מרחב מוגן מאלימות מינית

בימים האחרונים מתמלאות תיבות המייל שלנו באיחולים לבביים לרגל ראש השנה. אחד מהבולטים שבהם נושא את התקווה שהשנה הבאה תהיה שנת שלום וביטחון, ללא מלחמות, ללא פציעות, ללא פיגועים וללא מפגעים. אין ספק שבמציאות חיינו זו אחת מהתקוות המשותפות לכולם: לחיות באופן בטוח ללא איום פיזי ונפשי על קיומנו.

אנחנו באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית יודעות כי בינינו חיים רבבות שאין להם לא שלום ולא ביטחון מבית. מדובר בילדות ובילדים, בנערות ובנערים בנשים וגם בגברים שסובלים מדי יום, מנוצלים ונפגעים. בישראל משתוללת מגיפה חברתית רחבת היקף - מגיפת האלימות המינית, והמספרים לא ניתנים לעיכול: 1 מ-3 נשים עוברות תקיפה מינית, 1 מ-5 נשים נאנסת, 1 מ-7 נשים עוברות גילו עריות, 1 מ-6 גברים מותקף מינית - אלו נתונים בלתי נתפשים.

עוד בערוץ הדעות של ynet

כמה דברים קטנים לשנה החדשה / זיו לנצ'נר

קשה לנו כחברה להפנים ולהטמיע שאלימות מינית היא תופעה כה נפוצה. קשה לנו להאמין שיש בתוכנו פוגעים כה רבים האחראים על נתונים אלו. אבל אנחנו באיגוד מרכזי הסיוע - ארגון הגג של תשעת מרכזי הסיוע הפועלים ברחבי הארץ, נפגשות מדי יום עם הילדות והילדים שנפגעו וכבר בגרו. אנו רואות את ההשלכות הקשות ואת המחיר הבלתי נתפש של הפגיעה.

השנים עוברות והמציאות לא משתנה, נהפוך הוא. יש תחושה שהמציאות עולה על כל דמיון, שהמגיפה הזו משתוללת וממשיכה לגבות קורבנות באין מפריע. בשנה החדשה ראוי לעצור לרגע ולחשוב מדוע ממשיכה מגיפת האלימות המינית להכות ולפגוע. מדוע אנחנו כחברה לא מצליחים לעצור אותה?

הסיבות לכך רבות ומגוונות אך בבסיסן ההכרה שאם נפנים ונאמין שקיימת מגיפה כזו, הרי אז יתערערו ויקרסו ערכים בסיסיים ביותר שבהם אנו מחזיקים. הרי ברור לכל שקשה עד בלתי אפשרי להאמין שאב יפגע מינית בבתו, רב בתלמידו, קצין בחיילת צעירה המשרתת תחתיו ושופט בעובדת לשכתו.

בכל פעם שמתרחשת פגיעה מינית והמקרה מקבל פנים, דמות ושם, מקושר לאדם ספציפי ומתפרסם - מתחיל לבעבע חוסר האמון ונהר ההאשמות גועש, מתחילה דה-לגיטימציה ציבורית קשה כלפי הנפגעת. הציבור אינו מאמין שאדם מקובל בחברה עשוי בכלל לפגוע מינית. בכל פעם שמתפרסם סיפור חדש של אלימות מינית, מתחולל מחול שדים המקעקע את סיפור הפגיעה, מנרמל התנהגות פוגענית ומערער על כך שהמרחב הפרטי של ילדות ונשים, גברים וילדים נפרץ.

רק הבנה והפנמה שאלימות מינית היא מגיפה חברתית והטמעה של הסטטיסטיקות תאפשר להתחיל מהלך של בלימה. אמנם המלחמה נגמרה והמרחבים המוגנים ננטשו, אך המלחמה באלימות המינית כלל לא תמה.

לצערי הרב, לא ניתן לייצר כיפת ברזל נגד פגיעה מינית - אין מהלך אחד מתוחכם ועתיר טכנולוגיה שייתן ביטחון לילדינו. כיפת הברזל נגד אלימות מינית היא בראש ובראשונה הכרה בכך שמדובר במגיפה, תופעה נרחבת שיכולה לקרות לכל אחד ואחת. כיפת הברזל היא הערנות שלנו, היא המודעות לכך שהתופעה קיימת, וכן יצירת מהלך אסטרטגי כולל של מניעה.

מהנתונים של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית עולה כי שני שלישים ממקרי הפגיעה המינית מתרחשים בילדות. המשמעות היא שעלינו כחברה בראש ובראשונה להיות מודעים לכך שהילדים שלנו עלולים להיות בסכנה. בשלב השני, עלינו להשקיע במניעת הפגיעה הבאה על ידי אפיון הסכנות ואוכלוסיות בסיכון מוגבר, הכשרת אנשי מקצוע לזיהוי מוקדם ולמתן טיפול מותאם, הענקת סל שיקום והצבה של הנושא בראש סדר העדיפויות החברתי כדי למנוע את הפגיעה הבאה.

עלינו לייצר עבור ילדינו וילדותינו מרחבים מוגנים מאלימות מינית ולפעול למען מהלך אסטרטגי כולל ורב-תחומי למיגור האלימות המינית כך שהשנים הבאות יהיו שנים של ביטחון גם מבית. שנה טובה.

אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il