התקופה הקסומה בקריירה של אנדי רם
הזכייה במלבורן, האכזבה בבייג'ינג ואיך לא - המפגש הבלתי נשכח מול רוסיה. רגע אחרי שתלה המחבט, אנדי משתתף בפרויקט "הפורשים" של ynet ספורט ומספר על התקופה המטלטלת שעברה עליו ועל יוני ארליך
התמונות האחרונות שנזכור מהקריירה הנפלאה של אנדי רם יהיו הבכי על המשטח הקשה בפלורידה, רגע אחרי שהוא ויוני ארליך הצליחו להשיג את הנקודה במפגש גביע הדייויס מול נבחרת ארגנטינה.
ראש השנה ב-ynet ספורט:
- השנה בה יניב קטן הפך למנהיג של מכבי חיפה
- אלון מנדל נזכר בשנה בה שיתף פעולה עם מייקל פלפס
- צפו: סיכום שנה כפי שעוד לא ראיתם
- צפו: הלגיונרים מאחלים שנה טובה
- משחק ראש: התסרוקות של שחקני ליגת העל
אבל מעבר לתמונות המרגשות של רם שוכב במיאמי ומזיל דמעות במשחק הפרישה שלו, אין ספק ש-20 החודשים הגדולים בקריירה של אחד הטניסאים הגדולים שצמחו בישראל החלו לפני חמש וחצי שנים במלבורן והסתיימו אי שם בראש השנה 2009. לכבוד פרויקט "הפורשים" של ynet ספורט, מספר אנדי על התקופה היפה בקריירה שלו, רגע אחרי שתלה את המחבט.
רם בן ה-34, שנולד במונטבידאו, השיג כ-2.7 מיליון דולר בקריירה שלו. הכל החל ב-2003, כשקבע בתחנת הרכבת בלונדון עם יוני ארליך, בניסיון להציל את קריירת היחידים שלהם ולשחק במוקדמות טורניר הזוגות בווימבלדון. מאז, אחרי שהצמד הצליח לעלות באותה השנה עד לחצי הגמר והפך למותג, החל מסע של אחד הספורטאים המעניינים ביותר בספורט הישראלי בעשור האחרון.
התחנה הכי מרגשת במסע הזה הייתה כאמור שנת 2009. "היו אנרגיות מטורפות והראו בעצם כמה הספורט דינמי", מספר אנדי מה הפך את החודשים האלו למיוחדים ביותר עבורו, "מהאפשרות להתקשר לראש הממשלה אחרי הזכייה במלבורן ועד הרצון לקבור את עצמך לתקופה מסוימת אחרי ההפסד בסיבוב הראשון בבייג'ינג, ואז מגיע הרגע הזה של ההצלחה בדייויס מול רוסיה".
את המפגש ההוא מול הרוסים בהיכל נוקיה, רם כבר לא ישכח לעולם. "נוקיה, 11 אלף צופים, אנחנו עולים למגרש ב-0:2", הוא נזכר, "היה משחק שכמעט התהפך נגד סאפין, ואז ניצחנו. אנשים לא רצו ללכת הביתה, חיכו שנרקוד. אני איש של קהל, כמו ההתרגשות במלבורן. הייתה כמובן את הזכייה הגדולה במלבורן, אליפות אוסטרליה הפתוחה, אבל אין כמו לייצג את המדינה".
למרות אותם רגעי קסם, הייתה גם אכזבה באותה שנה. "מדהים כמה קיצוניים חיי הספורטאים", אומר אנדי, "אחרי שזכינו במלבורן הרשיתי לעצמי להרים טלפון ישיר ללשכה של ראש הממשלה ולהגיד: 'שלום, זה אנדי, אפשר להעביר לי את ראש הממשלה'?. אין לך פחד מכלום, כולם רצו אותך".
"מצד שני, אתה לוקח לדוגמא את אולימפיאדת בייג'ינג", הוא ממשיך, "כולם סמכו עליך, השקיעו בך כסף, היית עם אחד מארבעת הספורטאים בסגל יהלום. ברור לכולם שאתה מביא מדליה,
לא חשוב באיזה צבע ואז הפסדנו בסיבוב הראשון לקלמנט ולודרה".
"באותו רגע אתה רק רוצה שהאדמה תיפתח, תיסגר ותיפתח רק חודש אחרי. אני אדם שמתקדם מהר בחיים, ההפסדים שלא הצלחתי להתאושש מהם בקלות היו באולימפיאדות: באתונה לקיפר ושוטלר, ובבייגי'ינג כשהגענו כצמד השני בעולם אחרי גמר סינסננטי וכל המדינה הייתה באופוריה".
"האכזבה באולימפיאדה זה הדבר העיקרי שהייתי רוצה לשנות מאותה תקופה", הוא מודה, "הגענו כמדורגים בכירים, כולם היו בטוחים שנזכה במדליה ואיכזבנו מדינה שלמה".
לפנייה לכתב/ת 
