונית מחוץ לטווח ההתנסות האנושית השגרתית. התנהלות במציאות שכזו מתאפיינת בתחושה של אובדן שליטה, קושי בארגון ובירידה בתפקוד הן אצל הילדים והן אצל הוריהם. חשוב לציין שרוב האנשים והילדים שחווים טראומה מתאוששים באופן ספונטני במהלך של מספר ימים ועד חודשים.
"במהלך 'צוק איתן' קיימנו מפגשים לילדים מגיל שלוש ועד גיל שמונה בקבוצות בכל רחבי הארץ", מתארת קופר-קיסרי. "המפגשים נועדו לתת מענה מיידי לתחושות ולרגשות של הילדים. ההתערבות הקבוצתית סייעה למפות את הכוחות והקשיים של הילדים כקבוצה ולבחון את חוסנה הקבוצתי; לזהות את אלו הנזקקים לתמיכה פרטנית; לתת מקום מסוים לעיבוד רגשי באופן שמור ומוגן באמצעות המרחב הדרמטי שנוצר בעקבות השימוש בבובת התיאטרון; וכן לחזק את משאבי ההתמודדות - את תחושת הכוח והעתיד".
שיטת הטיפול שפיתחה קופר-קיסרי, המכונה "בובותרפיה", הינה שיטה המסייעת להעלות תכנים על פני השטח ולעבד אותם בתוך המציאות הפנטסטית. ה"בובותרפיה" מתבססת על "בובת חבר", המוגדרת כבובה המופעלת באופן בלעדי על ידי המנחה ובעלת קווי אופי עקביים. כאשר הילדים יוצרים דיאלוג עם הבובה, הם מנהלים דיאלוג גם עם התוכן שאותו היא מייצגת.
מטרת המפגש הייתה לבחון את תחושותיהם של הילדים בעקבות ההפגזות הכבדות, בתוך מרחב שמור ומוגן, ללא תחושת שיפוט או אשם, כשהבובה מייצגת את הפחד. לצורך המפגש נבחרה בובה של צב או בובת חילזון, שייצגה באופן סימבולי מזג שקול וסבלני וכן קיום מוגן, בשל השריון המגונן עליה ומלווה אותה לכל מקום. בובת התיאטרון יצרה הזדהות רבה בקרב הילדים שהגיבו אליה ואפשרה להם להשליך עליה את הפחדים, הרגשות והתחושות שלהם.
בעת ההפעלה, המנחה יצרה סיטואציה שבה הצב לא רצה לצאת מן השריון. הילדים ניסו לנחש מדוע הוא אינו יוצא ומה יכול לסייע לו. בובת הצב יצאה וגילמה את מה שהילדים השליכו עליה. דרך התערבות זו המנחה יכלה להבין כיצד מרגישים הילדים ומה יכול לעזור להם. בהמשך בחרו הילדים בובת תיאטרון והפעילו אותה. הפעלתה של בובת התיאטרון סייעה לילדים לחוש חיוניות ולאפשר תחושת שליטה, מעצם היותו של המפעיל הכוח המפיח בה חיים.
כיצד יכולים הורים לסייע לילדים צעירים באמצעות בובות בבית?
"הילדים בוחרים לעיתים לספר לבובות דברים שהם לא מספרים להורה או למורה/גננת", מסבירה קופר-קיסרי.
"במקרה שלילד יש קושי ואנו רוצים לדובב אותו במטרה להקל עליו, ניתן לבחור בובה שהילד אוהב שתשאל אותו מה שלומו ואם הוא רוצה, יוכל לספר לה דבר מה.
"מפתיע לראות איך הילדים משתפים את הבובה בקשייהם. הילדים מודעים לכך שזו בובה, אך עובדה זו אינה מונעת מהם לספר לה, אלא להיפך - היא מאפשרת להם לשתף אותה בדברים אישיים ולעיתים רגישים, בשל העובדה שזו בסך הכול רק "בובה". אפשרות נוספת הינה לגלם באמצעות הפעלת הבובה קושי הדומה לקושי של הילד, כשהבובה מבקשת מהילד עזרה לפתרון הקושי שלה. כשהילד מציע לבובה פתרונות, הוא בעצם מציע דרכי התמודדות שמסייעות לו עצמו, באמצעות הפתרונות שהילד הציע, אנו יכולים ללמוד מה יכול לסייע לילד בעת קושי".
לפנייה לכתב/ת 
