שתף קטע נבחר
 

המדינה פטרה עצמה מהעסקת בעלי מוגבלויות

צו הרחבה הסטורי שחתמה המדינה מחייב כל חברה עם יותר מ-100 עובדים להעסיק 3% אנשים עם מוגבלות. נחשו על מי לא חל החוק הזה?

השבוע נחתם צו הרחבה להסכם קיבוצי היסטורי להעסקת בעלי מוגבלויות , בין המדינה (שר הכלכלה) להסתדרות (בראשות אבי ניסנקורן) ולשכת התיאום של ארגוני המעסיקים (בראשות צביקה אורן). על פי ההסכם, 3% מהעובדים בכל חברה שיש בה יותר מ-100 עובדים יהיו אנשים עם מוגבלות.

 

 

מסקר שערך משרד התמ"ת ב-2012, עולה כי יש בישראל כ-780 אלף אנשים עם מוגבלות, מתוכם עובדים רק כ-30%. כלומר: כ-400 אלף מאזרחי ישראל עם מוגבלות לא עובדים. 

 

מגיעות לישראל ברכות על כך שהיא מתקרבת למדינות כמו ארה"ב, גרמניה, בריטניה ומדינות מערביות אחרות שמחייבות כבר שנים לשלב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה – ומרוויחות מכך צמיחה וכסף. דבר אחד מציק לי בהסכם הזה. יש אימרה בעברית: "נאה דורש ונאה מקיים": מתברר שהמדינה לא קיימה את התנאי הזה בנוגע להעסקת אנשים עם מוגבלות לגבי עצמה.

 

ההסכם ההיסטורי להעסקת אנשים עם מוגבלות חל רק על השוק הפרטי. ומה לגבי המדינה? אז זהו, שהיא כנראה לא כל כך רוצה להעסיק עובדים עם מוגבלות. ולא החילה את ההסכם על עצמה.

 

הממשלה חייבת לתת דוגמה

המדינה דורשת מהחברות בשוק הפרטי להעסיק אנשים עם מוגבלות - דרישה לגיטימית לחלוטין, שמדינות מערביות מפותחות רבות מיישמות אותה; אבל במקום להוות דוגמה ולהעסיק מספר רב יותר של עובדים עם מוגבלות בגופים הממשלתיים, היא מתחמקת מלעשות זאת.

 

הצעת חוק, שהניחו 81 ח"כים, בראשות איציק שמולי, קארין אלהרר, אילן גילאון, יריב לוין ורוברט אילטוב, מחייבת את הגופים הממשלתיים - משרדי ממשלה, שירות המדינה, חברות ממשלתיות, רשויות מקומיות ועיריות - להעסיק 3% עובדים עם מוגבלות בכל גוף ממשלתי שיש בו יותר מ- 25 עובדים, וזאת לעומד 100 עובדים בהסכם הקיבוצי.

 

הצעת חוק זו מקבלת משנה תוקף משום שנראה כי רק היא תחייב את הממשלה לתת דוגמה לשוק הפרטי ולהעסיק יותר עובדים עם מוגבלות.

 

הפסד של 5 מיליארד שקל בשנה

בדוח מבקר המדינה האחרון נחשף כי העדר שילובם של עובדים עם מוגבלות, מסב למשק מדי שנה הפסד של 5 מיליארד שקל. קראתם נכון: 5 מיליארד שקל בשנה. לשם המחשה: אלה פחות או יותר עלויות מבצע "צוק איתן".

 

המסקנה ברורה: העסקת אנשים עם מוגבלות זה לא "רווחה", "חסד", "רחמים", "תעסוקה", אלא "כלכלה" ו"עבודה". כל אחד ואחת מאיתנו ירוויח אם יועסקו אנשים עם מוגבלות.

 

המוצר המשלים להסכם הקיבוצי ולהצעת החוק שמחייבים העסקת אנשים עם מוגבלות, היא אכיפה נכונה. לשם כך, יש לייצר שקיפות של הנתונים על העסקת אנשים עם מוגבלות בחברות ובארגונים. כחלק מכך יש לחייב כל ארגון לדווח על מספר המועסקים עם מוגבלות - כולל סוג ורמת מוגבלות, תפקידם, מעמדם ושכרם, כדי שאפשר יהיה לייצר מדד של העסקת אנשים עם מוגבלות. אחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות דוחות שנתיים שהארגונים השונים יחויבו לפרסם. חשיפת הנתונים האלה תאפשר לכולנו לשפוט ציבורית את הארגונים השונים.

 

בנוסף, צריך ליצור מנגנונים שיאפשרו השמה של עובדים עם מוגבלות ותיווך בינם לבין מקומות העבודה הרבים שייפתחו בפניהם; לפעול לגיוסם של חיילים עם מוגבלות לצבא, משום שזוהי הדרך הנכונה להשתלבות בחברה ובעבודה, וכן להגדיר מיהו אדם עם מוגבלות. האם מי שיש לו או לה נכות קלה? ואולי דווקא נכות קשה? אבל המהלך הראשון הוא לחייב את המדינה לקחת אחריות ולהוביל את התהליך החשוב הזה.

 

הכותב הוא סמנכ"ל בחברת החשמל ואב לילדה בחינוך המיוחד, ממובילי המאבק לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אילן ספירא
אורן הלמן. סמנכ"ל בחברת החשמל ואב לילדה בחינוך המיוחד
צילום: אילן ספירא
מומלצים