לחיות בפנטזיה: האם אתה מכור לגריינדר?
עד כמה פעילים אתם באפליקציות ההיכרויות למיניהן, ואיך תדעו אם חציתם את הגבול? על תופעת הפלרטוט עם הפנטזיה ומעגל ההתמכרות שרק מרחיק מכם את האושר
אתם יושבים בארוחה עם חברים, נמצאים באוטובוס או אפילו תוך כדי אימון בחדר כושר - ואתם פותחים את הגריינדר כדי להציץ. למרות שכבר בדקתם היום את האפליקציה לפחות שלוש פעמים, אתם עדיין עוצרים הכל רק כדי לבדוק אם מישהו שלח לכם הודעה חדשה, או אלו גברים חדשים נמצאים בסביבתכם. מה יש בצורך הזה להציץ כל פעם במסך ולראות אם יש משהו חדש? איך אני יודע אם הגזמתי? והאם המטרות שלשמן נכנסתי לאפליקציה בכלל מקבלות מענה?
עוד בנושא:
ג'ק חסר הפחד: התמכרות הרסנית לאדרנלין
מכורים לסטוץ: לא רוצים זוגיות אבל צריכים חיבוק
מערכות יחסים הרסניות של התמכרות הדדית
רעיון הגריינדר נועד, בין השאר, לגרות את קו התפר שבין פנטזיה למציאות. התחושה שהמימוש נמצא ממש מעבר לדלת שומרת אותנו על מתח גבוה ויוצרת אצלנו סף גירוי גבוה הגורם לתחושות הנאה. ניתן לקרוא לתופעה: "פלרטוט עם הפנטזיה". אותה פנטזיה מהווה לעיתים כלי העוזר לנו להתמודד עם תחושות מגוונות כמו תסכול, שעמום ואף ריקנות. אך התחושות הלא נעימות הללו הן גם אלו שגורמות לנו להציץ שוב ושוב כדי "לתדלק" את הפנטזיה ולשמור גבוה את סף הגירוי.
במידה והשימוש באפליקציה הוא תדיר ותכוף, אנחנו מוצאים את עצמנו מתעדכנים שוב ושוב במתרחש באפליקציה, ולאט לאט מגלים שהרצון למימוש הופך פחות ופחות רלוונטי. למעשה, הסיבות שבגללן התחלנו להשתמש באפליקציה מקבלות תפנית - אם בעבר חיפשנו קשר, בהמשך זה הופך ל"לזרום" ואחר כך אולי לסטוץ. אנחנו מוצאים יותר ויותר משתמשים שמצהירים: "אני לא יודע מה אני מחפש אבל אני זורם...".
אפליקציות היכרויות לקהילה הגאה כמו גריינדר, אטרף וטינדר, פורשות בפנינו היצע עצום שבסופו של דבר רק יוצר בלבול ותחושה שאפשר תמיד להשיג "יותר טוב", כך שתחושת הריקנות והתסכול בסופו של דבר גוברת.
גריינדר יכול להוות כלי אדיר להכיר אנשים, אך מצד שני הוא יכול לגרום לשחיקה משמעותית ביכולת ליצור קשרים אנושיים עם אחרים. ההתמכרות גורמת בסופו של דבר לאי שקט, מאחר והמשמעות היא אי סיפוק תמידי מהמציאות והתנחמות לא מספקת ברמת הפנטזיה. אם אתם מוצאים את עצמכם "רק מציצים" יתר על המידה, או "מציצים" במקום לא תואם (למשל: במהלך ארוחת שבת, כשאתם עם חברים, או במסיבה) - ניתן להניח שאתם צריכים "תדלוק" מהאפליקציה כדי לחזור לרמת הפנטזיה וכדי לא להיות נוכחים ברמת המציאות.
תחושת אי הסיפוק גוברת עם הזמן כיוון שמתפתחת תלות בעולם הווירטואלי, ובאופן מקביל, מתפתח מנגנון ביקורת על המציאות. אנו מניחים שככל שרמת הפלרטוט עם הפנטזיה גבוהה יותר, כך רמת התסכול והביקורת על המציאות מועצמת. הביקורת יכולה להיות כלפי חוץ – כמו למשל – דברי ביקורת על הקהילה הגאה, או כלפי פנים – כמה אני מרגיש לא שלם עם עצמי, ולכן אני צריך לברוח לפנטזיה כדי לא להתמודד עם חלקים שקשה לי לשאת אותם בתוכי.
מעגל ההתמכרות
הסכנה היא ביצירת מעגל התמכרותי. בגלישה, אנחנו מספקים לעצמנו את הפנטזיה, מקווים שהיא תמומש ולרוב מתאכזבים. האכזבה יוצרת תחושת תסכול שאותה אנו מצפים למלא שוב על ידי "הצצה" באפליקציה ושמירה על סף גירוי גבוה. אחד המטופלים בקליניקה שלנו, טען כי הוא מרגיש צורך תכוף להציץ באפליקציה ולנהל דיונים ארוכים עם אנשים זרים. דיונים שלרוב מסתיימים ללא תוצאה, או "במקרה הטוב" מסתיימים במפגש מיני מזדמן.
ההתמכרות יצרה אצלו דימוי עצמי נמוך ועוררה שאלות לגבי היכולת שלו לנהל קשר. כשבדקנו יחד איתו את אופן ותדירות השימוש, גילינו כי הצורך שלו בהצצות גובר בעיקר במצבים בהם הוא מרגיש בדידות. האפליקציה מאפשרת לו למלא את הריקנות בריגושים, אך מאידך מפחיתה אצלו את הדימוי העצמי, מאחר שהאנרגיה מנותבת ליצירת מערכות יחסים ווירטואליות. בטיפול עבדנו על הדימוי העצמי ועל היכולת להתמודד עם המציאות, במקום לברוח "לאזור הנוחות".
למרות האמור לעיל, יש שיגידו שאין כל רע בלחפש ריגושים. שבאנו לעולם כדי לחוות כמה שיותר, ולא כדי לסבול שגרה. חשוב לזכור כי בסופו של דבר, ריגושים הם דבר שנשחק, בייחוד אם הם נמצאים בסף גירוי גבוה באופן תמידי ותכוף. במצב כזה, הריגוש הוא כבר לא ריגוש, הדברים הקטנים מאבדים ממשמעותם והצורך בריגוש מסעיר וחדשני יותר תופס מקום על חשבון דברים אחרים, עד שהמכורים עשויים לאבד כל הנאה וריגושים מדברים פשוטים יותר שפעם עשו להם טוב, והסכנה הכי גדולה היא שחיקה דרמטית של הקשרים הבין אישיים. פתאום זוגיות כבר לא מעניינת, או שאתה מוצא את עצמך צובר עוד ועוד תסכולים מדברים קטנים. מנגנון הביקורת גדל וגדל, ובהדרגה אתה שוכח להעריך את הדברים הקטנים אשר נותנים לקיום האנושי שלנו משמעות גדולה יותר.
אז אם גיליתם שאתם שקועים יתר על המידה באפליקציית ההיכרויות התורנית, אולי כדאי שתשקלו להתחיל למתן את רמות השימוש - בזמן שאתם עסוקים בפעילות מסוימת, התמקדו רק בה ואל תברחו לעולם הווירטואלי. אם אתם נמצאים במסיבה למשל, תנו לעצמכם קצת קרדיט ונסו להתחיל עם מישהו במקום לברוח אל האפליקציה. אתם נמצאים עם חברים? התרכזו במה שיש להם להציע ובמה שיש לכם לומר על כך. משעמם לכם? נסו למצוא פעילויות נוספות שיעשירו את עולמכם במקום להיות עסוקים באובססיביות בפנטזיות ובמימושן.
מתנו את רמות השימוש וקבעו זמנים מסוימים בהם תרשו לעצמכם לגלוש. אם אתם נתקלים בקושי להתנתק מהגריינדר, או שאתם נכנסים לגריינדר מהסיבות הלא נכונות, אולי כדאי לשקול ייעוץ עם איש מקצוע כדי להבין יחד איתו את המניעים לשימוש תכוף באפליקציה ולפתח כלים להתמודדות יעילה יותר. לסיכומו של עניין, ניתן לומר כי אפליקציות להיכרויות שואבות את כולנו, ולמרות זאת, להט"בים נמצאים בקבוצת סיכון לפיתוח תלות והתמכרות בגלל מאפיינים ופרמטרים אשר מייחדים קבוצה זו.
היכולת שלכם לעצור ולחשוב עם עצמכם, להבין למה אתם פועלים כפי שאתם פועלים והאם דרך ההתנהלות שלכם מקדמת את שאיפותיכם ומטרותיכם, היא נכס חשוב שיכול בסופו של דבר לקדם ואף להצמיח אתכם. פניה לאיש מקצוע עשויה להרחיב התבוננות זו ולסייע בתהליך.
מיכאל אמיר הינו מטפל במרכז ריינבו. ריינבו מחקר להט"בי הינו מרכז מחקרי-אקדמאי הפועל באופנים שונים לקידום הקהילה, מקיים מערך טיפולים פסיכוסוציאליים והעצמה לקהילת הלהט"ב ולמעגלים הסובבים אותה, בדגש על מתבגרים, פרטים, זוגות ומשפחות.
לפנייה לכתב/ת 
