אני מתחרט גבירתי השופטת, לא באמת רצחתי
מגוון סיבות עלול להביא נאשם להודות בפשע שלא ביצע. מה עושה ביהמ"ש כשהנאשם חוזר בו, מה הסיכוי שהטענה תתקבל ומתי זה מסכן את הנאשם?
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- צעקה "משפחת גנבים" - והורשעה בלשון הרע
- כך עשק בית אבות קשישה שהתגוררה בו
- שיספה גרון בעלה ונידונה לעבודות שירות
- הכול בגלל דלעת: עבריין נפצע בעבודות שירות
התופעה החמורה של הרשעת חפים מפשע מן הסתם לא פסחה גם על מערכת המשפט הישראלית. פרשת עמוס ברנס היא הדוגמא המוכרת מכולן: הוא נכנע בחקירתו והודה ברצח שלא ביצע, הורשע על סמך הודאת השווא, וזוכה רק בחלוף שנות מאסר רבות. הפיצוי שנפסק לו באוגוסט 2010 לא ישכיח את השנים האבודות ולא יתקן את העוול. והוא גם לא יביא למציאת הרוצח האמיתי.
החוק הישראלי מאפשר לנאשם שהודה בביצוע עבירה פלילית לחזור בו מההודאה, אבל הוא חייב לשכנע את בית המשפט שיש סיבות מיוחדות שמצדיקות את פסילתה. הטענה "הודיתי אך אני לא עומד יותר מאחורי הודאתי" תתקבל אך ורק אם יוכיח חשש ממשי שהודאתו התקבלה שלא מרצונו או בניגוד לאמונתו הכנה שהוא חף מפשע.
כך או אחרת, בתי המשפט אינם נוטים לקבל בקשות מעין אלה ועושים זאת במשורה. הרציונל הוא שאם היד על ההדק תהיה קלה, ונאשמים יורשו לחזור בהם מהודאותיהם חדשות לבקרים, ייפגע הניהול התקין של ההליך הפלילי וייגרם שיבוש הליכי המשפט.
אין רשימה סגורה של מקרים שבהם בית המשפט ייעתר לבקשה, וכל מקרה נבחן בהתאם לנסיבות ולראיות שמביא עמו הנאשם להצדקת בקשתו, כמו למשל הוכחה שחוקרי המשטרה אילצו אותו להודות באמצעים לא כשרים.
משפט זוטא – מה זה?
אדם יכול להודות בביצוע עבירה מחוץ לבית המשפט (למשל, בעת החקירה בתחנת המשטרה), והודאתו תהיה קבילה אם נגבתה בנסיבות חופשיות ומרצונו החופשי, והנאשם מאשר זאת במשפט. מנגד, נאשם שבמשפטו כופר בהודאת החוץ, מאלץ את המערכת לערוך לו "משפט זוטא". מדובר בדיון משפטי מיוחד, העוסק אך ורק בסוגיית ההודאה: נסיבות הגבייה, טענות הנאשם כנגדה, הוכחות המשטרה לכך שנגבתה בהתאם לחוק וכיו"ב.
כמה נתונים שחשוב לדעת לגבי משפט זוטא:
1. רוב בקשות הפסילה נדחות. למעשה, כמעט כל ההודאות מתקבלות אף שהרבה מהן מופרכות לחלוטין.
2. הכרעה במשפט זוטא לרעת הנאשם מהווה בפועל ראייה סופית ומוחלטת לאשמתו. מעתה, ההליך ימשיך להתנהל מתוך מעין ידיעה טבועה שהנאשם אשם במעשיו. הדבר יוצר, כמובן, סכנה גדולה יותר להרשעת שווא, שכן התביעה לא תתאמץ לחפש ראיונות חיצוניות וקצרה הדרך מכאן ועד להרשעה על סמך ההודאה לבדה. ברור שהדבר אינו עומד בכל היגיון משפטי.
בחוק האמריקאי, למשל, נדרשת פשוט ראייה נוספת ואילו בחוק האנגלי נדרשת "הוכחה מסייעת". בארץ הוגדר הראייה במינוח האמורפי "דבר מה נוסף", מתוך תפיסה שהשופטים מוכשרים להבחין בין אמת ושקר ואינם זקוקים לראייה מסייעת. לדעתי, שופט, מוכשר ככל שלא יהיה, אינו בוחן כליות ולב ואין לו יכולת מוכחת להכריע בין אמת ושקר מבלי להסתמך על ראיות.
למה להודות סתם?
סרטים וספרים רבים עסקו בסוגיית הודאת השווא ויש מגוון רחב של סיבות למתן הודאה כזו, חלקן קשורות בנפש האדם. אמנה אחדות:
* רצון לרצות את החוקרים. בדרך כלל מאפיין אנשים צעירים ו/או לוקים בשכלם או בנפשם, או אנשים שתחושת האשם טבועה בהם.
* השתייכות לקבוצת מיעוט החשה חסרת אונים מול הממסד. קל ללחוץ על אדם שממילא מרגיש נחות ומקופח ולחלץ ממנו הודאה, שכן לתפיסתו, ממילא המערכת נגדו.
* רצון להתפרסם. בימינו, הרצון להתפרסם בתקשורת ולהיות "סלב" מביא אנשים, שלא בוחלים באמצעים, לבחור גם בדרך המשונה של הודאה במעשה פלילי, בעיקר אם הקורבן הוא אישיות מפורסמת.
* לחץ בחקירה. תנאי חקירה לא נאותים ולחץ פיסי או נפשי יוצא דופן עלולים להביא נאשם להודות רק כדי "לגמור עם זה". הנאשם נמצא בדרך כלל בתנאי מאסר או מעצר, בלחץ ותוך איום ממשי על חירותו. לפעמים, הדבר גורר את שיבוש הדעת ואת האמונה המוטעית כי הודאה תוביל לשחרור מיידי.
* עייפות מהחיים האזרחיים. הפילוסוף, הסופר והמחזאי הצרפתי ז'אן ז'נה כבר אמר שהוא מעדיף לחיות בכלא מאשר בחברה האזרחית: הכלא מספק תנאי מחייה בסיסיים, מייתר את הצורך להחליט החלטות הרות גורל ולשאת באחריות עצמית.
* איומי העולם התחתון. פעמים רבות נאשמים מעדיפים לקחת על עצמם את האשמה מאשר להתמודד עם עבריינים שחוששים מפני הפללה.
* רומנטיקה. הגנה על בני משפחה ובני זוג באמונה שההודאה תציל אותם מהגרדום.
לחכות לפני שחותמים
המניעים להודאות שווא מורכבים ובלתי אפשרי לצפות מראש את כל הסיבות לבחירתו של אדם להודות בפשע שלא ביצע. מה שקל לצפות הוא את הנזק שעלולה לגרום הודאת השווא לחברה. אף שהחברה מחויבת להגן על עצמה מפניה, לעניות דעתי, כיום למשפט הישראלי אין כלי אפקטיבי להתמודדות עם התופעה, שעלולה להביא לתוצאות קשות עבור הנאשם, הקורבן, משפחותיהם והציבור בכללותו.
בינתיים, מי שצריכים להגן על עצמם מפני הרשעת שווא המסתמכת על הודאת שווא הם הנאשמים. ההמלצה הרווחת לכל אדם שנעצר או מעוכב ונחקר תחת אזהרה היא לממש את כל הזכויות המוקנות לו על פי דין:
* לפני הכניסה לחקירה, ודאי לפני שמודים או מספרים דבר מה, לעמוד על זכות ההיוועצות עם סנגור.
* לא להיכנע ללחצים, להשתדל ולשמור על ערנות ועקביות במתן גרסה לחוקר.
* החוקר מחויב לתעד את הגרסה בכתב ולהעביר אותה לחתימת החשוד. יש לקרוא את הגרסה הכתובה תוך שימת לב והקפדה על כל פרט ופרט לפני שחותמים עליה. במידה שהגרסה המתומללת אינה מכילה את כל הפרטים ו/או אינה מדויקת, עדיף לשמור על זכות השתיקה מאשר להודות חלילה בביצוע עבירה שלא ביצעתם. כפי שראינו, ייתכן שלאחר מכן לא ניתן יהיה לתקן את הטעות.
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד ליאור בנימין
עוסק במשפט הפלילי
לפנייה לכתב/ת 
