חטאנו לפניכם: המדינה חייבת להם סליחה
הדיירים שלא יכולים לשוב לבתיהם שהתפוצצו, הילדים שנאלצים לחצות כביש מסוכן בדרך להסעה, האישה שלא רוצה לחלות בסרטן בפעם השלישית בלב הזיהום והעובדים שבוררים את דרכם לפי כמויות הפסולת. ערב יום הכיפורים תשע"ה - אלו כמה מהמקומות והאנשים שהמדינה שכחה
ניצולי פיצוץ בלון הגז בירושלים עדיין חיים תחת טראומה קשה, אבל אף אחד לא יכול להבטיח להם מתי יוכלו לשוב לבתיהם. במושב גאולים שבשרון עוברים התושבים בזהירות את הכביש הסואן, ומקווים שאף אחד לא ידרוס אותם. נפגעי הסמים בחיפה מבכים על סגירת אחד המרכזים שמטפלים בהם, ועלולים לחזור למעגל הצריכה המסוכן. בטייבה ובקלנסווה נאלצים העוברים והשבים להיתקל באשפה מפוזרת ברחוב, ולאיש אין פתרון באופק. בשדרות, שעדיין מתקשה להשתחרר מטראומת מבצע "צוק איתן", מתפללים התושבים שהאש לא תחזור – בין היתר מפני שהמיגוניות שמוצבות ברחבי העיר מטונפות.
ערב יום הכיפורים תשע"ה, פגשו כתבי ynet אזרחים מוזנחים, שחלקם ממתינים כבר שנים לטיפול ראוי של הרשויות. כמה דוגמאות קטנות למקומות ולאנשים שישראל צריכה לבקש מהם סליחה.
ירושלים: 12 משפחות בלי בית
שמונה חודשים לאחר פיצוץ בלון הגז שהביא למותם של ארבעה בני אדם, ממתינות 12 משפחות לשוב לבתיהן. הבניין ברחוב שבתאי הנגבי 65 בבירה נדמה בליל הפיצוץ לזירת פיגוע. ארבעה בני אדם נהרגו בפיצוץ: אברהם, גלית ויוסף טופאן ולינדה שוורץ. מאז האירוע הקשה הוגדר המבנה כמסוכן ואינו ראוי למגורים.חברת "סופרגז", שבה עבד הטכנאי שנחשד בגרימת הפיצוץ, העניקה לדיירים סיוע – אולם פרט לכך אין עוד עזרה שתמנע מחלקם לנדוד בין דירות שכורות. מי שידו אינה משגת נאלץ להתגורר אצל קרובי משפחתו. "הפכנו להיות יתומים של המדינה", אמרה בכאב יוכבד אפללו, המתגוררת כעת אצל ילדיה. "אף אחד לא לקח אחריות, לא העירייה, לא משרדי הממשלה. אני גרה אצל הילדים שלי כמו הומלסית".
אפללו אמרה עוד כי "שמונה חודשים עברו ולא רואים את הסוף, הבניין עומד נטוש ולאף אחד לא אכפת מאיתנו. אנחנו לא אנשי המדינה? לא שילמנו כל החיים מסים? חברת הגז העבירה לנו סכום קטן ובזה נגמר הסיפור. כשזה קרה כולם היו שם ואז הם נעלמו. פתאום עכשיו אף אחד לא מכיר אותנו. אנחנו לא אשמים במה שקרה".
עופר איובי, יו"ר המנהל הקהילתי בשכונת גילה, מזכיר כי "הבניין עדיין מוגדר מסוכן, התושבים נאלצים לשלם מכספם על שירות וגם את המשכנתה, ואנחנו לא רואים נקודת אור למימון שכר הדירה שלהם. אנחנו רוצים בירוקרטיה מזורזת, ומחכים גם לעיריית ירושלים. כרגע כל עניין החקירה עומד בפרקליטות, אבל אנשים לא מבינים שיש חשיבות מעבר לאסור הרגיל. המשבר התחיל ביום שאחרי. כל הגופים שהיו בתחילת הדרך נטשו, כולם אטומים".
מעיריית ירושלים נמסר בתגובה כי "העירייה התגייסה מרגע האסון לטיפול במשפחות לפנים משורת הדין. עובדי לשכת הרווחה גילה עומדים בקשר עם המשפחות לפי הצורך - כולל תמיכה רגשית, סיוע במיצוי זכויות בנושא הדיור ופעולות לגיוס משאבים".
עוד נמסר כי "העירייה ממשיכה ללוות את הדיירים כל העת והתחייבה שברגע שיוחלט להקים מחדש את הבניין היא תאפשר לתושבים קדימות בכדי לזרז את הבקשות שלהם. המנהל הקהילתי גילה לקח על עצמו לסייע לדיירים בכל התהליכים הקשורים לשיקום המבנה".
גאולים: סכנת חיים בחציית הכביש
במושב גאולים ששוכן ליד כפר סבא ונתניה נאלצים התושבים לסכן את חייהם מדי יום ביומו. בבואם לחצות את הכביש ברחוב ותיקים, שאורכו שני קילומטרים, מתמודדים ההורים וילדיהם מול מכוניות שנוסעות במהירות ובעיקר עם היעדר מעבר חצייה במקום מתאים.
נהגים רבים גילו את הכביש שחוצה את המושב בדרכם לכביש 6 וממנו, ליישובים באזור ולערי המשולש. כך עלה שאת הכביש במושב השקט חוצים בכל יום אלפי כלי רכב פרטיים ומשאיות. הכניסה המערבית למושב מקדמת את הבאים בשעריו בכיכר ומעבר חצייה, אך זה למעשה עוגן הבטיחות היחיד בכביש.
אין איפה לחצות אז מסתכנים:
בצד הצפוני של רחוב הוותיקים, שחוצה כאמור את המושב, נמצאים גני ילדים ומבני ציבור. בצדו הדרומי ממוקמות תחנות אוטובוסים לבתי הספר. וכך נאלצים ילדי המושב שגרים בצד הצפוני לחצות את הכביש הסואן כדי להגיע לתחנות ההסעה, ובצהריים לעבור משם לכיוון הדרך הרגלית הביתה.
"הילדים שלנו וכל התושבים מסכנים את חייהם כל הזמן", אמר אחד מתושבי המושב. "לא ייתכן שרחוב כזה עמוס בכלי רכב לא יהיו לאורכו מעברי חצייה, שבו הילדים יוכלו לחצות את הכביש בבטחה".
מחברת "נתיבי ישראל", האחראית על הכבישים באזור, נמסר בתגובה: "בימים אלה מבוצע תכנון לכביש 562 החדש. הכביש החדש יפחית בצורה משמעותית את התנועה בכביש 5613 שעובר במושב גאולים. יצוין כי מהירות הנסיעה המרבית המותרת בכביש זה היא 50 קמ"ש. במקביל, חברת 'נתיבי ישראל' בוחנת היתכנות לסימון מעבר חצייה במגבלות הכביש הקיים, ואם יימצא הדבר ישים, תבצע זאת בכפוף לאישור התכנוני והתקציבי של משרד התחבורה".
חיפה: צרכני סמים נבדקים בחצר
נפגעי הסמים נמנים עם האוכלוסיות המוחלשות במדינה. קיים אמנם ניסיון לשקם אותם, אבל כשהם מועברים לקבל טיפול במקום שלא יכול להכיל כמויות אנשים ולא יכול לתת להם טיפול נכון, הבעיה רק מתחילה.
עד לאחרונה פעלו בחיפה שני מרכזים לטיפול בנפגעי סמים, ובכל אחד מהם טופלו מאות בני אדם. באחרונה אוחדו המרכזים, ובשל כך הועברו כ-500 מטופלים למרכז שטיפל עד כה ב-300 איש בלבד. לדברי הצוות העובד במקום, ההשלכות של הצעד הזה משמעותיות. המטופלים, שעד כה קיבלו את הטיפול במקום נגיש, ייאלצו לעבור למתקן באזור תעשייתי מרוחק שמורכב משני קרוואנים, והנגישות למקום מסוכנת פיזית עקב תעלה.
ממכתבים שנשלחו למשרד הבריאות עולה כי המטופלים במרכז החדש מקבלים טיפול מעבר לחלון סורגים בעודם חשופים לשמש ולעוברים ולשבים, ושהרופאים בודקים בו את המטופלים בחצר לעיני כול.
בנוסף, עקב המעבר והעומס הרב, לא נערכת יותר בדיקת שתן על מנת לגלות אם המטופל חזר להשתמש בסמים, וגם אין פיקוח על השימוש בתחליף הסם מתדון שניתן להם במסגרת הטיפול. עקב המצב, מתריעים במקום, כבר נשרו עשרות מטופלים. נושרים אלו עוד עלולים לחזור להשתמש בסמים ולהוות סכנה לסביבתם ולעצמם.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "משרד הבריאות איתר ספק חלופי להפעלת מרכז 'הגפן' בחיפה, התקבלו כל האישורים הנדרשים לאישורו כספק, וכעת נותן השירות איתר מבנה המקובל על עיריית חיפה ועושה את השיפוצים הנדרשים להתאמתו. עד לתאריך 15.10.14, שהוא התאריך המשוער לפתיחת המרכז החדש, הטיפול ימשיך להינתן על ידי הספק הנוכחי - האגודה לבריאות הציבור במרכז הממוקם בחוף שמן בחיפה, אשר ירכז את אוכלוסיית שני המרכזים".
טייבה וקלנסווה: פסולת בכל מקום
אזור התעשייה בטייבה מוזנח שנים רבות, והשכם והערב נמצאו בו ליקויים מסוכנים. עם כבישים ללא אספלט, עם לכלוך רב ובהיעדר תשתיות ראויות, נאלצים בעלי העסקים במקום לסבול קשות. חלק התייאשו ועברו למקומות אחרים, ויש בתוכם כאלה שלא יכולים לאפשר לעצמם אתר פעילות חלופי.
"אזור התעשייה במצב קטסטרופלי ביותר", אמר אחד מבעלי העסקים באזור התעשייה בטייבה. "הפסדנו הרבה לקוחות שהפסיקו לבוא אלינו בגלל הקשיים שיש כאן. אותם לקוחות תמיד אומרים לנו 'אם לא תסדרו את אזור התעשייה, לעולם לא נחזור לכאן'. הסבל מתמשך ואין מי שידאג לנו. הכבישים מלאים בבורות והלכלוך נמצא בכל מקום. אזור התעשייה הפך למקום לשפיכת פסולת. ללא פתרון נפסיד הכול ונשב בבית ללא פרנסה".
בעל העסק אמר עוד כי "חלק מבעלי העסקים נאלצו לפטר עובדים כי אין להם הכנסות שיכסו את הוצאות הטיפול בעובדים. בתקופת החורף המצב עוד יותר גרוע, יש כאן המון הצפות וגם הלקוחות שעוד מאמינים בנו לא רוצים להגיע לפה".
גם בקלנסווה הסמוכה נאלצים התושבים להתמודד עם פסולת רבה שמושלכת בכבישים וסמוך לבתים. אחמד נאטור, תושב העיר, אמר: "אנחנו בשנת 2014 ואין מי שידאג לנקות את הכבישים מהפסולת. יש כאן תושבים שלא מתביישים להשליך זבל במקומות ציבוריים מבלי להתחשב בנזק הבריאותי שייגרם לנו. הריח כאן מסריח ומסתובבים כאן הרבה נחשים. גם הילדים סובלים כי אפילו המדרכות מלאות בזבל".
מעיריית טייבה נמסר בתגובה כי "התחלנו בעבודות כדי לסדר את אזור התעשייה". מעיריית קלנסווה נמסר בתגובה כי "מאז שהעירייה הנוכחית החלה בכהונה חדשה היא דאגה לנקות כל מקום בעיר. העירייה תמשיך בפרויקט וקוראת לתושבים לשמור על הניקיון ולהשליך את הפסולת במקום הנכון".
שדרות: מיגוניות עם ריח של שתן
תושבי שדרות רוצים לשכוח את הירי המתמשך לעבר העיר. ב-14 השנים האחרונות סיגלו לעצמם דרכי התמודדות שונות, אבל גם כשנאלצים לתפוס מחסה במיגונית מצפים לתנאים מינימליים. ברחבי העיר פזורות מיגוניות מטונפות, שריח השתן החריף שאופף אותן הופך את השהייה במקום לבלתי-נסבלת. במשך שנים איש לא ניקה את המיגוניות, וחלקן הפכו לאתר השלכת אשפה ולזירה שוונדליסטים פורקים בה כל עול.
"המיגוניות מוזנחות ומסריחות", קבל תושב העיר דוד שגב. "אנשים עושים שם את הצרכים שלהם, ואני לא יודע אם אפשר למנוע את זה, אבל העירייה צריכה לדאוג לפחות לניקיון. יש מיגונית ליד המשרד שלי והריח בלתי נסבל. המסתור והביטחון האישי חשובים לי יותר מהאי-נעימות. כשנאלצים לברוח למיגוניות יכול היה להיות הרבה יותר נחמד אם היה שם נקי".
מעיריית שדרות נמסר בתגובה כי "המצב הביטחוני גורם לכך שיהיו בעיר מיגוניות. דבר לא נורמלי במדינה מתוקנת. מדובר בבעיה שקיבלנו בירושה ואנחנו מודעים לה. לאחרונה הגענו לפתרון והתחלנו בפעולת ניקיון. יש לציין כי יש לנקות את המיגוניות בחומרים מיוחדים כמה פעמים, שכן ישנה הזנחה בת שנים. ראש העיר גייס תקציב לפיילוט, שיאפשר הרכבת דלתות מיוחדות שייפתחו בעתות חירום בלבד, כך שבשאר הזמן המיגוניות יהיו סגורות. מדובר בטכנולוגיה מתקדמת, שבה הדלתות יהיו מחוברות למערכת ההתרעה".
המפרץ: "לא רוצה סרטן שלישי"
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרד הבריאות, מספר חולי הסרטן בנפת חיפה גבוה בעשרה אחוזים מהממוצע הארצי. כמות חולי סרטן הריאות בקרב גברים גבוהה ב-15% מהממוצע הארצי, ובקרב הנשים המספר גבוה ביותר מ-35%. צעירה נחמיאס מקריית ביאליק לקתה פעמיים בסרטן ומתפללת שהמחלה לא תחזור. "במשך שנים המדינה אפשרה את המחדל, חיינו בתוך בועה של אוויר מזוהם, והגיע הזמן שהמדינה תיקח אחריות על המפרץ כאילו שזה הגוף שלה", אמרה נחמיאס שלקתה בעבר במלנומה ובסרטן בלוטת התריס.
"חייבת להיות אכיפה", אומרת האישה, שאחותה, שהתגוררה בחיפה, לקתה אף היא במחלה הקשה ונפטרה. "יש חוקים, אבל אין שיניים. גם היום יש ימים שבהם אני נוסעת במפרץ ומריחה סירחון, וזו לא גזירת גורל. אפשר לעצור את זה, וחייבים לעצור את זה. אני באמת לא רוצה לחלות בסרטן בפעם השלישית, וזו לא רק אני. היום זה אני, ומחר מישהו אחר".
תחת הכותרת "לא רוצה סרטן שלישי", נמנית נחמיאס המתגוררת בקריות זה 48 שנה עם המפגינים בנושא איכות הסביבה. היא דוגמה עגומה לנתונים המזוויעים על אודות סכנת הסרטן במפרץ חיפה. שיעור תחלואת הסרטן לנשים בקריית ביאליק גבוה בעשרים אחוזים מהממוצע הארצי. אף שהדבר טרם הוכח משפטית, מומחים רבים מצביעים על התעשייה הכימית והפטרוכימית במפרץ כגורם המרכזי לתחלואה הגבוהה.
בשטח של פחות מחמישה קילומטרים מרובעים מרוכזים עשרות מפעלים שמשתמשים בכימיקלים ותוצרי נפט. הגדול והבולט בהם הוא בתי הזיקוק, אך מדובר כאמור בעשרות מפעלים שפולטים לחלל האוויר מדי שנה עשרות טונות של חומרים מזהמים.
רק בשנים האחרונות, כשגברה המודעות, טורח המשרד להגנת הסביבה לכפות על המפעלים לאמץ תקנים מחמירים נגד הזיהום, וגם זאת, כך מאמינים פעילי הסביבה בצפון, לא ביעילות מספיקה. "מעולם לא הייתה פה אכיפה, וכל אחד עשה מה שבא לו", נזכרת נחמיאס. "אני חייתי באזור הזה בעשרות השנים האחרונות, נשמתי את האוויר המזוהם ואני משלמת את המחיר בגדול".
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר כי מחלותיה של נחמיאס מדגישות עד כמה חשוב להילחם בזיהום האוויר, "ועל כן אנו נאבקים מול האוצר על תקציבים שיאפשרו הגנה מיטבית על בריאות הציבור. עם זאת, אנו פועלים באמצעות הכלים העומדים לרשותנו כיום. בעקבות פעילות אכיפה נמרצת מול המפעלים שמוביל המשרד להגנת הסביבה והשקעות של מיליארדים מצד התעשייה, הצלחנו להביא כבר לירידה משמעותית של כ-60% מפליטות זיהום האוויר של המפעלים במפרץ חיפה. הפחתה משמעותית נוספת של הזיהום התרחשה במהלך שנת 2013, כתוצאה מהמעבר לשימוש בגז טבעי במתחם הפטרוכימי. המשרד ממשיך לעקוב ולפעול למען צמצום הזיהום מהמפעלים".
ירושלים: הקצבה - 2,800 שקל, האוכל - בבית התמחוי
בשעת צהריים יושבות אינה ושרה סביב שולחן מתכת בבית התמחוי של "כולל חב"ד" ו"הקרן לידידות" בירושלים. אינה, בת 82, עלתה מבלארוס לפני יותר מעשור, ושרה, בת 77, נולדה בבירה. הן לא מכירות זו את זו, אבל דבר אחד מחבר ביניהן: ארוחת הצהריים. "אין ברירה אחרת", מבהירה שרה, ואינה מוסיפה: "אני פה כי הכסף לא מספיק".
שתי הקשישות מתגוררות ברחוב הגפן. אינה אלמנה ובעלה של שרה שוהה בבית אבות סיעודי. "הילדים לא יכולים לעזור כי הם בעצמם בקושי מסתדרים", מספרת שרה ופורצת בבכי. בנוגע לבגדים הפשוטים שלגופה, אינה אומרת שהיא "לא קונה בגדים חדשים, ולוקחת את מה שאני לובשת מאנשים". בשעות הערב עוברות השתיים דרך השוק כדי לרכוש ירקות שמחיריהם הוזלו.
שתיהן חיות מ-2,800 שקל בחודש - קצבת זקנה והשלמת הכנסה מהביטוח הלאומי. "איך מסתדרים עם הכסף הזה?", שואלת שרה. "התשובה היא שלא ממש מסתדרים עם תשלום חשמל ושכר דירה וחשבון מים".
והכסף באמת לא מספיק. דו"ח העוני והפערים החברתיים שפורסם בדצמבר 2013 קבע כי שיעור הזקנים העניים עלה ל-22.7%: מ-156 אלף בשנת 2011 ל-186.7 אלף ב-2012. דו"ח מרכז טאוב, שפורסם באוקטובר אותה שנה, הראה כי לפני תשלומי המס והקצבאות, הקשישים בישראל במצב מצוין בהשוואה בינלאומית, אולם לאחריהם -
קצבת הזקנה בישראל היא מהנמוכות בעולם המערבי. לפי הדו"ח, חמישית מהקשישים בישראל חיים מתחת לקו העוני, פי שבעה ממרבית מדינות העולם המפותח.
הוועדה למלחמה בעוני שמינה שר הרווחה מאיר כהן הגישה את מסקנותיה כבר לפני כשלושה חודשים, אולם עד כה ולמרות ההתחייבויות של השר, לא קיימה הממשלה כל דיון בהם, וכעת נראה כי הקיצוצים שיושתו בתקציב 2015 יפגעו ביישום מסקנות הוועדה שעלותן מוערכת בכשישה מיליארד שקלים. חלק מהמסקנות שיישומן מוטל בספק נקשר להעלאת הקצבאות לרבים מהנזקקים. שר הרווחה התחייב בתחילת החודש כי תקציב השנה הבאה יכלול, לכל הפחות, העלאה של קצבאות הזקנה בסכום של כ-380 מיליון שקלים - כחלק מיישום מסקנות הוועדה. אינה ושרה עדיין מחכות.
ממשרד הרווחה לא נמסרה תגובה.
לפנייה לכתב/ת 
