רז הימן והלל סגל ניצחו בראלי בלקן, ומספרים על החוויה

אי אפשר להתחיל עם סיפורו של הניצחון בראלי בלקן ברסלאו 2014, בלי להתייחס לאירועים של אותו ראלי בשנה שעברה. - טעויות ניווט, תקלות מכאניות ותוצאה מאכזבת. ואיך זה משתלב בראלי של השנה? בעיקר כי החלטנו שלפני כל ההכנות, אנחנו מתעקשים ללמוד מהטעויות הלא-מחויבות שביצענו אשתקד, ומבטיחים לעצמנו שלא לחזור עליהן. יגיעו אחרות? בבקשה, ננסה להתמודד כמיטב יכולתנו. את אלה שאנחנו מכירים, לא נבצע יותר. ואם להגיע לשורה האחרונה כאן ועכשיו - זו הייתה ההצלחה הגדולה שלנו. היכולת ללמוד ולהשתפר וליישם, שהביאה עמה את הניצחון הענק הזה.

(עדי שפרן)

הראלי השנה - עם זינוק וסיום ליד העיר ורנה - היה ארוך מהקודם, בלא פחות מ-300 ק"מ. בסך הכל צברנו 2,1000 ק"מ "על השעון" במשך שמונה ימים מפרכים. כ-1,900 מהם שנמתחו על-פני שמונה קטעים מיוחדים, נחשבו ל"מדודים". מי על המסלול? כמו אשתקד, מכוניות מירוץ, אופנועי מירוץ וטרקטורוני, מירוץ כמובן. מדובר באירוע מהיוקרתיים מסוגו שיש לעולם המרוצים האירופאי להציע, והוא נחשב כאחד הקשים שבהם מבחינת סיבולת אדם ומכונה, ומאתגר בעיקר את כוח הרצון. כצפוי, מדובר במסלול תובעני, עם שטחים משתנים בין סלעים לבוץ, קטעים סופר מהירים ואיטיים-טכניים. ואנחנו אוהבים אותו, בגלל כל אלה.

(עדי שפרן)

אבל היה לנו יתרון מסוים על-פני האחרים, רובם לפחות. שכן אנחנו כבר מוכרים בין המתחרים, ולא חייבים להצדיק את עצם ההשתתפות, או להוכיח בכל רגע וצעד שאנחנו מסוגלים להתחרות עם הטובים. כולם יודעים את זה, ובפה מלא אפשר לומר שכבוד אנחנו מקבלים. איך זה מתבטא? כמו שכל צוות מצליח מקבל במירוצים ארוכים וקשים. יודעים איך אנחנו נוהגים, עוקבים אחרי קבלת ההחלטות שלנו ומשתדלים להימצא בעקבותינו תרתי-משמע.

תכנית הפעולה השנה מבחינתנו הייתה פשוטה. את הקטע הראשון אנחנו נשתדל לסיים בין חמישה הראשונים, בלי ללחוץ בכל הכוח לניצחון בכל מחיר. משם נראה מה קורה עם המתחרים החזקים והישירים שלנו, ונתחיל בטיפוס עקבי עד לאחד משלושת המקומות הראשונים. צריך לזכור שזה כבר יהיה הישג, שכן המירוץ הקודם הוא היחיד ממנו חזרנו ללא גביע מזה שנים. ובכל זאת, התוצאות בסוף היום הראשון שכלל שבילים במהירות שהגיעה גם ל-150 קמ"ש, הפתיעו אותנו. מקום שלישי, כשאנחנו מקדימים 40 קבוצות שהגיעו בעיקר ממערב אירופה, חלקן עם מכוניות שנבנו להתמודדות עם ראלי דאקאר המפרך עוד יותר, על-ידי מיטב הסדנאות.

(עופר אדר)

ההפתעה הפכה לגדולה עוד יותר ביום השני, שכן בסיומם של 300 ק"מ בשבילים בסביבות ורנה, מצאנו את עצמנו במקום הראשון הכללי, כשאנחנו מקדימים אפילו את האופנועים והטרקטורונים. היום השלישי הוביל אותנו מערבה תוך חציית שרשרת הרים ממנה אפשר היה להשקיף על העמק בו נמצאת העיר סליבן, בה מוקם מחנה הראלי לשלושת הימים הבאים. תוואי השטח השתנה משבילי עמק מהירים, לציר הררי, מיוער ואיטי. אבל גם ביום זה שנמתח על-פני 300 ק"מ, קבענו את הזמן המהיר מכולם וכמובן ששמרנו על ההובלה.

הימים הרביעי והחמישי התאפיינו בגשם שיצר תנאי נהיגה קשים, ראות בעייתית וקושי לשמור על הנתיב בשבילים החלקלקים. הסיכוי להתהפכות כאן היה גדול, ולפחות פעם אחת מצאנו את עצמנו במצב של "כמעט", עם שני גלגלים באוויר. לא חסר היה הרבה כדי שנמצא עצמנו על הגג, הפוכים כמו צב ללא יכולת לנוע. ובכל זאת, עם כל יום שעבר הגדלנו את הפער מהמתחרים העיקשים שלנו במקום השני, עד 25 דקות מאד משמעותיות בבוקר היום השישי, בו זינקנו במגמת חזרה לוורנה.

היום השישי היה הארוך מכולם ונמשך על-פני 400 ק"מ. החדשות הטובות - בסיומו הגדלנו את הפער מהמקום השני ל-45 דקות. הפער הזה הפך למשמעותי מאד, שכן הוא לא רק נתן לנו הובלה ברורה, אלא גם יצר לחץ על הדולקים אחרינו, שלעולם אינו יעיל במירוצי סיבולת. עבורנו מדובר ביכולת להוריד קצת את הלחץ על הדוושה הימנית, לנהוג שקול ואחראי יותר מבלי לקחת סיכונים מיותרים, לשמור על המקום הראשון ולנסות לחזור עם גביע, הביתה לישראל. התוצאה של אותה נהיגה שקולה ואחראית? הגדלנו את הפער ברבע שעה נוספת וסיימנו את המירוץ בפער מרשים של יותר משעה מצוות גרמני עם מרצדס G, וכמעט שעתיים מהמקום השלישי - צוות בולגרי במרצדס G נוספת.

(עדי שפרן)

אחרי שברור היה כי שום דבר לא יכול לקחת לנו את המקום הראשון, פרצה שמחה גדולה אצלנו ובמחנה הישראלי הגדול שליווה אותנו לאורך כל הדרך. דגלי ישראל נשלפו - יחד עם הקמפרי שהלל פנטז עליו מתחילת המירוץ - והתחלנו לתעד את הקבוצה הישראלית והרכב הנאמן, עם כמויות עצומות של התרגשות ואדרנלין. טקס הסיום היה מרגש במיוחד, בעיקר כשעלינו לבמה לקבל את הגביע, ושמענו את התקווה - לראשונה בקריירה. התוצאה המעולה שלנו - מקום הראשון בין המכוניות, ומקום ראשון כללי בזמן טוב אפילו מהאופנועים. תעודת כבוד לצוללת הצהובה שלנו, נטולת התקלות לחלוטין.

ואי אפשר בלי תודות כמובן לחברות שהאמינו ותמכו בנו כספית ומוראלית מהרגע הראשון ועד (ואחרי) האחרון: פוינטר, 3M, TOYO, חברת השילוח ICL, הנפלד, טלפארמה וגילת סאטקום