סגירת גבול לגיטימית מחשש למגפת אבולה

מגפת האבולה המשתוללת שוב עוררה שאלות משפטיות שנגעו לפגיעה אפשרית בזכויות הפרט וחירות התנועה. חוות הדעת המשפטיות מלמדות שלכל מדינה זכות לשלוט על הכניסה והיציאה מגבולותיה. לכל מדינה גם החובה לדאוג לבריאות אזרחיה.

עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

קיימים מספר אמצעים להגן על בריאות הציבור: חיסונים, בדיקות רפואיות וכד'. בעת קיומה של מגיפה העלולה להתפשט למימדים נרחבים יכולה מדינה להשתמש במגוון אמצעים או דרכים על מנת למנוע או לצמצם עד כמה שניתן את התפשטות המגיפה אל מבעד לגבולותיה.

בין היתר יכולה מדינה לאלץ ולהכריח תושבים לקבל חיסונים, להכניס אנשים להסגר או לבידוד, וכן למנוע כניסה ויציאה של אנשים – מקומיים או מבקרים – מהמדינה. כאן מדובר על סגירה של גבולות המדינה.

במקרה של סגירת גבולות קיימת התנגשות עם העיקרון והזכות הבסיסית של חירויות הפרט, כמו בין היתר החירות להיכנס או לצאת מהמדינה, הן של תושבים והן של מבקרים. כמו כן סגירת גבולות משמעה שלילת חירות התנועה כתוצאה מהכנסת אנשים להסגר או לבידוד. ההסגר איננו בהכרח בבידוד או בבתי חולים מבודדים, אלא גם הסגר או כליאה של בני אדם בתוך גבולותיה של מדינה הסוגרת גבולותיה.

עוד על התפשטות האבולה:

מש' הבריאות נערך להתפרצות אבולה בישראל

פריצת דרך: תרופה לאבולה נמצאה יעילה ב-100%

גיבורי האבולה: 120 רופאים ואחיות מתו מהנגיף

40 ימי הסגר (קרטין)

כבר במאה התשע-עשרה הכיר המשפט הבינלאומי בזכותן של מדינות לנקוט באמצעים כגון אלה שנזכרו לעיל על מנת לרסן או להשתלט על מגפות. יצוין כי המלה הלועזית להסגר - קרנטין - מקורה במילה האיטלקית קוורנטה - היינו ארבעים. זה היה מספר הימים שכשאניות הגיעו לנמל מסוים בתקופה של חשש ממגפות , הן הצטוו להישאר בנמל ולא להוריד אנשים או סחורות במשך אותם ארבעים יום עד שסימני המחלה או המגפה יתפוגגו.

בין יתר הצעדים שמדינה יכולה לנקוט על מנת להגן על תושביה בפני מחלות או מגפות קיימת אפשרות של סגירת הגבולות. זוהי זכות טבועה - אינהרנטית – של מדינה, סגירת גבולות למען האינטרס של בריאות הציבור.

אף כי קיימת פגיעה בחירויות הפרט. למשל פגיעה בתושב המדינה שיצא מארצו ומנוע מלשוב אליה עקב סגירת הגבולות. צעד כזה עולה בקנה אחד עם הוראות האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות משנת 1966, אמנה הנחשבת אמנה מנהגת המחייבת את כל המדינות.

הזכויות באמנה יכולות להיות מוגבלות על ידי המדינה בשם בריאות הציבור. המדינה אם כן יכולה לפגוע בחירויות היסוד של אזרחיה שלא לדבר על זרים. המשפט הבינלאומי קובע עם זאת כי מדינה חייבת בכל מקרה לנקוט בצעדים הפוגעים במידה המועטת ביותר בזכויות הפרט. הפגיעה צריכה להיות מידתית ומוצדקת.

מדינות אסרו כניסת אנשים חולי HIV (איידס) לתחומיהן

האם זה נכון גם לגבי חולי HIV (איידס)? ארה"ב נמנית עם 12 המדינות אשר חוקיהן אוסרים על אנשים החיים עם HIV להיכנס לתחומיהן הן לצרכי תיירות והן לצרכי הגירה. אפילו סין, הנחשבת למדינה שמרנית קבלה החלטה לבטל את האיסור, ככל הנראה כדי להימנע מתקריות בינלאומיות לפני אולימפיאדת ביג'יין.

אין שום ראיה מדעית המעניקה תמיכה לאיסור כניסה כדרך יעילה למנוע את התפשטות HIV או ככלי שנועד לשמש בקרה ולצמצו את ההוצאות העלולות להיגרם למערכת הבריאות הציבורית. החוק שאוסר על כניסת אנשים החיים עם HIV לארה"ב נולד בימים בהם שררה אווירת פחד שניזונה מהסטיגמה שנקשרה עם מחלת האיידס בשנות השמונים.

הוראות הבריאות של ארגון הבריאות הבינלאומי מחייבות מדינות לדווח למדינות אחרות במקרה של התפשטות מגפה ומסמיכות מדינות בנסיבות מסוימות למנוע כניסה של מבקרים או יציאה של מאן דהו על מנת למנוע התפשטות של מגפה או מחלה.

ההוראות מתירות למדינות אפילו לערוך בדיקות גופניות על נוסעים, תושבים ואפילו מבקרים, על מנת למנוע התפשטות המחלה. גם האמנה האירופית לזכויות אדם מכירה באופן מפורט בנקיטת מהלכים האלה שצוינו לעיל על מנת למנוע התפשטות המגיפה.

נכון עשו מדינות באפריקה שהחליטו לסגור גבולות על מנת לרסן את התפשטות מגפת האבולה. כמובן שאם יוחלט לעשות כך גם בישראל ההחלטה תעמוד במבחן החוק.

ד"ר האלה ח'ורי- בשאראת היא מרצה למשפטים במרכז האקדמי כרמל חיפה, מומחית למשפט בינלאומי וזכויות אדם