הסרט של סיון: רגע לפני החתונה הופיע הסרטן

האמצעים להתמודד עם סרטן השד : גישה חיובית, אהבה - וסרט דוקומנטרי שמתעד הכל. לפני כשנתיים הרגישה לפתע סיון מור גולדמן, היום בת 31 מתל אביב, גוש בשד. באופק חיכתה חתונה מתוכננת עם ארוסה רונן גולדמן, אבל תוך כמה ימים התברר לה שתיאלץ לשנות את התוכניות.

"גיליתי את הגוש באופן מקרי ממש", היא מספרת בראיון ל-ynet. "הייתה לי איזו עקיצה מגרדת באזור ופתאום הרגשתי שיש משהו בשד. יום אחר כך כבר הייתי אצל כירורג כי הייתה לי תחושה שמשהו לא תקין, משם הופניתי לאולטרסאונד, לממוגרפיה ולביופסיה - והתברר שזה גידול סרטני".

עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

מתמודדים עם סרטן:

התמודדות לדוגמה: משפחה אחת, 3 חולות בסרטן

רויטל חלתה בסרטן 4 פעמים - ועכשיו גם בנה

"סרטן - הזדמנות לשינוי"; גיא בן 27 חלה 3 פעמים

הימים שחלפו בבדיקות עד קבלת הבשורה המרה אמנם אפשרו לגולדמן להכין את עצמה לבאות, אבל "עדיין זה בא משום מקום", היא מתארת. "הייתי בשוק. אני לא נשאית של הגן לסרטן השד, הייתי מאוד בריאה וצמחונית כבר 12 שנה - וגם מאוד צעירה".

פחדה לאבד את הפוריות

למרות התחושות המשתקות, גולדמן הבינה כי אין לה זמן להתעכב. "מהר מאוד נכנסים למערבולת של דברים שצריך לעשות, והופכים להיות פרקטים נורא. שבוע או שבועיים אחר כך כבר נכנסתי לניתוח ראשון להוצאת הגידול, אחר כך לניתוח שני להוצאת בלוטות הלימפה, כימותרפיה ו-35 הקרנות".

גולדמן עמדה אז כאמור בפני חתונה, והדבר שדאגה לו יותר מכל היה הפוריות. "יותר מהמוות שמרחף מעלייך בצל המחלה הזאת", היא אומרת, "הפוריות היא הדבר שהכי גרם לי לעצב, לבכי ולדאגה. עברתי טיפולי פוריות שכללו שאיבת ביציות והזרעה שלהן, ובעצם הקפאנו עוברים שהסיכוי שלהם לשרוד גדול יותר מאשר ביציות מוקפאות לבדן.

"הכימותרפיה משמידה, בין היתר, הרבה מאוד ביציות, והרופאים אמרו שבגלל שאני צעירה יש סיכוי שהמחזור יחזור גם אחרי הטיפול. ככל שהאישה מתקדמת בגיל ויש לה פחות ביציות, הסיכוי שהמחזור יחזור קטן יותר. כאן הגיל שלי שיחק תפקיד חיובי".

למרות גודלו הקטן של הגידול הוא עבר בכל זאת לבלוטות הלימפה, לכן נאלצה גולדמן לעבור את הניתוח השני. אחריו היא החלה בטיפול אגרסיבי של כימותרפיה והקרנות, שנדחסו בפרק זמן קצר יותר - כדי להספיק לחתונה עם רונן.

"החתונה נערכה חודש וחצי אחרי שסיימתי את ההקרנות", היא מתארת. "דחינו אותה בחודש, כי רציתי להצמיח קצת שיער, אבל כל הטיפולים היו תכופים יותר כי הייתי בלחץ לסיים אותם לפני החתונה. במקום פעם בשלושה שבועות עברתי כימותרפיה פעם בשבועיים, למשל. זה הרבה יותר אינטנסיבי".

-הרופאים לא ניסו לשכנע אותך להאט את הקצב?

"הרופאים מאוד הבינו את המצב והיו יחד איתי בזה. הם אמרו שאני לוקחת על עצמי משהו קשה, אבל שהאפקטיביות של הטיפול תהיה במילא אותו הדבר. היה חשוב לי מאוד לסיים את הטיפול לפני החתונה ובזמן האירוע להיות אחרי הכל.

"היה הרבה הומור שחור בשלב הזה, כי הלכתי למשל למדוד שמלת כלה עם קרחת, וכמובן שזה מושך תשומת לב. כל ההכנות לחתונה נעשו תוך כדי הטיפולים".

רצתה לסיים את הטיפולים לפני החתונה. סיון ובעלה רונן(צילום: מתוך הסרט)

ההכנות לחתונה נעשו תוך כדי טיפולים. סיון ורונן לפני החופה(צילום: מתוך הסרט)

הסרט הוא תרפיה

התמרון הבלתי אפשרי בין שני העולמות האלה - טיפול קשה להצלת החיים והכנות לאירוע רומנטי ומרגש - הוא שעומד במרכז סרט דוקומנטרי שצילמה גולדמן במהלך אותם חודשים. גולדמן, בימאית קולנוע בוגרת בית ברל והיום סטודנטית לתואר שני בטיפול באמנות, השתמשה לדבריה במצלמה ככלי תרפויטי. "היה ברור לי שאם אצלם, זה יעזור לי בהתמודדות", היא נזכרת.

"הסרט דחף לשם, כי ברגע שיש לך מצלמה מול הפנים את מתחילה לביים את עצמך וליצור סצנות שנראות קלילות ונחמדות - במקום לשקוע ולהיות בדיכאון או בחרדות. הייתי חייבת לקחת פיקוד כבימאית. התחלנו לצלם משלב הכימותרפיה וכולם תמכו בי, כולל החברים הטובים ובן הזוג שהיה שם ולא עזב לי את היד לאורך כל הדרך. זה היה מדהים".

-הרשית לעצמך גם להישבר מול המצלמה?

"יש כמה רגעים קשים מול המצלמה, אבל המצלמה חיזקה לי את המקום של ההישרדות, של 'עכשיו אני לוקחת את זה בידיים'. במקום לבכות על השיער שהולך להיגזר, החלטתי לעשות מזה מסיבה. כמובן שיש רגשות מעורבים ופחד, אבל יש גם שמחה, כי באו איתי עשרה חברים ובני משפחה ועשו קרחת יחד איתי. זה נורא מחזק ואז נכנסים פחות למקומות כואבים, כי את יודעת שיהיה בסדר".

כל החומרים לסרט כבר צולמו וחלק נערכו, אבל העבודה עליו נעצרה מסיבות כלכליות. "כל מי שהשתתף בסרט, מהצלמים ועד העורכת והמפיקה עשו זאת בהתנדבות", אומרת גולדמן, "וזה נורא-נורא קשה, אז החלטנו לעצור את העשייה ולחכות שיהיה תקציב. העורכת נתנה 50 משמרות מעצמה בחינם, אבל גם היא חייבת להתפרנס".

כדי להשלים את מלאכת הסרט שכבר יש לו שם, "עד החתונה זה יעבור" (ובאנגלית, My Big Fat Cancer Wedding), מגייסת כעת גולדמן מימון מהקהל הרחב בעזרת פרויקט באינדיגוגו. "אנחנו רוצים לגייס 50,000 דולר לכיסוי ההוצאות בלבד", היא אומרת, "ואני לא עומדת להרוויח מהעניין. בנוסף, 10% מההכנסות ממנו ילכו לתרומה למחקרים בתחום סרטן השד. פנינו לקרנות ולגופי שידור ואנחנו מחכים לתשובות כבר כמה חודשים, כך שחשוב לי לעשות את הסרט הזה גם אם באופן עצמאי".

פרויקט המימון של גולדמן, שסרט הגמר שלה בכיכובו של שלמה בראבא זכה בשבחים, מתקיים באוקטובר במקביל לחודש המודעות הבינלאומי לסרטן השד, והיא מבקשת להעביר בו מסר ברור: "הרעיון שעומד מאחורי הסרט מבחינתי הוא לתת תקווה ואופטימיות לבנות חולות, ולהעלות את המודעות לסרטן השד באופן כללי ולסרטן אצל צעירות בפרט", היא אומרת.

"הגילוי המוקדם חשוב כל כך, אבל היום אין המלצה בישראל להיבדק לפני גיל 40. לא הלכתי לבדיקה שגרתית כי זה לא בהמלצות, וחשוב להיות מודעים לאפשרות שזה יקרה". 

עשרה חברים ובני משפחה הצטרפו לקרחת. גולדמן לאחר התספורת(צילום: רונן גולדמן)

פחדה מאובדן הפוריות. סיון, רונן ורפאל הקטן(צילום: רונן גולדמן)

בוחרים דרך התמודדות

בחודש יוני של אותה שנה התחתנו רונן וסיון, כשהסרטן סוף-סוף נעלם מגופה. הרופאים ביקשו תחכה מעט בניסיונות להיכנס להריון, וכחצי שנה לאחר החתונה היא הרתה באופן טבעי. "לא היה צורך בעוברים המוקפאים", היא מספרת. לפני כשלושה שבועות היא ילדה בן, וקראה לו רפאל, "בגלל כל הטלטלות שעברנו. הרגשתי שבזכותו ולמענו החלמתי, והוא מקסים".

לגולדמן חשוב שידעו שמדובר בסך הכל בסרט אופטימי ומצחיק, שנועד להציג גישה אחרת להתמודדות. "אנחנו לא בוחרים בגורל שלנו, אלא בדרך שבה אנחנו מתמודדים", היא מסכמת. "די בהתחלה, כשקיבלתי את הבשורה, היו כמה שניות שבהן שאלתי את עצמי 'למה זה קרה?', כי אני מאמינה שדברים קורים מסיבה כלשהי, אבל לא הצלחתי להבין הפעם למה. 

"חיפשתי אשמה ומה עשיתי לא בסדר, אבל מהר מאוד הבנתי שאסור לי להסתכל על זה ככה כי זה לא מוביל אותי לשום מקום, ואחר כך כבר אבין 'למה'. הרגשתי שאני צריכה להיות בגישה חיובית, וככה היה לי הרבה יותר קל. ומה שהסרט עשה עבורי - אשמח להעניק לאחרים".  

רוצים לתמוך בסרט? היכנסו לעמוד הפרויקט

לעמוד הפייסבוק של הפרויקט