השורה התחתונה היא שמנצחת / סיטי והמחסום האירופי
כשהכסף אינסופי, הסגל אחד מהטובים בעולם, וההתבססות כקבוצת צמרת היא כבר נחלת העבר, צריכות להגיע תוצאות גם בליגת האלופות. אלא שחוסר ההצלחה של הסיטיזנס מול הגדולות של המפעל הפך לחוסר ביטחון מתגלגל. הופעה דומיננטית מול רומא, הערב ב-21:45 תהיה צעד ראשון בדרך לפריצת המחסומים
כשהכסף אינסופי, הסגל עמוק, אחד מהטובים בעולם, וההתבססות כקבוצת צמרת היא כבר נחלת העבר, צריכות להגיע תוצאות באירופה. איש לא חולק על כך שסיטי מקבלת הגרלות זוועתיות בכל שנה בשלב הבתים של ליגת האלופות. רק שבאחת מן העונות האלה, את התירוצים צריכה להחליף הצלחה.
הערב זה יימדד מול רומא – כי היא הסכנה הגדולה ביותר של סיטי בכל הקשור לעלייה לשמינית הגמר. למעשה, אם רומא תצליח לעבור את שלב הבתים על חשבון האנגלים, זה יוכיח שהיא התבגרה מהר יותר וטוב יותר.
יותר מאשר המשחק הבינוני ומטה של סיטי מול באיירן מינכן (בו הגיע לה לספוג לפני השער הדרמטי של הגרמנים), דווקא הליגה מוכיחה שיש לאלופת אנגליה סוג של בעיה עם ההגדרה והמעמד הנוכחי שלה.
אובדן הנקודות הוא שטויות – הליגה עוד ארוכה – הבעיה היא הצורה, ועל כך יעיד למשל הניצחון מול האל בשבת. שני השערים בהם היה אשם הבלם אליקים מנגאלה היו באשמה כללית, של רפיון וחוסר ריכוז, אולי היערכות לקויה. זה נוגע לעניין ההגדרה והמעמד. לאיש לא היה ספק שסטוק תגיע להתבצר במשחק החוץ מול סיטי, בחודש שעבר, רק שזה גם הצליח לה.
מנואל פלגריני התלונן אחרי התיקו מול צ'לסי שהיא שיחקה בונקר כמו סטוק, אבל גם לברצלונה, לריאל מדריד, לבאיירן, יש יריבות כאלה. הן מתמודדות איתן יותר בקלות, וסיטי צריכה לעשות זאת ביציבות ולא בהתפוצצויות תקופתיות. דרושה סבלנות, דרושה הדרכה נכונה של הכוכבים למצבים כאלה. הם צריכים לדעת איך לשחק 90 דקות מהודקות גם מול האל, ולא רק נגד ליברפול.
וכשיש לך מעמד מסוים, אתה צריך להתאים את עצמך אליו. לא רק שקבוצת ענק צריכה לדעת לשחק מול אלו החוששות ממנה, אלא שהיא חייבת לא להיגרר לאותה מנטליות כשהיא הולכת ראש בראש מול ענקית אחרת.
סיטי באה בזהירות מוגזמת לאליאנץ ארנה, כמו אותן אלופות
מהליגות הקטנות שמנסות לגרד נקודות בשלב הבתים. לסיטי יש חלק קדמי מטורף וסגל עמוק דיו כדי לאיים על כל אחת. ההתגמדות היא בחירה. נגד רומא זה ודאי ייראה שונה, אבל זה לא מספיק – סיטי יכולה ליצור לעצמה את המציאות אם תאמין שהיא גדולה כמו כל אחת אחרת.
יכול להיות שגם כוויות העבר מרחפות מעל חדר ההלבשה. ב-2011 היא קיבלה את באיירן, נאפולי ו-ויאריאל. אחרי שנה הגיעו ריאל מדריד, דורטמונד ואיאקס. בעונה שעברה היה נוח יותר, עם באיירן, צסק"א מוסקבה ו-ויקטוריה פלזן, אבל בשמינית חיכתה ברצלונה. חוסר ההצלחה מול הגדולות הפך לחוסר ביטחון מתגלגל. הניצחון הבולט היה בחוץ על באיירן לפני שנה, וגם אז הגרמנים הגיעו בשאננות אחרי שהעפילו. כמעט בכל שאר המקרים הגיעו תוצאות תיקו חלשות ובעיקר הפסדים.
וזה השינוי שסיטי מנסה לעבור. כן, טבילת האש שלה רותחת. היא לא מקבלת הגרלות קלות, והדירוג האירופי שלה עוד לא מספיק כדי להימנע מכמה מהענקיות. אבל התוצאות האירופיות של שלוש העונות האלה לא ראויות להשקעה ולהתקדמות באנגליה. הופעה דומיננטית מול רומא תהיה צעד ראשון בדרך לפריצת המחסומים.
לפנייה לכתב/ת 
