האוהדים קיבלו פיצוי / טור

אחרי שבועות של טענות ומחאות, הקהל הישראלי קיבל פיצוי של פשרה. למרות העיר שפקוקה לה יחדיו, למרות המחירים הגבוהים מדי, הנקניקייה והקולה, הצליחו לסדר לאוהדים משחק מהנה במחצית השנייה. מוקדש בהוקרה לכל אלה שנתקעו בכבישי ירושלים ונכנסו 20 דקות אחרי השריקה. במקרה הטוב.

היה שווה לחכות בשביל להרגיש שוב את טדי רועד, ממש כמו פעם, עם השער של אזולאי והצמרמורת של שחקן צעיר שמגשים חלום וממלא אצטדיון מלא ברגש שלו. היה שווה לחכות לחוש מקרוב שוער גדול. בעצם לא גדול – ענק. שלוש ההצלות של סטויקוביץ' בשלוש הדקות לפני השער היו מופע.

אבל אפילו הוא לא יכול היה לעזור לסטנוייביץ', שנכנע טקטית לקורצקי. מסוג המשפטים שהסרבי בחיים לא חשב שיופיעו ברזומה שלו.

אזולאי אחרי השער. צמרמורת(צילום: אורן אהרוני)

על הדשא הופיעו פלאשבקים לקבוצה ההיא של אלי כהן (השריף), טרום פרשת הצ'צ'נים. חבורה של שחקנים צעירים ברובם, שרצים ומתלהבים ועומדים נכון. עם בעל בית לא הכי נוח ועם סגל שנבנה טלאי על טלאי, קורצקי עמד במשימה הראשונה שלו – להעמיד קבוצה ראויה. ואפילו יותר מכך. הסמלים של ההתלהבות היו חנן ממן ועומר נחמני. או בכינוי החדש של הצמד: נח־חנן־נחמני־ממן. שניים שהשתלטו על מרכז השדה.

קורצקי. העמיד קבוצה(צילום: אורן אהרוני)

והייתה המחאה, זו שהפכה לפשרה. 2,000 אמנם באו, אבל 4,000 (על־פי הצפי) לא. טביב הרוויח 180 אלף שקל מהאורחים, אבל אם היה מוריד את המחיר ל־70 שקל, היה מכניס עוד רבע מיליון.

וגם הקהל של בית"ר פשרה. לפעמים כואבת, כמו זו שהובילה לביטול הטקס לקובי מויאל שנקבע על־ידי המועדון, אבל בוטל על ידי הבוסים האמיתיים – היציע המזרחי. ומצד שני, הקהל שבשיאו וכשהאנרגיות מכוונות למקום חיובי, הוא יוצר אווירה שאין כמוה בארץ. אפילו עם שלט מקורי כמו "הונדה סיוויק ללא משענת. לפרטים: טאלב טואטחה". קומץ, קומץ – אבל לפניך.