בין אילת לעזה
רס"ן (מיל') ע' הוא בשגרה טייס אזרחי מן השורה, כבר כשמונה שנים. אבל במהלך מבצע "צוק איתן" מצא את עצמו מדלג בין גיחות חיל האוויר כטייס מודיעין לבין משפחות שנוסעות לנפוש באוגוסט. "זה היה ארוך, לפעמים מתסכל", הוא מספר אבל גם גאה ביכולתנו הישראלים לפרגן לטייסינו
בשיא עונת התיירות, כאשר תפוסת מטוסי חברות התעופה הישראליות בשיאה, מצא עצמו הטייס רס"ן מיל' ע' (36) במצב סוריאליסטי לחלוטין. יום אחד הטיס משפחות לנופשונים באילת, וביום למחרת יצא לגיחות חיל האוויר, שם הוא משמש כמילואימניק פעיל בשירות טיסות מודיעין. או להיפך.
במסגרת מגבלות ביטחון השדה, סיפר רס"ן ע' ל-ynet על שירות המילואים שלו: "טסנו הרבה, בכל מקום, איפה שצריך". ע' שימש כטייס גם במבצעים קודמים, וכשמונה שנים עובד כקברניט ב"ישראייר", כטייס בטיסות בינלאומיות ופנים-ארציות, אותן הוא דווקא מעדיף.
"אני עושה מילואים גם ככה יום או יומיים בשבוע, ובתחילת מבצע 'צוק איתן' הגיע צו 8, ואיתו גם קושי של החברה להתמודד עם כמות הטייסים שלא נמצאים, כי מן הסתם רובם ככולם טייסים גם בצה"ל.
איך מתמודדים עם זה בחברה האזרחית?
"עוד לפני זה, אומרים לטייסת הצבאית שאנחנו לרשותם כמה שצריך ואיפה שצריך, ואם צריך יורדים מהטיסות של 'ישראייר'. בניגוד לחברות אחרות, אנחנו יחסית מעט טייסים וכל אחד שיורד מהשיבוץ מורגש מיד בעומס על הטייסים האחרים. כמובן שהעדיפות היתה לצה"ל, אבל משלב מסוים, ובוודאי כאשר המבצע התארך, נאלצנו 'לספק' את שני הצדדים".
בק טו בק
לצד צו 8 המחייב לחלוטין, מספר רס"ן ע', קיימת מגבלה נוספת וקשה אפילו יותר - חוקי הטיס האזרחיים. "יש מגבלה על שעות טיסה שאתה יכול לבצע ביממה, וגם שעות מנוחה לפני טיסה אזרחית. יש גבול למספר שעות הפעילות שאתה יכול לסחוב בין מנוחה למנוחה. כך שבלתי אפשרי לסיים טיסה ארוכה בטייסת - ומיד לעלות על מטוס אזרחי". החוקים האלה, באופן טבעי, לא מתחשבים במלחמות וקיימים בשגרה כמו גם בימי חירום - וטוב שכך. "יש טיסות יום, יש טיסות לילה ויש עייפות מצטברת, ולכן החוקים בסופו של דבר שומרים עלינו ועל הנוסעים".
ע' משחזר את ההבנות שהטייסת והחברה המסחרית הגיעו אליהן. "לא היתה ברירה, כי המבצע יצא בשיא עונת התיירות. גם תיירות יוצאת ובעיקר אוגוסט בקווים הפנים-ארציים של 'ישראייר', שאפילו חשובים לנו בחברה יותר מהטיסות הבינלאומיות". התוצאה לדבריו, היתה "בק טו בק".
קצת מנוחה וחזרה לפעילות מסביב לשעון. "קרה שהיו לנו חבר'ה שהיו צריכים ללכת הביתה לנוח ולהתאפס. מי שמבין בתחום יודע שזה גם לא הכי בריא בעולם לא להיות כל כך הרבה זמן באוויר".
קהל הנוסעים מבין בשלב זה שהטייסים שלו הם גם הטייסים של "צוק איתן"?
"הציבור הישראלי יודע שכל הטייסים הם גם טייסים צבאיים. נשאלתי לא פעם איך המבצע נראה מהמטוסים של חיל האוויר. הנוסעים הביעו הרבה הערכה".
ואיך הרגשת אישית להטיס את עם ישראל לחופשה באילת כשאתה מתזז בין עיר הנופש הדרומית לבין יעדי המבצע הצבאי?
"בגלל שזה היה ארוך מאוד, אחרי כמה שבועות שאתה עושה את זה אז נפלטת לך בינך לבין עצמך איזה מילה גסה, והתסכול קיים. אבל לא פחות מזה גם המחיר בבית כבד. יש לאשתי ולי ילדה ותינוק קטן, ובמקום לבלות איתם בקיץ, ניצלתי כל רגע בבית לשינה עם אטמי אוזניים כדי לישון את שמונה השעות שאני מחויב אליהן. אם היתי בצו 8 כמו במבצעים קודמים, זה היה קל יותר - כי פשוט הייתי בצבא ואפילו לא הייתי חוזר הביתה. כאן אתה חוזר ואתה קצת בבית, אבל גם אז לא עוזר למשפחה וישן רוב הזמן".
התסכול מגיע למצב שבא לך פשוט לא לעשות את זה?
"אני והמשפחה שלי שלמים עם האחריות והתפקיד שיש לי במילואים. כשאתה מבסס את חייך על ערכיות, שלם עם מה שאתה עושה והמשפחה מאחוריך, אז הקשיים קטנים יותר ואפילו מרגיש לך טוב יותר שבגלל שירות המילואים שלי ושל החברים שלי, אנשים יכולים לצאת לנופש. העסק עובד ואתה גורם לזה שהמדינה לא עוצרת, וזה חשוב".
מה אומרים לילדה?
"היא שאלה למה אני הולך לצבא, אז ההסבר שלי היה שאני עוזר לכבות את האזעקות. אנחנו גרים במרכז הארץ ואחרי שלושה ימים שאמרתי לה את זה,
היא חזרה ואמרה ששוב היתה אזעקה. אז אמרתי 'אני עוזר, הן לאט לאט ייכבו'".
מה היה הכי חסר לך בימי המבצע?
"השגרה, לישון טוב. החודשיים האלה היו ארוכים מאוד. ברמה האישית באמת כבר נהייתי תשוש".
אז נאחל לך שבשנה הקרובה - רק טיסות אזרחיות?
"נאחל שהמבצע הבא לא יהיה בעוד שנה וחצי אלא שלא יהיה בכלל. שיהיו לנו רק טיסות אזרחיות, בהחלט, ושנים שקטות. חשוב שאנשים יזכרו שמאחורי ההגאים יושבים אנשים עם ערכים, ולפעמים אם הטיסה קצת מאחרת בגלל המבצע הצבאי - שיהיו רגועים. כולנו בסוף רוצים שיהיה שקט ושנצא לחופשה בזמן. אנחנו באמת עושים את המיטב".
