מייק סינן במהירות: עכשיו, תפעיל
המעקב בבירה האירופית אחרי בכיר בחזית העממית לשחרור פלסטין, שתכנן לחטוף מטוס נוסעים ישראלי. ההנחיה של ראש הממשלה גולדה מאיר שלא לפגוע בחפים מפשע, והפיצוץ במכונית שנראה כמו תאונת עבודה. פרק מהספר "איש המבצעים" בהוצאת "כתר", על איש המוסד מייק הררי שנפטר השבוע
הוא יצא בשעת בוקר מאוחרת מבית הדירות ונכנס בנינוחות למכוניתו. הוא לבש מכנסיים בהירים ומקטורן חום, שערו השחור היה מסורק בקפידה לאחור, ושפמו דק ומטופח. לפי המידע שהיה בידי מפקד "קיסריה" ואנשיו ביחידת המבצעים של המוסד, הצעיר הפלסטיני היה איש מבצעים בכיר בארגון "החזית העממית לשחרור פלסטין". הוא נשלח לבירה אירופית על מנת להוביל ולפקד על מבצע ראווה של חטיפת מטוס נוסעים ישראלי גדול בטווח הזמן המיידי. דקות אחדות לאחר שהחל בנסיעה הוא עצר לרגע ואסף למכוניתו צעיר לא מוכר. על פניו לא ניכר כי חשד במעקב אחריו. משם הם המשיכו לנסוע במכונית והשתלבו בתנועה שזרמה בכבדות לעבר מרכז העיר.
מייק הררי נהג ברכב הפיקוד של העוקבים כשגופו דרוך ועיניו ממוקדות במכונית שלפניו: פיאט 132 בצבע חום בהיר שמולכדה על ידי לוחמיו. הוא ידע שאסור לו לאבד קשר איתה. האפשרות שרכב ממולכד במטען נפץ ינוע ללא פיקוח ברחובות העיר הייתה בלתי מתקבלת על הדעת. לצדו ברכב ישב אורי, מפקד הפעולה. כל העת תרו עיניהם אחר מקום שבו יהיה אפשר להפעיל את המטען מבלי שייפגעו ממנו גם עוברי אורח תמימים. במשך כשעה עקבו השניים אחר הטרוריסט, עד שהגיעו לאזור תחנת הרכבת המרכזית. ניכר היה כי הנהג לא הכיר היטב את סידורי התנועה בעיר. נסיעתו הייתה הססנית ואטית עד שלפתע, כנראה מחוסר תשומת לב רגעית לתמרורים ולשילוט, נכנס מפקד חוליית המחבלים לרחוב חד-סטרי רחב, בניגוד לחוקי התנועה.
מייק נדרש להחליט במהירות. המשך הנסיעה אחריו היה עלול לגרום לחשיפתם של אנשי "קיסריה" על ידי שני המחבלים או, לפחות, לעיכובם לבדיקה כזאת או אחרת על ידי המשטרה המקומית, בעוד רכב המחבלים יחמוק וייסע הרחק מהם. מייק בחר בסיכון מחושב: להמשיך ולנסוע אחריו, תוך ביצוע עבירת תנועה בוטה. למזלם, הם לא נתפסו. יש להניח שאילו היו נעצרים על ידי המשטרה המקומית ומערכת ההפעלה מרחוק המפלילה הייתה נחשפת, הם היו מושמצים בתקשורת ומוצגים כחבורת חובבנים לא אחראית. זהו בדיוק סוג ההחלטות המכריעות שאנשי "קיסריה" צריכים לקבל בשבריר שנייה.
מפקד חוליית המחבלים המשיך בנסיעתו והגיע לכיכר גדולה. התנועה באזור הייתה עמוסה. מייק ואורי זחלו אחר הרכב הנתון למעקב, מרחק של עשרות מטרים אחדים. כשהגיע רכב הפיאט למרכז הכיכר וחלף באטיות על פני פסל שיִש מרשים במרכזה של ברֵכת מים גדולה, פנה אורי, שהיה אמור להפעיל את חומר הנפץ, אל מייק ושאל: "להפעיל? להפעיל?". עיניו נעו במהירות מהרכב הנעקב אל פני מפקדו.
מבלי להסיט את מבטו מהפיאט 132 ענה מייק, כמעט בצעקה, "אוי הפסל, הפסל… אורי, אל תפעיל!". לבו פעם בעוצמה, אך ידיו היו יציבות על ההגה. אורי, איש המבצעים שלצדו, לא הכיר כמותו את העיר ואת שכיות החמדה שלה. הוא התעלם מהפסל הייחודי, מעשה ידיו של אמן גדול וידוע בן המאה ה-17. הפיאט הייתה קרובה מדי לשפת הברֵכה ולפסל. מייק חשש כי הפיצוץ, אף שהיה צפוי להיות מוגבל בהיקפו, עלול היה להשחית גם את הפסל המפורסם.
"אורי, אל תפעיל", המשיך מייק, "אתה יודע איזה פסל זה? זו יצירת אמנות מאוד חשובה וידועה!". מאוכזב מההחלטה, הפיק פיו של אורי קללה עסיסית. בינתיים החלה התנועה להתקדם, והפיאט התרחקה מהברֵכה ומהפסל המרשים. הם נסעו עוד מטרים אחדים ומייק זיהה את ההזדמנות הבאה. ברגע של תזמון מופלא נסעה הפיאט במרחק של כמה מטרים מיתר המכוניות ומהולכי רגל מזדמנים. מייק הסיט את מבטו לעבר אורי וסינן במהירות: "עכשיו, תפעיל".
"הפעלתי", אישר אורי כשהוא מחזיק בידו את מנגנון ההפעלה. עיני שניהם היו מרותקות אל הרכב. חלפו שניות מספר של השהיה מכוּונת עד שרעש חזק הרעיד את הסביבה. ממקומם, מרחק של פחות מ-30 מטר מהפיאט, ראה מייק כיצד ראשו של המחבל נשמט קדימה. הם עקפו את הפיאט ופנו במהירות ימינה עוד לפני שעוברי האורח ההמומים הבינו את שקרה. רכב הפיאט העלה מעט עשן, הזגוגיות התנפצו על הכביש. ראשו של מפקד חוליית המחבלים נטה לעבר ההגה ללא תזוזה. הוא מת. הבחור שישב לידו זעק מכאב. בהתאם לתוכנית המילוט, מייק ויתר לוחמי "קיסריה" עזבו את העיר במהירות.
האירוע זכה לסיקור נרחב בעיתונות המקומית. ההנחה הייתה כי מדובר בתאונת עבודה של טרוריסט ממוצא ערבי, קרי חומר נפץ שהמחבל נשא עמו ברכב התפוצץ כביכול בטעות, במקום ובזמן הלא נכונים. גם המשטרה המקומית, שחקרה את פרטי האירוע, צידדה באפשרות של תאונת עבודה. פרטי חקירתו של הנוסע שלצד הנהג, המחבל שנפצע באורח קשה, מעולם לא פורסמו לידיעת הציבור, אף שהיה בהם מידע נפיץ ורגיש ביותר. בהודאתו אישש הצעיר את המידע שהיה ברשות המוסד, בנוגע לכוונה לחטוף מטוס נוסעים ישראלי גדול בזמן הקרוב. המידע שסיפק הוביל למעצרם של עוד שני חברים בחוליית המחבלים. בישראל, הרחק מעיני הציבור והתקשורת, קשרו ל"קיסריה" עוד זר דפנה על עוד הצלחה חשובה שהובילה היחידה במלחמתה המתמדת בטרור הפלסטיני.
התשובה הישראלית לטבח מינכן
מבצע שכזה אינו מסתכם בלחיצה על כפתור מנגנון ההפעלה. הוא מצריך הכנות מורכבות וממושכות. חודשים אחדים קודם לכן בוצעה התקפת הטרור הרצחנית של "ספטמבר השחור" על הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב-1972. האירוע נצרב בתודעתו של דור שלם בארץ ובעולם, וגרם לטראומה במערכת הביטחון הישראלית. זו נדרשה עתה לשינוי סדרי עדיפויות בעבודתה, ולתמורה בדפוסי ההתמודדות עם טרור פלסטיני הגואה מארצות ערב, ובעיקר עם זה המתקיים באירופה. המטרה הבסיסית של מערכת הביטחון הייתה סיכול פעולות טרור – למנוע הישנות של פעולות כמו טבח מינכן. כפועל יוצא מכך נערכה "קיסריה" למשימה, בשילוב עם היחידות האחרות במוסד ובצה"ל. מייק התייחס למשימה כצו מצפוני. בכל פעם שנקלע לבית הקברות בקריית שאול בתל אביב הוא עצר כדי לכבד את זכר הספורטאים שנרצחו, בעמידה מול קבריהם. הוא חש בבטנו את הכאב על האובדן.
מייק ידע שיש לו על מי לסמוך. בראשית שנות ה-70 כבר הייתה "קיסריה" יחידה בעלת ניסיון בעשרות פעולות מגוונות של סיכול ומניעת טרור. גם במדינות יעד כמו לבנון וסוריה, ובעיקר ברחבי אירופה. תחושת הביטחון של לוחמי "קיסריה", וכן של אנשי המטה, גברה באופן ניכר. על פי הנוהל שהתגבש באותם ימים סוערים, מחלקת התיאום של מטה המוסד העבירה ל"קיסריה" מידע שוטף על פעילי טרור שסומנו כיעדים, וב"קיסריה" הוכן בעבור כל אחד מהם תיק "אובייקט". כשהתמונה המודיעינית הושלמה, החלו לבחון אם ניתן לבצע גם מהלך אופרטיבי לסיכול. זו הייתה השיטה בקווים כלליים.
פיצוץ המטען במכונית של המחבל סיים דרך ארוכה שהחלה ביוני 1973, עת התקבל במטה מידע על בואו המפתיע לאירופה של מחבל בכיר בארגון הטרור של "החזית העממית לשחרור פלסטין". הוא השתייך לפלג בראשותו של ודיע חדאד, שהתמחה בחטיפות מטוסים. הטרוריסט הגיע לאירופה מביירות. המידע לגביו קבע כי בכוונתו להוביל מבצע לחטיפת מטוס נוסעים באחד מנמלי התעופה באירופה, ככל הנראה בטווח הזמן הקרוב. אנשי "קיסריה" הסיקו כי הדרך היחידה לסכל את המבצע היא לפגוע במפקד החוליה המבצעת. נוסף על כך, פעולה זו נועדה להעצים את גורם ההרתעה של ישראל.
מייק מיהר לצאת לאירופה ולהצטרף לתריסר לוחמים ולוחמות ששיגר לשם 24 שעות קודם לכן, כדי שיתחילו במעקב צמוד אחר ראש חוליית מחבלים ובאיסוף מודיעין למבצע. על פי המידע המודיעיני, כתובת המגורים הזמנית של המחבל הייתה בית דירות גדול בצפון העיר. ב"קיסריה" לא ידעו כמה זמן ישהה המחבל בעיר, ולכן היה עליהם לפעול במהירות. ראש חוליית המחבלים כבר השתתף בעבר בפיגועים נגד ישראל. הוא נחשב לפצצה מתקתקת שמייק ולוחמיו נדרשו לנטרלה במהירות. היום פעולה כזאת מוגדרת סיכול ממוקד.
במשך הלילה שבו החל המעקב נערכה תצפית על בית הדירות, אולם האיש יצא מהבניין רק בשעת בוקר מאוחרת. הוא פסע במתינות מרחק של כ-100 מטר, עד שעצר בסמוך לפיאט 132 בצבע חום בהיר. הוא פתח את דלת המכונית והתיישב בכיסא הנהג. בתוך דקה הפך מערך התצפית שהקימו לוחמי "קיסריה" למבצע עיקוב מתגלגל ומורכב ביותר. התנהלותו של המחבל במשך אותו יום הייתה רגועה למדי. הוא לא ביצע שום מהלך שהיה יכול להצביע כי הוא חושד שעוקבים אחריו. עם זאת הוא גם לא נראה כמי שחושש להיפגש בזה אחר זה עם כמה צעירים שלא זוהו, אף הם בעלי חזות מזרח תיכונית. לאנשי "קיסריה" לא היה ברור אם הם מחבורת הביצוע של המחבלים, מתכננים או אנשי לוגיסטיקה.
לאחר שני ימי מעקב ותצפית היו אנשי "קיסריה" בשלים לגבש הצעה לדרך הטובה ביותר לפגוע באיש. הם קבעו להיפגש בשעות אחר הצהריים כדי לדון בדברים. כמה לוחמים נותרו בשטח לצורך המשך התצפית על הבניין. בדיון שנערך לאחר ארוחה חפוזה נכחו ארבעה, ועלו בו אפשרויות ביצוע מגוונות. אחת מהן הייתה חיסול באמצעות ירי מטווח קצר באקדח בעל משתיק קול. אפשרות אחרת הייתה להטמין פצצה בדירת המגורים של המחבל, מה גם שבדרכי פעולה אלה כבר נצבר ב"קיסריה" ניסיון מבצעי רב.
מייק ואנשיו ניתחו את היתרונות והחסרונות של כל אחת מהשיטות. העיקרון שלפיו הם פעלו היה "תפירת חליפה לפי מידה" לכל מקרה ומקרה. לבסוף, לאחר כשעתיים של דיון, סיכמו על השיטה היעילה ביותר: לגרום לחבלה ברכב באופן שחפים מפשע לא ייפגעו. יתרון משמעותי של שיטה זו היה טמון בהערכה שהחיסול יתפרש על ידי השלטונות המקומיים כתאונת עבודה של המחבל.
ירידה לפרטים הקטנים
ההחלטה העקרונית, לפיה אין לבצע חיסול אם קיים חשש כי חפים מפשע יפגעו, הייתה ציווי חשוב למייק. באוזניו הדהדו מילותיה של ראש הממשלה, גולדה מאיר, שהזהירה פעם בנוכחותו "לבל תיפול שערה משערות ראשו של עובר אורח תמים...". ראש הממשלה אמרה זאת בהתייחסה לתוכנית פעולה שהציגו בפניה מייק וראש המוסד, שהיה בה כדי לסכן עוברי אורח תמימים בבירה אירופית. גולדה קבעה אמות מידה ערכיות ומוסריות לפעולה למשך שנים רבות. לא פעם היא הטילה על המוסד מגבלות שצמצמו אפשרויות לפעולה וחייבו התאמות ושינויים בתכנון המבצעי. לעתים אף נוצר בכך סיכון ללוחמים. עם זאת, עמדתה של גולדה תאמה את תפיסת עולמו של מייק. הוא הסכים ללא היסוס וללא ערעור, ועשה רבות כדי להנחיל לאנשיו את הערך העליון של הקפדה על חיי חפים מפשע.
עוד באותו לילה הציג מייק את התוכנית בפני ראש המוסד, שבדק, שאל ותחקר לפרטי הפרטים. הירידה לפרטים הקטנים הייתה חלק מתפיסת העולם של מפקדי הארגון עוד מימי הפלמ"ח. גם מייק התחנך ברוח זו. כאשר הובאו לאישורו תוכניות מבצעיות, הוא בדק ותחקר לעומקם של דברים. את פקודיו הוא לימד כי עליהם להתכונן היטב ולהכין עצמם לשאלותיו של הגורם המאשר. בתום שעתיים אישר צבי זמיר, ראש המוסד באותה העת, את התוכנית המבצעית.
למחרת בלילה, מעט לפני חצות, שוב התמקמו הלוחמים לתצפית על היעד. חלקם נראו כזוגות תמימים היושבים בכלי רכב שחנו סביב מכוניתו החונה של "האובייקט", מפקד חוליית המחבלים. לאחר שכל הכוחות דיווחו שהאזור שקט ושומם ניגש אורי, מפקד הפעולה ואיש מבצעים מוכשר ומנוסה, לטפל בפיאט 132. מייק ואנשיו שמחו על שמפקד המחבלים בחר לנהוג ברכב זה משום שמנגנון הנעילה בו היה קל לפריצה בהשוואה למכוניות אחרות. רבים מהלוחמים כבר התמחו בעניין והתאמנו בפריצה למכוניות מסוגים שונים.
הם נהגו להתאמן ברחובותיה של תל אביב, כחלק מתוכנית ההכשרה.
עתה הייתה זו פעולה ממשית ולא אימון. לאחר שהרכב טופל אסור היה, בשום מצב, להשאירו ללא פיקוח ומעקב, כדי שלא יתפוצץ על אדם אחר. המצב המיוחד חייב את הלוחמים להיערך לאפשרות שהרכב יעמוד במשך ימים רצופים באותו מקום, שבהם יהיה עליהם להישאר בתצפית מלאה עליו 24 שעות ביממה.
יום המחרת היה יום שמש, מאותם ימים בהירים ושלווים של ראשית הקיץ. השמים היו כחולים וכמעט ללא עננים. צוותי המעקב לא הסירו את עיניהם מהרכב החונה. מייק התייצב במקום כבר בשעת בוקר מוקדמת מכיוון שהחליט להיות הנהג ברכב הפיקוד המפעיל את המטען. לידו, על פי התוכנית, התיישב אורי, שיועד להפעיל את המטען בהינתן האות.
מייק ביקש לנהוג בעצמו ברכב, אף על פי שכמפקד היה יכול להמתין בדירת מבטחים מרוחקת עד לקבלת הדיווח על ביצוע הפעולה. אבל הוא חשש. הוא ידע שפעולה בשטח עירוני היא מורכבת ומסובכת למעקב צמוד באמצעות רכב יחיד, משום שבמטרופולין הענק רבים נוהגים באופן פרוע ובלתי צפוי. סיבה נוספת להחלטתו לנהוג בעצמו הייתה ניסיונו הרב במשימות שכאלה, במיוחד בכל הקשור לנהיגה בשלב המילוט. הסיבה האחרונה, והחשובה לא פחות, הייתה שליטתו בשפה המקומית, והיכרותו רבת השנים עם העיר.
אולם הפעם לא היה צורך בכך. בתוך פחות משעה הסתיימה הפעולה בהצלחה וללא תקלות. עוד פעולת סיכול, שאלמלא הייתה מתבצעת, מי יישורנו.
הספר "איש המבצעים" יצא לאור בהוצאת כתר
לפנייה לכתב/ת 
