שתהא שנת תעסוקה: עובדים שזכו בג'וב חדש

מני אנקר (53) לא ישכח את הבוקר בו התעורר לפני כשלושה שבועות והחל בחייו החדשים כמנהל מוסך, זאת לאחר 27 שנים במהלכן עבד כנהג אוטובוס. כמוהו, כל שאר המרואיינים בכתבה, החלו לעבוד לאחרונה בעבודה חדשה. לרגל ראש השנה, שוחחנו עימם כדי לגלות עם מה התמודדו בדרך ומה הם מאחלים לעצמם לשנה החדשה.

"מאושר מהשינוי"

אנקר, נשוי, אב לשלושה וסב לנכד, החל את דרכו המקצועית ב-1983 כנהג בחברת הסעות. בשנת 2002 עבר לעבוד כנהג בדן, עד שלפני כ-4 שנים ביקש לעזוב. "כשהגעתי לגיל 49 הרגשתי שחיקה עצומה", הוא מספר. "זו עבודה מאד קשה. לא פשוט לנהוג שעות ממושכות, להישאר ערני ולעבוד מול אנשים".

כשבישר על רצונו להתפטר, קיבל הצעה מפתיעה מאחד המנהלים: לעשות הסבה מקצועית בסיוע מעגלים - קרן ממשלתית המממנת הכשרות מקצועיות לעובדים בני 50+ במקצועות שוחקים. הוא בחן את האפשרויות ומאחר שלמד בתיכון מכונאות - בחר לצאת לקורס ניהול מוסך. "זה תמיד עניין אותי אך לא היה לי כסף להמשיך ללמוד או זמן במקביל לעבודה", הוא מספר.

התהליך לא היה פשוט אולם חרף החששות, החליט אנקר לצאת לדרך, לא מעט בעידוד ובתמיכת המשפחה. "זה לא קל", הוא מספר. "הראש לא עובד כמו פעם, יש עוד מטלות, כמו משכנתא, אישה, ילדים ונכדים, ועוד לימודים בסוף יום העבודה. צריך להשקיע המון, אבל זו חוויה שאני ממליץ עליה לכולם. אין לי ספק שכל מי שרוצה לעשות הכשרה מקצועית בגיל כזה – יצליח".

אנקר בעבודה החדשה. ממליץ על החוויה לכולם

אנקר עדיין מתאקלם בעבודה, אולם חלק מקשיי הקליטה נחסכו ממנו בזכות עבודה של שנים ארוכות בחברה והיכרות מוקדמת עם העובדים במקום. עם זאת, כמי שהיה רגיל לעבוד בגפו והפך למנהל לראשונה בחייו, פגש באתגרים אחרים.

"מלחיץ להכנס למקום עבודה חדש בגילי, אבל זה גם מרגש", הוא מספר, "בסך הכל כולם מפרגנים ומקבלים, אבל לפעמים יש תחושה שבוחנים אותי ומחכים שאעשה טעות, אז אני בוחן כל דבר בשבע עיניים. בנוסף, אף אחד לא אמר דבר, אבל מרגישים לפעמים מבטי קנאה. חלק מהעובדים המבוגרים החמיאו לי ואמרתי לכולם שהם יכולים להיות בדיוק כמוני, הם רק צריכים לעשות את הצעד".

בתפקידו הנוכחי מקווה אנקר להתמיד עד לפרישה. "אני מאושר מהשינוי", הוא אומר, "בשנה הקרובה אני מקווה להצליח בתפקיד ולא לאכזב את מי שתמך בי. קודם כל חשוב לי שהסובבים אותי ואלו שעובדים איתי יעריכו את העבודה שלי. השאר יבוא מעצמו".

מקווה להפוך את הכנסת לירוקה

שמואל חן (51) נכנס בימים אלו באופן רשמי לתפקידו החדש כראש תחום איכות סביבה בכנסת ירוקה - פרויקט בעלות של 7 מיליון שקל בעיקר התייעלות בתחומי צריכת האנרגיה והשימושים במים. בין השאר הוא כולל התקנת פאנלים סולאריים על הגג שיספקו חשמל ישירות למשכן, מערכות לכיבוי אוטומטי החשמל, נורות לד חסכוניות ועוד.

חן עוסק בתחום הסביבה כבר שנים ואף מתגורר בעצמו בבית הבנוי בבנייה ירוקה ביישוב חדיד, כולל איסוף מי הגשמים מהגג, מערכת מים אפורים, גינה אורגנית ומערכת סולארית המייצרת חשמל בכמות כפולה ממה שהבית צורך. בתפקידו הקודם שימש במשך 4 שנים כדובר ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת ובמקביל פעל בפורום הירוק - התארגנות עובדים שדחפה להטמעת הנושא במשכן.

ואכן, נדמה שהתפקיד תפור עליו. "זה באמת המקצוע שלי", הוא אומר. "עבדתי במשך שנים בתחומי סביבה ואני מחזיק בכל הכישורים. בפועל התחלתי בתפקיד בהתנדבות עוד קודם לכן, כשזה הוגדר כהטלת תקפיד נוסף, כלומר השיתי את שתי המשרות. ממש לאחרונה הי מכרז פנימי ונגשתי אליו, עברתי ולשמחתי עכשיו אני מנהל את תחום איכות הסביבה בכנסת".

חן מתגאה כי הפרויקט כבר יצא לדרך וכי בין השאר החלו בהקמת המערכת הסולארית. עם זאת הגג הירוק הכולל שתלית צמחייה ייאלץ להמתין בינתיים, מאחר שזו שנת שמיטה. "אני יודע ומקווה שהכנסת תמשיך לתת בשנה הקרובה גיבוי מלא למעבר לקיימות. אנחנו די בתחילת הדרך ורוצים להעמיק את הנושא בקרב העובדים. בנוסף אני מקווה להרחיב את ההדרכה בנושא ושיותר אזרחים יחשפו לפעילות, אך הציפיה הכי גדולה היא להתחיל בתכנון חלק ב' של התוכנית, לשנים 2016-2017". 

חן על רקע ביתו הירוק. מקווה לחבר בין כל הגופים בכנסת(צילום: יריב כץ)

ברמה האישית מציין חן, כי "אני מקווה להוציא את עבודת הדוקטורט שלי, שעוסקת בחיבור שבין יהדות לקיימות. מכיוון שלא אוכל לעבוד בגינה, אני מקווה שהיא תוקדש לכתיבה בתחום האתיקה הסביבתית. ברמת תפקיד, הציפיות שלי הן להיות גורם המחבר בין כלל הגופים בכנסת, שכל העובדים ירגישו תרומה והתחברות לייעוד שתורם לכלל האנושות ושהמודל שאנו יוצרים יוכל לשמש מוסדות אחרים בארץ ופרלמנטים נוספים בעולם". 

"מקווה לחיוך גדול בעוד שנה מהיום"

עם תום תקופת החגים, סנדרה אדר (32) תסיים את עבודתה בחמש השנים האחרונות ככלכלנית בבנק השקעות, ותחל לעבוד כמנהלת פרויקטים בחברת ביטוח. ההחלטה לצאת לדרך חדשה הגיעה, לדבריה, מתוך חיפוש אחרי אתגרים חדשים. "בעבודה הקודמת למדתי הרבה וצמחתי, עד שהתעורר בי רצון לסיים ולעבור למשהו שיאפשר לי להתפתח ולממש את עצמי".

מרגע שהתגבשה בה החלטה, החלה לחפש אחר עבודה חדשה. כפי שגילתה כמו רבים אחרים לפניה - השיטה שהוכחה כיעילה ביותר היא סיוע מחברים. "שלחתי קורות חיים, אבל אלו נבלעו בתוך הררי קורות חיים אחרים", היא מספרת, "זה בעייתי מכיוון שמשרות רבות בכלל לא מתפרסמות וניתן להגיע אליהן רק בשיטת חבר מביא חבר, כך שהסיכוי להגיע אליהן מצטמצם".  

אדר עובדת בתעשייה הפיננסית מזה כשמונה שנים. כמו צעירים רבים אחרים במדינה, היא מוטרדת מהיעדרו של ביטחון תעסוקתי וחלק מהשיקולים שהנחו אותה היו מציאת מקום עבודה עם אופק תעסוקתי לטווח ארוך. "ברור שיש חששות – שלוש השנים האחרונות הוכיחו שאין ענף מוגן. כולנו פגיעים יותר אבל אין מה לעשות, לומדים מהניסיון להיות ערניים ולא שאננים". 

אדר. "ציפיות ליחסי עבודה טובים ומפרים"

הציפיות שלה מהעבודה החדשה, הן "קודם כל להרחיב את הידע מבחינה מקצועית. אני מגיעה עם ידע על חיסכון לטווח ארוך וכעת אוכל להשלים את נושא הביטוח. בנוסף יש ציפיות חברתיות - עד היום עבדתי בתפקיד סוליסטי מול מנהל ישיר, אחד על אחד. עכשיו אני אצטרף לצוות, כך שיש ציפיות ליחסי עבודה טובים ומפרים. כחדש, אתה לא באמת מכיר את מערכת היחסים בתוך הקבוצה. לכן יש גם אתגר לימודי - חשוב שלא לקבל מסקנות מהר מדי, ומצד שני לקרוא את המפה בזמן כדי לא לעשות טעויות".

בפן האישי היא מציינת, כי "אני מאחלת לעצמי להרגיש סיפוק, שתמיד אסתכל אחורה וארגיש שעשיתי את הצעד הנכון בזמן הנכון, ושאדע להגיד לעצמי אילו עוד יעדים ואתגרים אני צריכה להציב לעצמי לשנה הבאה ואחריה. בשלב זה אני עדיין בוחנת את ההחלטה ואת המשמעות שלה, אבל אני מקווה שיהיה לי חיוך גדול בעוד שנה מהיום".

מבית הספר לעבודה

מיגל דורשט (17), תושב כרמיאל, עלה לישראל ממקסיקו עם אימו לפני כ-4 שנים. במהלך חופשת הקיץ החל לעבוד כמחסנאי בחנות צעצועים אולם על אף גילו הצעיר – אין אלו צעדיו הראשונים בעולם העבודה. כבר בגיל 14 הוא החל לעבוד בחופשים, בעסק לייצור טורטיות לקייטרינג.

בהמשך עבד באולמות אירועים, אולם מספר כי חווה ניצול מחפיר מצד המעסיקים והבטיח לעצמו שלא יחזור לעבוד בתחום. "קרה גם שעבדתי 8 שעות וקיבלתי בתמורה 110 שקל", הוא מספר. "לבני הנוער אין הרבה עבודות ובמקרים רבים אין גם מודעות. לא פעם אנחנו לא מקבלים את הכסף שמגיע לנו, כשממול עומדים המעסיקים שמכירים שיטות לצאת מזה".

כחבר תנועת הנוער העובד, מיגל מעיד כי היום הוא ער לזכויות המגיעות לו. את העבודה הנוכחית השיג לאחר מאמצים רבים. "במשך שבוע שלם הלכתי קילומטרים ממקום למקום בחיפושים", הוא מספר, "עברתי במקרה בחנות הזו והשארתי את הפרטים שלי. הייתי בטוח שלא יתקשרו אבל כשהגיעה סחורה לקראת החגים הם היו צריכים לפתע עוד עובד".

מיגל. היום ער לזכויות המגיעות לו

כיום מיגל מסיים את הלימודים בסביבות השעה 14:00 ולא פעם ממשיך ישר לעבודה, שנמשכת  כ-4 שעות במהלך שנת הלימודים. העבודה קשה פיזית, אבל הוא מקווה דווקא לעבוד יותר. "אני לא מבקש שקל בבית", הוא מספר, "כבר הרבה זמן שאני קונה לעצמי בגדים ואם צריך, אני גם עוזר". בעתיד, מיגל חולם להיות שף ולפתוח מסעדה - אולם בטווח הקצר יותר הוא מקווה להמשיך בעבודה ואולי אף למצוא עבודה יותר רווחית.

כשהמיקום מהווה מכשול

את דרך החתחתים שעברה עד שנחתה בעבודתה הנוכחית - ג'ני אייזנברג (29) לא ממש צפתה. ההתחלה נראתה דווקא לא רעה: כשסיימה לפני כשנה וחצי תואר בלימודי מערכות מידע, התקבלה במהרה לחברת תוכנה, באמצעות שליחת קורות חיים וראיון עבודה. אולם לאחר 10 חודשים פוטרה בסוף מרס האחרון במסגרת צמצומים.

כשהחלה בחיפושים גילתה, כי הפעם התהליך נמשך הרבה מעבר למה שציפתה. "נרשמתי לכל חברות ההשמה האינטרנטיות, שלחתי עשרות קורות חיים והגעתי לראיונות עבודה, אבל זה לא פשוט כשאין מספיק ניסיון. בנוסף, התמקדתי בחיפה, אבל יש פה פחות היצע של עבודות. למעשה, כל הראיונות שאליהם זומנתי התקיימו במרכז, אבל תמיד הרגשתי שהמיקום מהווה מכשול".

את עבודתה הנוכחית מצאה לאחר 4 חודשים, כשהצטרפה לקבוצת הפייסבוק "משרות היי טק ושיווק ללא ניסיון". גם במקרה זה המיקום שיחק תפקיד, שכן המשרה ממוקמת בכפר סבא ונכון לעכשיו, היא מבלה כ-3 שעות מדי יום על הכבישים. מכיוון שבעלה, אף הוא איש היי טק, עובד כמתכנת בחברת היי טק בחיפה – בני הזוג ייאלצו לעבור להתגורר במקום באמצע הדרך.

"אנחנו מאוד חוששים מזה", היא מודה, "ההורים שלנו גרים בחיפה והם לא יוכלו לסייע לנו עם הילדים, אבל אי אפשר להמשיך בנסיעות הללו". עם זאת, מהדרך החדשה שלה היא מביעה שביעות רצון. "יש לי ציפיה להתפתח, להתקדם ולצבור עוד ניסיון. אני מרוצה מהעבודה ואני מאחלת לעצמי בשנה הקרובה שזה יימשך כך". 

במקום 5 שעות בדרכים - "רק" שעתיים

ליאור (28), מפתח PHP, החל לעבוד בתחילת החודש בסטארט-אפ בבני ברק. במקרה שלו, הוא עזב מרצונו את עבודתו הקודמת בהוד השרון בשל המרחק מעיר מגוריו, אשדוד, אליה עבר לאחר נישואיו לאשתו."הותשתי", הוא מעיד, "נסעתי בכמה אוטובוסים, כשעתיים וחצי לכל כיוון. בממוצע ביליתי מדי יום כ-5 שעות בדרכים".  

לאחר 4 חודשים כאלה החליט להתפטר. הוא מעיד כי מסע חיפושי העבודה שלו עבר בקלות יחסית, בזכות נכונותו להתפשר. אמנם גם היום הוא מבלה בדרכים, אבל זמני הנסיעות התקצרו לשעה לכל כיוון בזכות קו אוטובוס ישיר. "אני גמיש", הוא מעיד, "אין לי בעיה לעבוד במרחק גדול ולנסוע קצת".

ליאור, שמתפקד כרגע כמפרנס יחיד בבית ואף מסייע להוריו לפעמים, מקווה להתפתח ולהתקדם כמה שיותר בעבודה החדשה. "כשהיתי צעיר יותר, המטרה היתה לעשות כמה שיותר כסף ולא היתה חשיבה לטווח הארוך. הפעם, בשונה מעבודות קודמות, אני רואה פוטנציאל להתפתחות, לא רק בתפקידים אלא גם לתחומים חדשים".