אלטמן הסטלן הגדול

"בוב עבד אז כעוזר במאי בסדרת הטלוויזיה, בה שיחקתי. אז באחד ימי הצילומים, עליתי על האוטובוס עם כל השחקנים ונסענו למקום הצילומים. זה היה יום חם מאד. בוב עמד שם ללא חולצה ועם איזה סמרטוט על הראש. לא בדיוק מראה מלבב. הוא התחיל לדבר איתי והזמין אותי לקפה ואז הוא התחתן איתי".

ביחד 43 שנה. בני הזוג אלטמן על השטיח האדום(צילום: MCT)

ריד-אלטמן הפסיקה לשחק אחרי החתונה, למשפחה התווספו עוד שני ילדים, אז היא התמסרה לטיפוח השבט המורחב ולסייע לבעלה לפרוץ ולשרוד. היא היתה לצדו ברגעיו הגדולים והקשים ("הקריירה שלו היתה כמו רכבת הרים"), באכזבות ובהצלחות, והיתה מעורבת בהפקות רחבות היריעה שלו.

"לא הייתי באמת שחקנית, ולא לקחתי שיעורי משחק. מאז החתונה לא עבדתי יותר בתחום. המפגש עם בוב היה בתזמון הנכון. איך הקשר שרד? שנינו היינו נשואים פעמיים קודם, לשנינו היו ילדים מנישואים קודמים, כך שידענו איך לשחק את המשחק, וכך הזוגיות שלנו שרדה 43 שנה. החיים לצדו של בוב היו הרפתקה. לבוב היתה היכולת לגרום לדברים לקרות. מעולם לא ניסיתי לעצור בעדו, וזה גם לא היה משנה בכלל - הוא במילא היה עושה מה שהוא רוצה, אבל גם לא רציתי לעצור אותו. היה לי חשוב לו לארגן עבורו דברים".

אלטמן ידע להעריך את המסירות של רעייתו, וכשהוא זכה באוסקר למפעל חיים ב-2006, הוא אמר בנאום התודה המרגש: "בלעדי קתרין לא הייתי כאן. אני אוהב אותך".

רוברט אלטמן מקבל פסלון מוזהב של כבוד(צילום: MCT)

היא היתה לצדו גם כשהוא עבר השתלת לב. "היה לבוב לב מוגדל והוא לקח המון תרופות. בזמן צילומי 'משהו ללבוש' בראשית שנות ה-90, הוא הרגיש רע. אני לא יכולה לראות תמונות מצילומי הסרט, בגלל שבוב נראה בהן נורא. אז התייעצנו עם רופאים והם אמרו לנו שככל שאתה מתבגר, המערכת החיסונית שלך לא דוחה את האיבר החדש, ולכן הוא מועמד טוב להשתלת לב. כסלב הוא עבר השתלה די מהר, והיא האריכה את חייו, אבל בסוף הוא נכנע לסרטן".

עברו כבר שמונה שנים מאז שאלטמן מת בגיל 81, וזה הזמן לסרט תיעודי שייבחן את חייו ופועלו. אלמנתו שימשה יועצת לסרט הדוקומנטרי הקרוי "אלטמן", שהוצג בפסטיבל ונציה, והיא מלווה אותו לכל אורכו וחולקת את זיכרונותיה. כמו כן הבמאי רון מאן שיבץ קטעים מסרטיו הגדולים של אלטמן - "מ.א.ש" (1970), "שלום לנצח" (1973), "חתונה" (1978), "תמונות קצרות" (1993), ומהכישלונות שלו - בעיקר "פופאי" (1980), שכמעט הטביע את הקריירה של אלטמן. ראיונות עם השחקנים עימם עבד - מברוס וויליס ורובין וויליאמס המנוח ועד לילי טומלין וג'וליאן מור - נערכו לרגל הסרט.  

הטיזר של "אלטמן"

בחוברת שנלוות לסרט מוגדר אלטמן כ"גאון, אוטר, מורד, ממציא, מספר סיפורים, מהמר, מטורף, איש משפחה, נווד, במאי, אמן". מה מבין כל הרשימה הזאת, מאפיין אותו יותר מכל? על פי האלמנה, דווקא הגדרתו כ"איש משפחה" קרובה יותר מהכל לאמת. "למעשה כל המילים שציינת עכשיו מייצגות את בוב. אני חושבת שבוב היה קומבינציה של כל מה שנכתב ברשימה הזאת. היה לו גם חוש הומור נהדר והוא היה מאוד חברותי".

"אלטמן" יוצג בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי ה-30 של חיפה, ולצדו ייחשף עותק משופץ של "נאשוויל", יצירת המופת הגדולה של אלטמן מ-1975 על בירת מוזיקת הקאנטרי. "בוב היה מועמד לאוסקר בזכות 'נאשוויל', וכשהוא הפסיד למילוש פורמן שהיה מועמד עם 'קן הקוקייה', הוא מאוד כעס", מגלה ריד-אלטמן. "בוב היה מאד נרעש. אגב, הוא רצה לחשוב שלא היה אכפת לו מביקורות, אבל היה לו אכפת מאד ממה שהמבקרים כתבו עליו".

הטריילר של "נאשוויל"

באמצעות סרטים כמו "נאשוויל", אלטמן הציג מראה בפניה של אמריקה, ולא נרתע לחשוף את צדדיה המכוערים והבעייתיים.

הוא גם חקר מיתולוגיות אמריקניות וז'אנרים הוליוודים קלאסיים, מה שהקנה לו מעמד של יוצר ביקורתי "בוב היה מאד פוליטי, אבל לא פעיל", מעידה ריד-אלטמן. "בוב אמר פעם שאם ג'ורג' בוש יבחר הוא יעבור לפריז ואז כמובן שלא עשינו את זה, ואז מישהו שאל אותו על כך, ובוב אמר: 'התכוונתי לפריז, טקסס'".

"זו שאלה שתמיד שואלים אבל אין לי אחד כזה. בוב נהג לענות לשאלה הזאת: 'הסרטים שלי הם כמו הילדים שלי ואני אוהב את זה שצריך הכי הרבה תמיכה באותו זמן', וזו גם התשובה שלי".