"6 אימהות": שיעור בחשיבה שמרנית
תעצימי את הגבר שלך. אם אין לך אחד כזה בבית, בעיה שלך. אם אין לך זמן לילדים כי את עובדת, אופס. תחייכי בשכנוע עמוק באיזושהי תורת חיים כמו נועה ירון: זה המסר שעולה מהתוכנית "6 אימהות", שתעניק לכם בעיקר חשיבה עבשה ונשים מנותקות
מצטערת לאכזב אתכם, אבל בעיות הזוגיות של ג'ני צ'רוואני, דוגמנית על סף הקאמבק, ורוני מאנה, סוג של איש עסקים וחובב דוגמניות סדרתי, לא ממלאות את ימי בחרדה. גם חובב, בן זוגה של ח"כ גילה גמליאל, וגמליאל בעצמה לא היו עד כה מושאי הרכילות המועדפים עלי. אני מבינה את הצורך של נועה ירון ("מקימי") לפרנס את שבעת ילדיה בכל דרך, אבל עוד הופעות יח"צנות לרבי מברסלב הוא לא מה שאני זקוקה לו להתרגעות של סוף היום.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
גמר "עד סוף העולם": ראינו את זה כבר
"הצילו! אני לא יודע לבשל": תוכנית איומה
"אימפריית הפשע 5": היו זמנים באמריקה
הזמרת אישתאר ודאי מרוויחה משהו מהשתתפותה ב"6 אמהות", פרויקט דוקו חדש ונוצץ, ובכל זאת, מעט התובנות ששמעתי מפיה בפרק הראשון של המיזם השאפתני, ששודר אתמול (ב') ברשת, הן בנאליות יותר מפיהוק. עירית בנדק היא רעייתו של דביר בנדק, האיש שמצלמות כל כך אוהבות, אז ודאי גם לה מגיע, כשהיא עושה צעדים אמיצים וטירוניים במדיום. נטשה מוזגוביה היתה פעם מגישת אקטואליה בערוץ 2, הועפה בשל מבטאה הרוסי, גלתה לוושינגטון והפכה לכתבת של "קול אמריקה" ויש לה שלושה ילדים משתי מערכות יחסים, אלא שבעיניי האופן בו היא מתארגנת בבוקר ליציאה לעבודה כשצאצאיה עמה באוטו, אינו מגדיר את הישגיה או תובנותיה בעולם הזה.
אבל ברור שצפיתי בכל דקה מן הפרק, כי אני אמא, ואימהות מסתמנת בעת הזאת כסוג של מסתורין שהטלוויזיה מוכרחה לפענח לכן, צופות שוקקות, למען תדעו איפה אתן עומדות על הסקאלה שבין המחבקת-החונקת לבין המתעלמת-מאפשרת. על הדרך, תקבלו שיעור מאלף בחשיבה שמרנית עבשה, תלמדו שהכי טוב להחמיא לבעל ולא להגיד לו את האמת על ביצועיו כאב, וגם שטוב להיות עשירה, או לפחות תלויה על זרועו של איש עשיר, כדי שיהיה לך זמן להגג על מהותך כאם בעוד מישהי אחרת אחראית על קיפול הכביסה.
הקונספט, אם יש כזה: שש אמהות מדברות למצלמה בסיטואציות פחות או יותר ספונטניות, עד כמה שתיאומי הפקה וצילום יכולים להיות ספונטניים, ואחר כך הן צופות בתוצאה ומעירות את הערותיהן המאלפות עליה. כולן נורא לא שיפוטיות ומכבדות זו את זו מפני שהיי, בכל זאת יש כאן מצלמה וזה לא "מעושרות" שמותר ורצוי לטנף מאחורי הגב. בין לבין הן גם תורמות תובנות לתועלת הזולת בכללותו, וכך אנחנו נחשפים לתורת החיים של נועה ירון, שחזרה בתשובה והנה היא מגדלת שביעיית צאצאים, והיא זו שתסביר לכן כי: "כל ילד בא ומרחיב לך את הגבול", למקרה שחשבתן ששניים זה הרבה, ו"אחת השיטות זה לקשיב לו ולהגיד לו (לבעל) , וואו, כמה שאתה חכם. זו מניפולציה, כל הנשיות זו מניפולציה מתוקה וזה לטובתנו".
הבנתי: תתחתני ותתחנפי. חשוב לדעת עם מי להתחתן, מסכימות כל השאר, ורק מוזגוביה, בריה משונה שכמוה, מודה כי היא לא יודעת כיצד מתחנפים ככה. אף אחת לא קוראת תיגר על ההנחה הזאת, וכך, צופה שמאמינה, נניח, ביכולת לנהל עם בן זוגה דיאלוג פתוח ורווי כנות, תמצא את עצמה ממלמלת לתוך ערימת הכביסה שהיא מקפלת תוך כדי צפייה: מה לא בסדר איתי?
כי הרי כולן נורא בסדר. גילה גמליאל שחושבת שזמן איכות זה מה שחשוב, לא כמות הזמן (המועט) שהיא מבלה עם ילדותיה, שאבא שלהן (עורך דין מצליח) הוא אב מעורב עד רמת הישיבה היומית בגינת המשחקים. וברור שהיא בסדר, וגם זוכה לחותמת כשרות של הכי בסדר בעולם, בנימין נתניהו, אב למופת שבתו הבכורה אינה מדברת איתו וילדיו הבוגרים גרים איתו בבית ומעופפים איתו ברחבי העולם. טוב שלא ביקשה לדעת מה דעתו על זוגיות שוויונית.
גם ג'ני צ'רוואני מחזיקה מעצמה אמא למופת, כי הרי היא יורדת לים כל יום עם הילדה, ורק רוני מאנה, שתלטן ופטריארך מן הנוסח הישן, מסרב להחליף ולקלח ולבלות זמן איכות עם הפעוטה המקסימה שאינו יודע מה לעשות בה. מאנה מטיח בה שתפקידו מתחיל ומסתיים בלפרנס. כמעט שומעים אותו אומר, "ותגידי תודה על מה שיש לך, כי עוד מעט אני יכול להחליף אותך במודל יותר צעיר".
ונועה ירון בטוחה שהיא אמא נהדרת, לא חונקת כי אם מלטפת, והיא באמת מלאת נהרה ובדיחות הדעת, והיחידה שמוכנה לדבר על חרדות כלכליות אף שהיא מתגוררת בבית-קרקע ברמות בית שמש ומצליחה להשתכר, כעצמאית, יותר מכפי שרוב הצופות מצליחות.
יש מיליון ושבע מאות אלף עניים בישראל, אבל אף אם ענייה לא נשאלה לדעותיה על מלאכת האימהות. יש יותר מ-17 אחוזים של משקי בית בישראל שבראשם עומדת אישה יחידנית, מכל מיני סיבות, אבל לא ראיתם על המסך חד הורית, אלמנה, לסבית, אם יחידנית שבחרה לא להינשא. כ-7.5 אחוזים מן הילדים בישראל הם ילדים עם צרכים מיוחדים, עובדה שמעצבת את ההורות יותר מכל, אבל אין להם נציגות בתוכנית הזו. ארבע נשים אשכנזיות, שתי מזרחיות שעשו את זה בגדול, כולן חיות ברמת חיים שהיא הרבה מעבר לממוצע הישראלי - ובכלל לא מודעות לכך.
עד כמה הן מחוברות למציאות החברתית כאן? עד כמה הן יודעות ש"סגנון האימהות" הוא בעיקר תולדה של יחסי כוח כלכליים, ובכלל לא קשור למצב הזוגיות או העדרה? עד כמה הן מבינות כי אימהות היא תירוץ מופלא לא לפתח חיים משלך? והאם בכלל הן מבינות שהציונים שהן מחלקות לעצמן – כולן אימהות ממש ממש טובות – הם תוצאה של חרדה עמוקה מפני הלחץ החברתי להיות האם המושלמת והרעיה המצטיינת והקרייריסטית המופתית מבלי לוותר על אף תור במספרה?
אז תעצימי את הגבר שלך. אם אין לך אחד כזה בבית, בעיה שלך. תתלבטי כמו ג'ני צ'רוואני. אם אין לך זמן כי את עובדת, אופס. תחייכי בשכנוע עמוק באיזושהי תורת חיים כמו נועה ירון, ואם עדיין לא מצאת אותה, לכי תעשי שבת איפשהו. רוצה קריירה? ההפקה מוסרת שחובב של גילה גמליאל ממש לא פנוי לעזור לך לנהל אותה. רוצה שמישהו אחר בבית יקפל כביסה בעודך מנתחת את מה שראית? תמשיכי לחלום.
