מועמד פלסטין לאוסקר: הפיגוע שלנו, הסרט שלהם
המועמד הפלסטיני לאוסקר הזר הוא הדרמה של נג'ווה נג'אר "Eyes of a Thief", שנוצרה בהשראת פיגוע מ-2002 בו נהרגו שבעה חיילים ושלושה אזרחים מאש צלף בודד. הסרט שהוקרן בבכורה בינלאומית בברזיל כבר מזמן דיון פנימי בדמות הלוחם הפלסטיני: "זה יותר מורכב מהדימוי הרגיל של טרוריסט או גיבור"
רק עוד יומיים נותרו למדינות ברחבי העולם להגיש את מועמדיהן לאוסקר הזר, לקראת הטקס המפואר שיתקיים בלוס אנג'לס ב-22 בפברואר. ישראל כבר שיגרה את רונית ושלומי אלקבץ כנציגיה עם "גט: המשפט של ויויאן אמסלם", וגם מוני מושונוב ואלכס אנסקי עשויים להגיע לשם דווקא כנציגי בולגריה, עם הדרמה "רפסודיה בולגרית" בה הם מופיעים. בין 67 הסרטים ברשימה הנוכחית, אפשר גם להבחין ב-"Eyes of a Thief" ("עיני הגנב") - המועמד של פלסטין, וגם שם אגב יש כמה ישראלים.
בצוות השחקנים של הבמאית הפלסטינית נג'ווה נג'אר אפשר לזהות את השחקניות ניסרין פאוור ("גחלים לוחשות") וגם את מאיסה עבד אלהאדי ("מתים לרגע"), שתיהן אזרחיות ישראליות, אולם הפרויקט כולו - שמוגדר כקופרודוקציה לה שותפות הרשות הפלסטינית, אלג'יריה, צרפת ואיסלנד - מבוסס ברובו על כישרונות פלסטינים ומהעולם המערבי. עם זאת, העלילה של הסרט, שהפרמיירה הבינלאומית שלו נערכה שלשום בריו דה ז'נרו, נוגעת עמוק בנו הישראלים.
עלילת "Eyes of a Thief" (השם לקוח מעמק עיון אל חרמיה שבין שכם לרמאללה) מגולל את סיפורו של טארק. ב-2002, עת הגיעה האינתיפאדה השנייה לשיא אלים, הוא נאסר על ידי כוחות הביטחון הישראליים - ומוחזק במאסר כעשר שנים. עם שחרורו הוא חוזר לעירו אשר השתנתה כל כך. הוא יוצא לחפש אחר בתו הקטנה, אותה לא ראה במשך עשור, ובינתיים מנסה להתאקלם בחברה הפלסטינית שהפכה נהנתנית ופחות לוחמנית. זה לא פשוט, כיוון שהוא מסתיר סודות מן העבר.
על פי נג'אר (שמאחוריה סרט אחד, "מור ורימונים" מ-2009), התסריט שכתבה מבוסס על סיפור אמיתי - סיפורו של תאאר חמאד, מי שנתפס בעינינו כטרוריסט ובעיני החברה הפלסטינית כגיבור לאומי. חמאד הוא הצלף הפלסטיני שבמרס 2002, בעזרת רובה מאולתר, הצליח להרוג שבעה חיילי צה"ל שהוצבו במחסום ליד ההתנחלות עפרה ושלושה אזרחים. אירוע זה נודע בקרב הפלסטינים כ"מבצע עיני הגנב", על שם האתר בו אירעה התקרית
.
הפיגוע גרם בזמנו למבוכה גדולה לצה"ל שכן חמאד - צעיר בן 22 שהתגייס לארגון התנזים - פעל לבדו, וללא הכשרה צבאית מקצועית הצליח להסב נזק קשה כל כך. שנתיים וחצי לאחר מכן הוא נלכד על ידי כוחות הביטחון הישראליים והוא מרצה כיום 11 מאסרי עולם. "נג'אר מאמצת את הסיפור ההירואי הזה", כותב העיתונאי הפלסטיני דאוד כותאב, "היא אומרת שהסרט שלה הוא דרמה פסיכולוגית על אב שמחפש אחר בתו האבודה בעודו שומר את סודו המסוכן לעצמו".
כותאב צפה בסרט בהיכל התרבות של רמאללה, שם התקבץ קהל של 850 איש לרגל הקרנת הבכורה. בשבוע שעבר, אחרי סבב הקרנות נוספות ברמאללה, החליטו ראשי משרד התרבות ברשות הפלסטיני לבחור בו כמועמד שלהם לאוסקר הזר. הם מלאים תקווה להצלחה זהה לזו של "עומאר" של הבמאי האני אבו-אסעד, שהגיע אשתקד לטקס כאחד מחמשת המועמדים הסופיים. בעוד שאבו-אסעד צילם את מרב הסצנות של סרטו בישראל, נג'אר נשארה בגדה המערבית.
צילומי הסרט ארכו כ-25 ימים. נג'אר והצלם הגרמני שלה טוביאס דאטום נעו בין אתרים שונים בבית לחם ובשכם, במקביל לפשיטות של צה"ל שנערכו לא רחוק משם, במחנה בלטה. בעוד שאישורים לגבי הצילומים עצמם לא היה להם קשה לקבל, בעיות התעוררו בנוגע לכניסתו של השחקן הראשי - כוכב הקולנוע המצרי חאלד עבול נאג'ה, שלוהק לתפקיד הראשי כטארק. כדי להיכנס לגדה, היה עליו לצאת ממצרים לירדן, ולחצות את הגבול משם באמצעות אישור מיוחד מהשלטונות.
"באמת שלא ידענו אם נצליח לעשות את זה", הודתה בראיון ל"הוליווד ריפורטר", "זה היה קשה במיוחד לצלם רק באתרים שנמצאים בתחומי הרשות הפלסטינית". לצד נאג'ה המצרי, מופיעה בסרט גם הזמרת האלג'יראית סועד מאסי. היא אמנם תרמה תרומה מוזיקלית לסרטו של סאשה ברון כהן "הדיקטטור" לפני שנתיים, אולם הופעתה ב-"Eyes of a Thief" היא הראשונה שלה כשחקנית. עוד מופיעים בסרט חאלד חוראני, חאלד מאסו, ארין עומארי, וסוהייל חדאד.
בין השחקנים אפשר כאמור להבחין במאיסה עבד אלהאדי ששיחקה ב"הזמן שנשאר" של אליה סולימאן מ-2009 וגם צצה לאחרונה בסרט הקצר "The Warren" לצד מוחמד בכרי, אשר חוזר לקרבות חומת מגן. את ניסרין פאור הוותיקה ניתן לראות ב"וילה תומא", סרטה של הבמאית סוהא עראף, שעוררה סערה לאחרונה עם התנערותה ממדינת ישראל, שמכספיה מומן הפרויקט. אגב, בעוד שתקציב "וילה תומא" עומד על כשני מיליון שקלים בלבד, תקציב סרטה של נג'אר מוערך בכחמישה מיליון דולר - סכום מכובד ביותר שמקורו בגופי מימון זרים, אבל גם בקרן התרבות הפלסטינית.
עכשיו, נג'אר, תושבת רמאללה, מקווה להיות הבמאית הראשונה שמייצגת את פלסטין בין חמשת המועמדים הסופיים לאוסקר הזר. אבו-אסעד היה היחיד לעשות זאת לפניה (פעמיים - עם "גן עדן עכשיו" ו"עומאר"). "המועמדות של 'Eyes of a Thief' לאוסקר מציגה את הנרטיב הפלסטיני המשקף את סיפור אנושי של נושא רגיש בתוך תוכו של הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, כפי שהוא בשטח".
כותאב אף קושר בין הסרט לבין דילמות ההתנגדות הפלסטינית ומצב המאבק הנוכחי בכיבוש. "בזמן בו התנגדות נקשרת בטרור,
נג'אר מדגישה את המקרה המיוחד הזה בו ההתנגדות הפלסטינית תקפה כוח כובש של חיילים ישראלים", הוא מסביר, "ובזמן בו לוחמי החופש בעזה ובמקומות אחרים הפכו להיות מילים נרדפות לג'יהאדיסטים איסלמים, היא מציגה לוחם שהוא נוצרי פלסטיני כמוה".
במאמרו להאפינגטון פוסט קובע כותאב כי נג'אר משכילה לשרטט את הלוחם כדמות שנויה במחלוקת. "היא מציגה את הגיבור כאדם רגיש שמחפש את משפחתו האבודה - דמות מורכבת יותר מאשר הדימוי הרגיל של הפלסטינים כטרוריסטים או גיבורים", טוען העיתונאי הפלסטיני במאמרו להאפינגטון פוסט. "בעוד שרוב הסרטים הפלסטינים מנסים להציג את גיבוריהם באור חיובי וחד ממדי, כך שלא ניתן לבקר אותם, נג'אר חושפת את המארג הפלסטיני הפנימי המורכב יותר והמציאותי".
