בין היסטוריה לקידמה: טיול לעומק לאוס

לאוס היא אחת המדינות הפחות מוכרות בעולם בוודאי, ואף בדרום-מזרח אסיה. עם זאת, היא מפתיעה, מגוונת וגדושה בפרדוקסים וסתירות משעשעות למידי. אחת מהן התגלתה לי כבר בביקורי הראשון באזור צפון-מערב המדינה, סמוך לגבול הסיני, ובו נמצאים עשרות קבוצות אתניות שונות. התגוררתי בבקתה של משפחה מקומית בת שבע נפשות בכפר קטן של בני האקה (Aka).

מכשיר הטלוויזיה בביתם פעל באמצעות גנרטור קטן שנמצא מתחת לבית הבמבוק הרעוע העומד על כלוסנאות מעץ. זאת מכיוון שבדומה למרבית הכפרים ההרריים והמרוחקים בלאוס, גם בכפר זה אין עדיין חשמל וגם לא מים זורמים או שירותים בתוך הבתים. אבל טלוויזיה כבר יש, אחת ויחידה בכל הכפר, שכן ראש המשפחה היה עד לא מזמן ראש הכפר.

בזכות קשריו הטובים עם גורמים שונים מחוץ לכפר הוא גם זוכה לארח מדי פעם תיירים כמוני המעוניינים לחוות לינה בבית מקומי (home stay). בני המשפחה ישבו על הרצפה והביטו מרוכזים במרקע הכחלחל. חלל הבית היה מואר באור קלוש של מספר נרות.

לאוס (צילומים: באדיבות החברה הגיאוגרפית)

העשן שהיתמר מהם התמזג עם עשן שעלה מהכיריים הפתוחים שעמדו בקצה השני של החדר, אזור המשמש כמטבח. מתחת לבית בלסו את מזונם בשלווה גמורה חזירים, תרנגולות ותאו מים (בופאלו) אחד. מעל לבית הבהיקה באור הירח צלחת הלוויין.

מאה שנה במרחק 4 ק"מ

הטלוויזיה, ולאחרונה הטלפונים הניידים, יוצרים שינויים מרחיקי לכת בלאוס. בעיקר בקרב צעירים הנוטים להסתגל במהירות לחידושים ולמציאות המשתנה בקצב מסחרר. לאחר מספר ימים הדרמתי לעיירה לואנג פראבנג, שם פגשתי צעיר שכזה העונה לשם דז'ו (Dzo).

הוא משתייך לקבוצה אתנית המכונה מונג (H'mong) ונולד לפני 28 שנים בכפר קטן על פסגת הר בגובה של מעל 1,000 מ'. בילדותו הוא נאלץ לצעוד לבית הספר בכל יום לכל כיוון כשעתיים ולעבור בין שדות אורז וחישות במבוק תחת שמש קופחת וגשמי מונסון.

אולם המאמץ וההתמדה השתלמו וההשכלה שרכש הביאה אותו רחוק במושגים לאוטים, כלומר 80 ק"מ עד לעיר הגדולה ביותר בצפון לאוס - לואנג פראבנג (Luang Prabang).

זהו מחוז הכיסופים של הכפריים מהצפון, ה"תפוח הגדול" הטומן הזדמנויות תעסוקה בענף התיירות הפורח בעיר. ואכן דז'ו שניחן בממזרות טבעית וחוש הישרדות מפותח הצליח להשתלב בענף התיירות ולמצוא עבודה כסוכן ומדריך טיולים. במהלך היום הוא חלק מ"הכפר הגלובלי".

הוא מקבל טלפונים מחו"ל ומבצע עבורם הזמנות לבתי מלון וטיסות, הוא משוטט באינטרנט ופוגש תרמילאים צעירים המתעניינים בטרקים וטיולים לכפרים אתניים. האנגלית בפיו קולחת וברורה ולא מסגירה את העובדה שהוא החל ללמוד אנגלית רק לפני חמש שנים.

בערב הוא נפרד מ"הכפר הגלובלי" ונוסע לכפרו - מרחק ארבעה קילומטרים בלבד, אבל מאות שנים לאחור. הבית שבו הוא גר עם משפחתו בנוי מקש ובמבוק ומכיל חלל אחד מלבני. על אחד הקירות נמצא מזבח קטן הנראה כמו מסגרת של תמונה שעליה תלויים קרני בקר. המזבח שייך לאביו, המשמש כשמאן של הכפר, כלומר מתקשר עם רוחות, ומבצע טקסי ריפוי של חולים וריצוי רוחות האבות של הכפר.

קצת היסטוריה

העיר לואנג פראבנג מהווה אבן שואבת לאלפי צעירים כפריים כמו דז'ו, הנוהרים אליה מדי ‏יום במטרה למצוא עבודה מכניסה וחיים קלים יותר מאשר בשדות האורז הבוציים. זאת מאחר ולואנג פראבנג היא המקום הכי מרתק אקזוטי ומתוייר בלאוס. זוהי תופעה אורבנית, אדריכלית ותרבותית יוצאת דופן במדינה ואולי בדרום-מזרח אסיה כולה מפאת העובדה שבתקופה הקולוניאלית (השלטון הצרפתי) נוצר בחלק ההיסטורי של העיר מיזוג סגנונות אדריכליים קולוניאלי-אירופאי ומקומי-לאוטי.

הבנייה בתקופה הצרפתית לא פגעה בתבנית האורבנית המסורתית של העיר, המשתלבת בהרמוניה מופלאה עם הצמחייה הטרופית מסביב לה. כמו כן, עד לשנת 1975 שימשה העיר כמקום מושבם של שושלת מלכים חשובה שלקחה תחת חסותה את עשרות המנזרים הבודהיסטים של העיירה ושיפצה וטיפחה אותם. לכן, חלקם גם כיום מרהיבים ביופיים ומציגים את פסגת ההישגים של האמנות והאדריכלות של לאוס. בשנת 1995 הכיר גם ארגון אונסק"ו בייחודה של העיר והכריז עליה כאתר מורשת עולמית. מאז, בכל שנה, גדל דרמטית מספר התיירים במדינה.

למרות זאת, המקומיים עדיין שומרים על אורח חיים מסורתי שבמרכזו האמונה הבודהיסטית. אחד הרגעים שבהם ניתן לחזות בהשפעת הבודהיזם על תושבי העיר ועל הקשר המיוחד בין קהילת המאמינים לבין הנזירים הוא השכם בבוקר בסביבות 06:00.

בשעה זו, בכל הרחובות, צועדים בשורות ארוכות נזירים עטויים בגלימות בצבע כתום זעפן, אוחזים בידם את קערת איסוף המזון וצועדים בדממה בין התושבים הממתינים להם בפתח ביתם ומעניקים להם את מנחת המזון שממנה יתקיימו הנזירים באותו יום.

כמו במרבית מדינות דרום מזרח אסיה שבהן התושבים משתייכים למסורת הבודהיזם התרוודי (הינהיינה) גם בלאוס זהו מנהג עתיק יומין שבו הנזירים מתקיימים גם מאיסוף יומי של מזון מידי הקהילה המקומית שתומכת בהם.

עם הפנים קדימה

כשהגעתי לראשונה ללואנג פראבנג התכוונתי לשהות בה יומיים שהפכו לשמונה ימים. וגם אז, התקשתי לקבל את ההחלטה להמשיך הלאה, דרומה אל ווינטיאן (Vientiane), הבירה והעיר הגדולה בלאוס המונה כמה מאות אלפי תושבים. זהו היישוב היחידי שבו מרגישים בלאוס באמת כמו בעיר. זהו הכרך האורבני התוסס שבו מתעשרים לאחרונה יותר ויותר יזמים צעירים ופוליטיקאים מושחתים במציאות קפיטליסטית תחת משטר המכונה "קומוניסטי".

הכיצד? לאוס זכתה לעצמאות מלאה בשנת 1954. המשטר החדש שהיה דמוקרטי ופרו-מערבי נאלץ כבר מראשית דרכו להתמודד עם מלחמת אזרחים שהונהגה ע"י המפלגה והמחתרת הקומוניסטית שנקראה "פטאט-לאו" (Phatet Lao) שפירושו ה"מדינה הלאוטית". בשנת 1975 הצליחו לבסוף הקומוניסטים להשתלט על המדינה. המשטר החדש הוריד על המדינה את מסך הברזל הקומוניסטי וניתק אותה ממדינות המערב.

בתחילת שנות ה-90, עם קריסת ברית המועצות והגוש הסובייטי, עשתה לאוס כמו יתר המדינות הקומוניסטיות באזור תפנית חדה - ושוב חידשה את הקשר עם המערב. במציאות החדשה התמוססה האידיאולוגיה הקומוניסטית-סוציאליסטית ובמקומה החל תהליך של קפיטליזם פראי שבמסגרתו המדינה מפריטה את נכסיה ומוכרת את משאביה, יערותיה ומחצביה לתאגידים בינלאומיים. המשטר הנוכחי עדיין מכונה "קומוניסטי" מהסיבה שבמדינה לא מתקיים שלטון דמוקרטי, אלא שלטון אקסלוסיבי של המפלגה הקומוניסטית שעל פיה ישק דבר.

את חלקי האחרון בטיול החלטתי להקדיש לקצה הדרומי של המדינה, במקום המכונה סי-פאן- דון (Si Phan Don) שמשמעותו "4,000 האיים". זהו אתר ייחודי ונדיר בכל קנה מידה שנוצר בעקבות התרחבות של נהר המקונג עד לכדי 14 ק"מ בעונת המונסון (בקיץ), כאשר בתוכו נכלאו אלפי איים ואיוניים. חלקם מיושבים בכפרי דייגים קטנים, העוסקים גם בגידול אורז בשדות מוצפים.

את יומי האחרון שם לא אשכח לעולם. עם שחר השכמתי קום ויצאתי לשייט במעין סירת קנו ממונעת שהביא אותי ואת המשיט הצנום לגוף מים רחב של המקונג, ספק נהר, ספק אגם בקוטר ק"מ, המהווה את הגבול בין קמבודיה ללאוס. באמצע גוף המים מזדקרים שיני סלע כהים. עצרנו בסמוך אליהם, המשיט דומם את המנוע והחל לשרוק שריקות קצובות.

בשלב מסוים התחלת להתייאש ובדיוק כשעמדתי לבקש מהמשיט שיחזור זה קרה. כעשרה מטרים לפנינו הם הגיחו מתוך המים. שני דולפיני נהר מזן המכונה "ארוואדי", צבעם אפור כהה, אורכם כמטר וחרטומם פחוס וקצר יחסית לדולפיני הים שאנו מכירים. זה היה עוד שיעור בסובלנות ואורח רוח שתמיד משתלמים, בעיקר במקום כמו לאוס.

ליאור בר הוא מדריך בחברה הגיאוגרפית בדרום-מזרח אסיה