מ'נוסרה' ועד 'דאעש'. מפת המורדים בסוריה
יותר משלוש שנים חלפו מאז פרצה מלחמת האזרחים בסוריה, אך משטר אסד עדיין כאן בשעה שכ-120 אלף מורדים מארגונים שונים מנסים להפילו. מה ההבדל בין ג'בהת א-נוסרה לדאעש? אלה ארגוני המורדים הבולטים במדינה
עוד חדשות בעולם:
זוועה בהודו: טיגריס הרג ילד שנכנס לכלובו
דאעש וא-נוסרה על הכוונת: "עשרות הרוגים"
סין: חוקר שהטיף לדיאלוג נשלח למאסר עולם
החטוף הבריטי לאובמה: היזהר מעוד וייטנאם
דאעש הוקם לפני כמה שנים, אך רק בחודשים האחרונים עלה לכותרות מאז שהחל להטיל אימה על המזרח התיכון, בעיקר בעיראק ובסוריה, ולקח את הבכורה בצפון-מזרח סוריה מארגון המורדים המתחרה והשלוחה של אל-קאעידה, ג'בהת א-נוסרה. ארגון מורדים נוסף שנמצא על המפה הוא "צבא סוריה החופשי" - "יצור כלאיים" שמכיל בתוכו גורמים שמרניים כפריים בעלי שאיפות לאומיות בעיקר ("חזית מהפכני סוריה" למשל), אך גם פלגים איסלאמיסטיים יותר.
למרות העליונות המספרית לכאורה של ארגון "צבא סוריה החופשי" וגרורותיו על פני ארגוני הג'יהאד העולמי, דבר אחד עיקרי נמצא בעוכריו והוא האג'נדה הכללית שלו שמתמקדת בהגעה לדמשק ובהפלת משטרו של בשאר אסד. מנגד, לארגונים כמו דאעש וג'בהת א-נוסרה יש משנה סדורה והם אינם מציבים לעצמם מטרות שאינן ברות השגה.
בעיה נוספת של "צבא סוריה החופשי" היא שבגלל התפלגותו לכמה כוחות, כל פלג רוצה שליטה מקומית ולהכתיב את הקצב.
באופן כללי, ניתן לומר כי דאעש הצליח לתקוע יתד בצפון-מזרח סוריה, שם הוא שולט ביד רמה - למעט במובלעת הכורדית שלה נותר מעבר גבול אחד עם עיראק. השטח שעליו הוא חולש הארגון הקיצוני נע בין אזור אבו כמאל ליד הגבול העיראקי לבין אזור באב בגבול הטורקי. המגמה של דאעש היא לנסות להרחיב את השליטה לאזור חלב, ולתקוע יתר באזור הדרומי של פרברי דמשק - מחנה הפליטים הפלסטיני אל-ירמוכ וחג'ר אל-אסווד. בקלמון יש לדאעש נוכחות מסוימת לצד ג'בהת א-נוסרה, אך בדרום סוריה אין לו בכלל אחיזה ובעיר דרעא יש לו נוכחות מאוד דלה.
מי שדומיננטי מאוד בחזית הדרום הוא ארגון ג'בהת א-נוסרה. התעוררות הלחימה באחרונה באזור קוניטרה שברמת הגולן הייתה ניסיון של א-נוסרה לפצות על הפסדו בדיר א-זור. מטרת הארגון - להקים "מיני אמירות". רוב הלוחמים שנלחמו בקוניטרה הגיעו מדרעא ופרבריה או מהפריפריה של דמשק, ורבים מהם הם עקורים שברחו מהגולן ב-1967 בעקבות מלחמת ששת הימים. א-נוסרה התחילו את מסעות הכיבוש שלהם במזרח דרעא והחלו לנוע יותר ויותר לאזור של קוניטרה, ואז החלו לעלות צפונה כשהמטרה כרגע היא להגיע לדמשק.
באופן גס ניתן לומר כי אסד ממשיך לשלוט באזור החוף עד לדמשק, אך למשל הרבה פחות במזרח הבירה. בפריפריות נמצא הנשיא הסורי בבעיה קשה, אך עדיין לא מרכז שם את מאמץ הלחימה המרכזי. הדבר נכון גם לחזית הדרומית ולקוניטרה. בכלל, בקוניטרה נמצא אסד בבעיה קשה, והמורדים טוענים שהם שולטים על יותר מ-80 אחוזים משטח המחוז.
כאמור, בסוריה פועלים קרוב ל-120 אלף מורדים בכמה ארגונים. רשת החדשות הבריטית BBC מיפתה לפני כמה חודשים את הארגונים הבולטים שמתחלקים ללא פחות מאלף התארגנויות מזוינות. הנה כמה מהם:
"צבא סוריה החופשי"
למעשה זהו ארגון הגג הגדול ביותר של המורדים המתונים יותר והמתונים פחות. "צבא סוריה החופשי" הוא הארגון הראשון שהוקם בשטח וקיבל תמיכה בינלאומית והכרה מצד ארצות הברית ואירופה. בנוסף, הארגון קיבל סיוע בתחמושת ובנשק ממדינות המפרץ, בייחוד מסעודיה, ולכל אורך המלחמה נגד אסד היססה ארצות הברית ללוחמי הארגון נשק שובר שוויון מחשש שיגיע לידיים לא נכונות.
ארגון המורדים הגדול מורכב בין היתר מחיילים וקצינים שערקו מצבא סוריה, ובראשו עומד כיום עבד אל-אילה אל-באשיר שהחליף בתפקיד את הגנרל סלים אידריס שהודח מתפקידו.
מבין החטיבות ב"צבא סוריה החופשי" אפשר לציין את "חטיבת חללי סוריה - חטיבת חללי ג'בל א-זאוויה", חטיבה נוספת היא "חטיבת בני-החורין של סוריה". כוח נוסף שנאמן ל"צבא סוריה החופשי" הוא "חזית שחרור המהפכנים של סוריה". מדובר בקואליציה של כמה פלגים חמושים שנחשבת לגדולה יחסית (הוקמה בספטמבר 2012) ועד לפני מספר חודשים מנתה כ-35 אלף לוחמים. מבין החטיבות שלוחמות שם ניתן לציין את חטיבות א-פארוק, חטיבת א-תוחיד, חטיבת א-פתח, חטיבת אל-איסלאם, נצי א-שאם ועוד.
ארגון "חזית שחרור המהפכנים של סוריה" אמנם מכיר בסמכותו של "צבא סוריה החופשי", אך מסתייג מהתמיכה המערבית בארגון המורדים המתון יחסית. הארגון פועל בעיקר באידליב, בדמשק, בחלב, בחמאה ובדיר א-זור. הארגון גם מהווה חלק בלתי מבוטל מהמטה הכללי של "צבא סוריה החופשי". ראש הארגון הוא ג'מאל מערוף. לפני כמה ימים ניסו כוחות המשטר לחסלו מהאוויר במחוז אידליב, אך הוא ניצל.
פלגים עצמאיים
פלגים אלה נמצאים בקשר עם "צבא סוריה החופשי", אך לא בהכרח כפופים למטה הכללי שלו, וזוכים לתמיכה קטארית וטורקית וייתכן שגם סעודית.
בין הפלגים העצמאיים אפשר לציין למשל את "חטיבות צאצאי הנביא" שהוקמו ב-2012. מדובר בקואליציה של 40 פלגים חמושים בעלי אוריינטציה איסלאמית. מספר הלוחמים שלהם הוערך ב-7,000 ומוקד הפעילות שלהם הוא בין השאר באידליב. הפלגים נמצאים בקשר טוב עם "צבא סוריה החופשי", ומנהלים מלחמה עם דאעש, שגירש אותם בשנה שעברה מהעיר א-רקה בצפון-מזרח סוריה.
פלג עצמאי נוסף הוא חזית "אל-אסאלה וא-תנמיה". מדובר בקואליציה איסלאמית שבה חברים 13 אלף לוחמים, והיא פועלת ברחבי סוריה ומתרכזת בעיקר בחלב ובדיר א-זור. פלג נוסף הוא "גוף מגני המהפכה" - קואליציה שנמצאת בקשר עם "צבא סוריה החופשי" והוקמה ב-2012 בתמיכת "האחים המוסלמים".
"החזית האיסלאמית"
קואליציה שהוקמה בנובמבר 2013, מורכבת מלפחות שבעה פלגים חמושים ובעלת אוריינטציה איסלאמית סלפית. "החזית האיסלאמית" מילאה תפקיד בגישור בין חטיבות ב"צבא סוריה החופשי" לבין התארגנויות שמזוהות עם אל-קאעידה במטרה לאחד את השורות נגד אסד.
הפלג ג'יש אל-איסלאם הוא חלק מ"החזית האיסלאמית" והוא הוקם מ-50 התארגנויות חמושות ובראשן "חטיבת האיסלאם" בפיקודו של זהראן אל-עלוש. פלג נוסף ומרכזי הוא "החזית האיסלאמית הסורית" - תנועת אחראר א-שאם" שהוקמה בדצמבר 2012 מקואליציה של 12 התארגנויות חמושות. לא מזמן חוסלו כמה מבכירי הארגון שפעולה שיוחסה לדאעש.
ג'בהת א-נוסרה
מדובר בשלוחה של אל-קאעידה בסוריה שנאמנה לאיימן א-זוואהיירי, האיש מספר אחת בארגון הטרור ומחליפו של אוסמה בן לאדן. ארה"ב כבר הכניסה את הארגון לרשימת השחורה של ארגוני הטרור.
ג'בהת א-נוסרה הופיע בשנת 2012 ופעיל מאז באזורים רבים בסוריה. מלבד הלחימה שבה הוא מעורב, ארגון המורדים פעיל גם בתחום החברתי ובמתן שירותים לאוכלוסייה, אך לא באותה רמה כמו זו של דאעש שמחזיק ביותר משאבים.
מנהיג הארגון הוא אבו מוחמד אל-ג'ולאני, שבאפריל 2013 דחה את הכרזת מנהיג דאעש, אבו בכר אל-בגדאדי, לצרף את ג'בהת א-נוסרה לארגונו. אל-ג'ולאני נימק את סירובו ברצונו להישאר נאמן לארגון אל-קאעידה המקורי. מאז מנהלים שני הארגונים מאבק עקוב מדם ורב יצרים לא פחות מאשר הלחימה באסד.
"יחידות הגנת העם"
כוחות כורדיים של "מפלגת האחדות הדמוקרטית" שכפופה למחתרת הכורדית (PKK) בטורקיה. כוחות אלה מנהלים למעשה את האזור הכורדי בצפון-מזרח סוריה מאז 2012 אחרי שכוחותיו של אסד נסוגו מהאזור. את מרב מאמץ הלחימה שלהם הם השקיעו נגד ארגוני הג'יהאד הקיצוניים, בהם דאעש, שניסו להשתלט על שטחיהם.
"המדינה האיסלאמית" (דאעש)
באפריל 2013 הכריז אבו בכר אל-בגדאדי רשמית על הקמת ארגון דאעש, שבעבר היה שמו המלא "המדינה האיסלאמית בעיראק וא-שאם". על פי הערכה אחרונה שפרסמה סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית (CIA), דאעש מורכב מ-20 עד 30 אלף לוחמים.
רבים מהלוחמים בדאעש, שנודע כארגון אכזר ביותר בזירה הסורית, הם אזרחים זרים שהגיעו ממדינות ערביות, מערביות ואחרות. הארגון נודע במעשי הזוועה שהוא מבצע נגד אזרחים, בחוסר פשרות ובעיקר בהתמדתו להשיג את מטרתו ולקבוע עובדות בשטח - הקמת חליפות איסלאמית בשטח עיראק וסוריה שבראשה יעמוד החליפה, אבו בכר אל-בגדאדי. משם קצרה הדרך להתפשט למקומות נוספים.
דאעש הוא למעשה ממשיך דרכו של אל-קאעידה בעיראק אחרי הפלישה האמריקנית ואחרי חיסול מנהיג הארגון אבו מוסעב א-זרקאווי הירדני. יש הטוענים, בעיקר באופוזיציה הסורית, כי דאעש קיבל תמיכה מהמשטר הסורי ובעלי בריתו כדי שיילחם במורדים האחרים. ככל הידוע, אנשי דאעש מוכרים למנגנוני הביטחון הסוריים שהעלימו עין בזמן הפלישה האמריקנית, ונתנו אפשרות לג'יהאדיסטים להסתנן לעיראק ולהביא לשפיכות דמים בקרב הצבא האמריקני.
את התמיכה הגדולה מקבל דאעש מגורמים במפרץ הפרסי. מעבר לאכזריותו מדובר בארגון שמספק רשת ענפה של שירותים לאוכלוסייה שעליה הוא שולט, בהם חשמל, חינוך וכו'. הוא גם מחזיק בנכסים רבים כמו תחנות דלק, מאפיות, בנקים - והחשוב מכל בארות נפט שעליהן השתלט בצפון-מזרח סוריה.
חורסאן
כמה מהמטרות שתקפו כוחות הקואליציה בהנהגת ארה"ב בסוריה היו שייכות לארגון חורסאן, שאנשיו תוארו על-ידי הנשיא אובמה כ"פעילי אל-קאעידה מנוסים". מדובר בקבוצה של פעילים בכירים של הארגון שעברו לסוריה, וגורמים אמריקנים שונים הגדירו אותם בתור "איום מיידי" על מטרות מערביות.
הממשל האמריקני הכיר רשמית בקיומו של הארגון חורסאן רק בשבוע שעבר, אז מסר ראש המודיעין הלאומי ג'יימס קלאפר כי אנשיו פועלים בעיראק ובסוריה בכוונה לייצא טרור למערב. "יש איום פוטנציאלי נוסף על המולדת", הוא אישר אז בוועידה בנושאי מודיעין בוושינגטון.
לפנייה לכתב/ת 
