עם ליבה, בלי אפליה: החרדים של בלגיה
הילדים דוברים חמש שפות, אין אפליה בקבלה לבתי הספר, חלק מהמורים כלל אינם יהודים - ומשרד החינוך הבלגי מפעיל פיקוח הדוק. ד"ר לטם פרי-חזן ערכה מחקר מקיף על החינוך החרדי בבלגיה, בניסיון לבדוק מדוע מה שמתאים לחובשי הכיפות השחורות שם - הוא "גוואלד" בישראל
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
החוקרת והמשפטנית ד"ר לטם פרי-חזן, מחוג למדיניות ומנהיגות בחינוך באוניברסיטת חיפה, נסעה לבלגיה לחקור את מערכת חינוך חרדית בעיר אנטוורפן, רק כדי לגלות שבאירופה, חינוך חרדי איכותי זו לא פנטזיה.
קראו עוד בערוץ יהדות :
מחקרה המקיף של פרי-חזן שראה אור בסוף השבוע שעבר, כלל סיורים במוסדות החינוך החרדיים, ראיונות עם אנשי הצוות החינוכי ועם הורים בקהילה - והוא מספק, אם תרצו, אלטרנטיבה אמיתית לקובעי המדיניות החינוכית בישראל, ובעיקר לחצר האחורית המוזנחת - החינוך החרדי בישראל.
המנהלת החרדית שאלה: "רוצה לרשום את הבת?"
"הייתי בטוחה שירקו עלי", מספרת ד"ר פרי-חזן על הרגע שבו "העזה" להופיע על מפתן תלמוד תורה חסידי לבנים בעיר אנטוורפן. "אבל אחד המורים ניגש אלי בנחמדות. הייתי לבושה צנוע, אבל לא מחופשת. אפשר היה לראות שאני לא דתייה. הוא שאל בעדינות אם הוא 'יכול בבקשה לעזור'.
"הסברתי לו את מטרת הביקור, וביקשתי לשוחח עם המנהל. התשובה הייתה: 'בוודאי, אין בעיה'. עכשיו עזבי חרדי, תחשבי מנהל בארץ שמישהו פונה אליו ככה, בלי תיאום. המנהל פשוט ענה על כל השאלות בפתיחות רבה. במוסד אחר לבנים בבלגיה שגם בו ביקרתי בהפתעה, קיבלתי שוב את אותו היחס: כבוד, הערכה, ואפילו התרגשות מכך שאני חוקרת מישראל".
היחס המלבב מצד מוסדות החינוך וההורים, הם המשך ישיר, כך מתברר, של הגישה החרדית המקומית: קוסמופוליטית,
מקושרת היטב לקהילות יהודיות אחרות בעולם (כדוגמת אנגליה וארצות הברית), ומנהלת אורח חיים שונה לחלוטין מהמקבילה הישראלית. או כפי שציין אחד המרואיינים: "אנחנו גרים בחו"ל, לא סגורים כמו בבני ברק".
"אצלנו יש כל קבוצה שיש בארץ - הקיצונים של סאטמר, בעלז, גור (שמות של חצרות חסידיות), ואנחנו חיים יחד. זה לא כמו בארץ... אולי בגלל שאין לנו כאן מפלגות ופוליטיקה, אנחנו מצביעים לכל המפלגות - מימין ועד שמאל. הציבור מאוד פלורליסטי בהשקפתו הפוליטית. פוליטיקה לא שייכת לחיי הקהילה".
הקהילה חסידית מחולקת לחצרות וקהילות קטנות, ועם זאת מגוונת, איכפתית ומלוכדת. "אחד הדברים שלא נכנסו למחקר, וחבל אולי, זה רמת הסובלנות שיש להם האחד כלפי השני", כך ד"ר פרי-חזן. "את צריכה לראות איך מדברים אחד על השני. לכל בית ספר היה רק מילים טובות וחמות על בית הספר האחר.
"אחת המנהלות שראיינתי, אמרה לי בשיא הטבעיות: 'את רוצה להביא את הבת שלך אלינו? אם את רוצה, בשמחה רבה'. מיותר לציין שאני אישה חילונית. אבל יש להם את יכולת להכיל אחר, בלי לוותר על אורח החיים שלהם".
המדינה מסבסדת פרטי, אך דורשת פיקוח הדוק
בהתאם למחקרה של ד"ר פרי-חזן, מוסדות החינוך בקהילה החרדית המקומית נחלקים לשני סוגים: "פרטיים מסובסדים" ו"עצמאיים". לעיתים, ישנם מוסדות שבהם חלק משכבת הגיל היא "עצמאית", וחלק אחר תחת "מסובסד פרטי".
בהתאם להגדרת החוק הבלגי, המוסדות הפרטיים זוכים למאה אחוזי תקציב. הם אינם מחוייבים בתוכניות לימוד כלשהם, או בבחינות
חיצוניות. לדברי ד"ר פרי-חזן, חלקם אף זוכים למימון עודף על רקע תלמידים הבאים מבתים ברמה סוציו-אקונומית נמוכה, ואצל חלקם שפת האם איננה פלמית. מנגד, רמת הפיקוח עליהם הדוקה ביותר. גורלו של בית ספר שלא יעבור "בדיקת פיקוח" ויימצא כשיר – שלילת תקציב לאלתר.
"הם יכולים לבוא גם פעם בשש שנים", מסבירה ד"ר פרי-חזן את הרציונאל. "אבל אז הם הופכים את בית הספר. הכל סוּפר-דקדקני. לכן בתי הספר החרדיים מסובסדים, ומשתתפים בבחינות חיצוניות באופן וולנטרי לחלוטין. תוצאות המבחנים מוצגות למפקחים כחלק מהתוכנית הלימודית של בית הספר בביקורים האלה. גם ספרי הלימוד במקצועות הליבה הם ספרי לימוד פלמיים. המפקחים הבלגים זוכרים כל דבר, בודקים כל דבר, ואתה חייב לעמוד בזה, אחרת אין כסף".
בתי הספר ה"עצמאיים" בקהילה, היו עד לאחרונה מנותקים מהסדרים חוקיים, והם אינם זוכים לתקצוב כלשהו מהמדינה. לימודי מתמטיקה ואנגלית מתקיימים גם בהם, אך בצורה מוגבלת. אלא שלאחרונה, לאחר שהסתיים המחקר, חייב בית המשפט העליון הבלגי גם את המוסדות האלה. בין היתר, בעקבות פרשה שהתפתחה בקהילה נוכח סירובו של אחד המוסדות לקבל את ילדיו של חרדי המשתייך לפלג הקיצוני של נטורי קרתא, שאף ערך ביקורים באיראן. כעת, הם מחוייבים בהשתתפות בבחינות חיצוניות כתנאי להמשך פעילותם, וזאת על אף שהם, כאמור, לא מקבלים כל תקציב.
בארץ - בשום אופן לא. בחו"ל - למה לא?
אז למה בכלל להפעיל חינוך "עצמאי" בבלגיה? "הבעיה" נעוצה בשליטת משרד החינוך הבלגי על נושאי הלימוד במקצועות הכלליים ורמתם, שדורשת העסקת מורים לא יהודים, שעליה יש מי שמעדיפים לוותר. זאת על אף שגם "החינוך העצמאי" הבלגי הצהיר כי מקצועות כמו מתמטיקה ושפות, נלמדים גם בהם. מאידך גיסא, בתי הספר החרדיים "המסובסדים" מעסיקים גם צוות חינוכי לא יהודי, על מנת לעמוד בדרישות הפיקוח.
"אני מאמינה שזה ישתנה בקרוב", אומרת ד"ר פרי-חזן. "פשוט לא היה להם כוח אדם חרדי שעומד בדרישות, אך כעת יש
סטודנטיות חרדיות להוראה שלומדות באוניברסיטאות הבלגיות. בבתי הספר לבנים הרשויות מכירות בתואר ברבנות להוראה, אך שוב, כדי לעמוד בדרישות צריך אנשי מקצוע. לכן גם אצל בנים יש מורים לא יהודים. ילדי הקהילה שפגשתי דוברים לרוב חמש שפות: אידיש מהבית, פלמית, צרפתית אנגלית ועברית. האמהות שראיינתי דיברו אנגלית ברמת שפת אם".
עיון קצר בטבלאות המוצגות במחקר, מעלה תמונה מפתיעה, שלא לומר מסקרנת: בישראל מציגה חסידות ויז'ניץ את אחת החזיתות הנחרצות ביותר נגד לימודי ליבה. אך בבית הספר של החסידות בבלגיה, לומדים הבנים לימודים כלליים מלאים עד גיל 12.
בבית הספר "יסודי התורה" לבנים, המשמש בעיקר את הציבור החרדי הלא-החסידי - הלימודים הכלליים נמשכים עד כיתה ט', ולאחריהם יכולים ההורים לבחור בין מסגרות ישיבתיות, או ישיבתיות משולבות בלימודי חול - בקהילה, או מחוץ למדינה. בישראל, למשל.
"לפי מה שהבנתי מההורים 'ביסודי התורה', המעברים בגיל התיכון מאוד דינאמיים", החוקרת מסבירה. "יש מחזורים שהולכים לישיבה בלבד (הנקראת 'עץ החיים'), ויש מחזורים שהולכים לישיבה המשלבת לימודי חול בשם 'טל התורה'. הנקודה היא שיש תמיד את האופציה. למעשה, יש הרבה אופציות חינוכיות, ומי שבוחר את הקו החינוכי זה ההורה שמחליט לאן לשלוח את הילד - ולא המוסד.
"כל מי שהוא לא ויזניץ', בעלז או סאטמר - להם יש מוסדות משלהם - בוחר לשלוח את ילדיו לאיפה שהוא רוצה. אבל גם למי שיש שיוך למוסד, יכול לבחור אחרת. כבר נתקלתי במשפחה שלחסידות שלה יש מסגרת, אבל את הילדים בחרה האם לשלוח למקום אחר. לדבריה, כדי שייחשפו למגוון סגנונות חרדיים. אבל זה חריג יחסית".
אז כל מי שרוצה, בעצם, יכול להירשם למסגרת באופן חופשי לחלוטין?
"אכן. החוק בבלגיה מחייב את 'מסובסד חופשי' לקבל אליו כל מי שרוצה ללמוד, ללא קשר לאורחות חייו. הם גם לא מוציאים החוצה ילדים מהמסגרת, ולא נתקלתי בשום בעיה או מחלוקת סביב נושא. ההפך, הם מתגאים בכך שהם 'לא ממיינים'".
אחת האמהות שתשאלה פרי-חזן, אמרה: "מקבלים את כולם, כל מי שמקבל על עצמו את הכללים. לא כמו בארץ שבודקים בציציות, שואלים שלושה-ארבעה דורות אחורה, לא מקבלים ספרדים, תימנים... כאן יש שקט".
"בישראל", מחדדת ד"ר פרי-חזן, "הקריטריונים של בתי הספר החרדיים הם שקובעים מי בפנים ומי בחוץ. כל חיי ההורים מתוכננים לפי זה
שהילדים יוכלו להיכנס מסגרת, או לא. בארץ זה משפיע על כל היבט בחיים שלהם, אך שם זה פשוט לא קיים".
למה בארץ החינוך החרדי נחשב לירוד, מפלה, וזורם לרוב מתחת לראדר של רשויות החוק והפיקוח?
"התשובה מורכבת, קשה לענות עליה על רגל אחת. הבעיה המרכזית היא שהמדיניות שמסדירה את החינוך החרדי היא פרי עיצובה של העסקנות החרדית. כיום אין אופציות בחירה, אין חינוך חרדי ציבורי. רמת הלימודים גם במוסדות הפטור וגם במוסדות ה'עצמאי' נמוכה מאוד, ולצידה קיימים מיונים אגרסיביים. כל עוד בארץ, בניגוד לבלגיה, הפיקוח והאכיפה יהיו חלשים, ללא סנקציות או הטבות כלכליות - זה לא באמת משנה אם יחוקקו חוק שמחייב ליבה או לא.
"בשלוש השנים האחרונות מינה משרד החינוך, בעקבות עתירה לבג"ץ, תקנים של מפקחים בחינוך החרדי, אולם מוקדם להגיד האם וכיצד ישפיעו על המפקחים על המוסדות. על המדינה מוטלת החובה לתת לחרדים בישראל אופציה ללימודים מותאמים איכותיים וציבוריים".
