איזו אחלה שנה

כשהתחלתי לכתוב את הטור רציתי לכתוב את הדברים הבאים: "השנה אני ממש שמח. אני מרגיש שעומדת להיות לנו שנה של דבש, הכול נראה ורוד, ביבי הצליח להביא שלום, סופסוף יש הרגשה שהעניינים עומדים להסתדר". אבל למגינת לבי, זה לא המצב. במקום קיץ מהנה במדינה נפלאה עם חוף ים מדהים קיבלנו מלחמה. סליחה, מבצע (הרי אנחנו לא רוצים לשלם פיצויים לכל היישובים בעוטף עזה), וכעת נקבל אחלה חשבון - גם האלמנט עלינו, כרגיל.

עוד בערוץ הדעות של ynet

כמה דברים קטנים לשנה החדשה / זיו לנצ'נר

אז מה אני רוצה לכתוב לקראת השנה החדשה? ובכן, יש לי כמה וכמה דברים שלדעתי יש לשפר ובאופן מיידי, אחרת המצב רק יילך ויתדרדר. ולאחר מכן אני מציע גם פתרון שאולי תאהבו.

יש לנו בעיה אחת מרכזית במדינה, וכולם מתעלמים ממנה - הפוליטיקאים! אני איש מדע המדינה, וכן, קראתי את "הנסיך" של מקיאוולי. אני לא חושב שפוליטיקה היא מקצוע מגעיל. אני חושב שזה תלוי באנשים. אז ככה, ראשית חייבים להפסיק להאמין לכל מה שאומרים לנו קציני צה"ל, במדים או שלא במדים (ראו את כל הקצינים שיש לנו בפוליטיקה). זה לא כי אני חושב שהם משקרים חלילה וחס, זה בעיקר משום שאני לא מאמין שיש רק דרך אחת לראות את העולם. אז במקום להקשיב להם פעם אחר פעם עם שק האינטרסים שעומד לצדם אני מציע תמיד להקשיב לדעת נגד ואולי אפילו לקדם דעה כזאת לתוך הפוליטיקה.

פוליטיקאים שבים וחוזרים על אותה המנטרה: "אין פרטנר לשלום". כאילו שזה יהפוך את האמירה לאמת, ואולי אז יבוא קוסם רב עוצמה, יכה במטה ויימצא פרטנר. המזרח התיכון הוא מקום קשה, אבל עד שמישהו לא ימציא מנוע חזק מספיק שיכול להזיז מדינה למקום אחר בעולם, אנחנו "תקועים" כאן והפלסטינים הם השכנים שלנו. אני מעריך שגם הם לא כל כך מבסוטים מההסדר, אבל זה מה שיש ועם זה נצטרך למצוא פתרון. אז די כבר עם השיחות דרך מתווכים. יושבים פותרים. מי יודע, אולי צריך להחליף את אלו שאמורים לשבת מהצד שלנו?

והנה עוד עניין לתיקון בשנה הקרובה: איכשהו נכרך הקשר בין פוליטיקה להון. וזה מין מלכוד שכזה, כי או שאתה עשיר ורץ לפוליטיקה או שיש לך מלא חברים מליאנים שמריצים אותך לפוליטיקה, בכול מקרה, אנחנו האזרחים נדפקנו. למה? כי אם אתה עשיר, מה לך ולבעיות שלנו? רוב הישראלים מרוויחים פחות מ-7,000 שקלים בחודש. אם אין לך כסף ומישהו נתן לך כסף לרוץ, אחרי שתיבחר לא תספור אותנו. 

לשנות את סדר העדיפויות

הגיע הזמן שנפסיק לספר את סיפור המצליחנים. אני לא מאמין שיש במדינת ישראל כל כך הרבה אנשים גרועים. שהרי, אם תחת קו העוני בישראל יש כיום כ-24% ובין הילדים כשליש, אז אומרים אנשי שיח המצליחים - שרבע מהמדינה הזאת הם לא-יוצלחים שלא מגיע להם? אם הייתם נותנים לי חמש שנים, הייתי משנה הכול: מבטל את הדבר הנורא הזה שנקרא "עובדי קבלן" או עבדות מודרנית, מרים את שכר המינימום למשהו שאפשר לחיות איתו, מעלה מסים לעשירים (ואל תאמינו לשטות הזאת, אף אחד לא יברח מכאן), ממסה ירושות ועוד כהנה וכהנה. פתאום תראו שלא יהיו כאן יותר מאסות של עניים, ואז בטוח שלפוליטיקה לא יגיעו רק "מליאנים".

אז מה הפתרון? אולי שינוי סדר העדיפויות שלנו. למשל, למה מורים מרוויחים כל כך מעט? למה שוטרים מרוויחים כל כך מעט? שהרי שני אלו עושים את התפקידים החשובים ביותר שיש, מחנכים את ילדינו ושומרים עלינו. לא הגיע הזמן להביט פנימה ולהגיד שמשהו כאן קלוקל ואולי הגיע הזמן לתקן?

במקום לדבר על איך לעשות, צריך לעשות. החינוך מתדרדר כל הזמן כי המורים לא טובים. העבירו תקציבים לאקדמיה ותנו למורים גמול הולם - ואז יגיעו הטובים ביותר. די לברבר ולהקים ועדות (אגב, מה קורה עם הוועדה לבחינת העוני בישראל?) ובדרך לבזבז משאבי ציבור לחינם. 

עצבנים? אם נעשה רק חלק מהדברים הללו, השנה הבאה תהיה דבש. מבטיח. איך? פשוט מאוד. תפסיקו לדבר סתם, קומו והתאחדו, דברו אחת עם השני, הקימו קבוצות שיפקחו על הנבחרים שלכם ותאים פוליטיים לצדק ושקיפות. האמינו לי, דבר אינו גזירה משמיים. הכול מעשה ידי אדם. אם לא נוותר, החיים יכולים להיות יופי. רק תעשו!

שנה טובה, גמר חתימה טובה, אושר אהבה ובריאות לכולם.

ד"ר הני זובידה הוא מרצה בכיר בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל ועורך הבלוג ביקורת ולא בהכרח בונה.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il