"העזתי לשחרר" - השינוי שבא בעקבות המסע

בשיתוף "מאגמה צ'אלנג'"

שינוי זה דבר מפחיד, אנחנו מבטיחים לעצמו שבשנה הבאה נעשה דברים בצורה שונה, נתאמץ יותר, לא ניקח ללב ונשקיע במה שחשוב, אבל בסופו של דבר - בגלל הפחדים מהשינוי - אנחנו נשארים באותו המקום. אבל לפעמים, השינוי מגיע אחרי אירוע משמעותי - שמונה נשים שיצאו למסע מאגמה צ'אלנג' מספרות על המהפך שעברו ועל האושר שמצאו, וכל אחת מאחלת לנו משהו מיוחד לשנה החדשה.

• לשנות את ההסתכלות על החיים, זה מתחיל במסע מאגמה צ'אלנג' לקוסטה ריקה
  

יעל שחם, הידרותרפיסטית: הפכתי לאדם הרבה יותר חברותי

לפני המסע הייתי אדם ביקורתי, פחדתי להתקרב והייתי עטופה בהמון עטיפות. במסע גיליתי שהכל מיותר. מצאתי את עצמי עם נשים שאני לא רגילה לחברתן ופתאום גיליתי עולם חיובי ומעניין שיש מה ללמוד ומה לקבל ממנו וגם קצת לתת. הפכתי להיות אדם הרבה יותר חברותי ופתוח ופתאום יש לי המון חברות וחברים. רציתי לטייל, אבל לא ידעתי שזה יהיה מסע לחיים.

מאחלת לשנה החדשה: שנלמד לקבל באהבה את כולם. רק נרוויח מזה.

פתאום יש לי מלא חברות - יעל שחם(צילום: שרה סלומון)

ריבה בר חיות, מנתחת מערכות: התחלתי לרקוד

בואו נגיד שאני לא אישה שחיבבה יותר מדי את הגוף שלה. יותר אישה של מחשבים ונתונים. אבל בעקבות המסע,

קרה לי הלא יאומן והתחלתי לרקוד. אני, שבכל המסיבות עמדתי בצד, לא מתקשרת עם הקצב, עם הגוף ועם על התנועתיות המוגזמת הזו.

איך זה קרה? במסע לאוגנדה הגענו להתנדב בבית ספר - ארגנו לילדים יום ספורט והיה שם איזה רגע ספונטני של שירה וריקוד, שחצה גבולות של שפה ומקום וגם אני מצאתי את עצמי רוקדת עם הילדים, משתוללת, משחררת עכבות והייתי מאושרת כל כך. כשחזרתי לארץ הבנתי שאני צריכה להמשיך את החוויה הזאת ומאז, אני רוקדת את החיים בקצב שלי.

מאחלת לשנה החדשה: שנמצא את הקצב הפנימי , שנעיז לשחרר את הגוף וסלסה, רומבה, צ'ה צ'ה צ'ה.

חרותה ישראלי, מנהלת כספים: נהייתי החברה הכי טובה של עצמי

השתתפתי בלא מעט מסעות וממסע למסע נעשיתי קרובה יותר לעצמי, נאמנה לצרכים שלי ולמה שנכון לי ולא רק לסביבה וזה משהו שאני לא רגילה אליו, בטח לא כאישה וכאמא בעולם הזה. בקיצור נעשיתי החברה הכי טובה שלי.

מאחלת לשנה החדשה: תזכרו שאתן קיימות. וכשאתן מלאות ושמחות העולם שלכן מרוויח. ובגדול.

החברה הכי טובה של עצמי - חרותה ישראלי(צילום: איה בן עזרי)

איריס יניב, רב חילונית הומניסטית וד"ר לחינוך: העזתי לשחרר

חזרתי עם הרבה שמחה, חיוך, סבלנות, אמונה בעצמי ואמונה שיהיה בסדר ושאפשר להתגבר על הכל. אני חושבת שבמסע גם למדתי לשחרר. בניגוד לשליטה המלאה שיש לי בחיי היום יום, במסע סמכתי על כך שלא אצטרך לדאוג לכלום ואוכל פשוט לשחרר וזה באמת מה שקרה ועבורי זה שינוי מאוד גדול: לשחרר ולדעת שיהיה בסדר. אני מודה שזה לא כל כך בטבע שלי, ואני מרגישה את השינוי כבר עכשיו.

אפרת קנטור, עצמאית: פתחתי עסק

תמיד היה לי חלום להיות עצמאית ולהקים עסק משלי אבל איכשהו זה לא קרה. במסע פגשתי את רונית, הדרכים שלנו הצטלבו בדיוק בנקודה הנכונה, הכישורים שלנו השלימו אחת את השנייה ויחד פתחנו עסק לייבוא בגדי תינוקות. עם המון אמון והערכה הדדית נתנו אחת לשניה את האומץ לצאת לדרך חדשה.

מאחלת לשנה החדשה: שיהיה לנו אומץ ללכת בדרכים חדשות ושנפתח את הלב לאנשים חדשים שיכולים להיות שותפים לדרך.

אילנית שמלה אלעזר: ירדתי 21 ק"ג והפכתי למאמנת כושר

כשחזרתי מהמסע הסתכלתי בתמונות וראיתי בהן אישה שמנה, עצובה ומדוכאת. ראיתי שם את עצמי. אחרי המסע מצאתי את הכוחות לקחת את עצמי בידיים. התחלתי במסע של דיאטה וספורט, ירדתי 21 ק"ג ומשם המשכתי הלאה והיום אני מאמנת כושר - אני? מאמנת כושר? מי היה מאמין. אני עצמי עדיין לא מאמינה לעצמי שזה הסיפור שלי, אבל זה הסיפור שלי.

מאחלת לשנה החדשה: לקום ולהגיד: עכשיו אני. עכשיו תורי. הכל כבר יסתדר מסביב. כי ברגע שאת מאושרת ועושה את מה שטוב לך- הכל מסתדר. והגיע הזמן.

עכשיו תורי - אילנית שמלה אלעזר

יעל בשארי, תקציבאית במשרד פרסום: התחלתי לטייל

נכון יש את אלה שהם הכי מטיילים כאלה? תמיד יש להם ערכת קפה באוטו ושק שינה בשלוף והם מכירים את נחל "לא יודעת-איך-קוראים-לו" ומכירים מקום מעולה לקמפינג ליד "חירבת אל- אחלה"? תמיד רציתי להיות כזו ואף פעם לא הייתי. למה? כי לא ככה גדלנו בבית, והחבר'ה שלי הם לא כל כך כאלה ולבד אני לא אתחיל לטייל. אבל המסע עורר לי את התאבון. חזרתי לארץ עם תאווה לטייל ומה מתברר? שמאגמה זה לא רק בחוץ לארץ, שיש גם "מאגמה בשביל" לבוגרות המסעות עם טיולים בשביל ישראל. אז קודם כל ברור שאני באה לכל טיול כזה ויוצאת לטיולים בארץ עם החברות מהמסע, מגלה את הארץ כמו שתמיד רציתי. וכן, יש לי ערכת קפה באוטו.

מאחלת לשנה החדשה: קום והתהלך בארץ, בתרמיל ובמקל. זה כיף גדול, בטח כשעושים את זה עם אנשים שאוהבים.

נויה שגיב, מדריכה במאגמה: הפסיקה לעשן

הפסקתי לעשן אחרי המסע הראשון שלי כמדריכה. הייתי בת 32 ובאותה תקופה עישנתי שלוש קופסאות סיגריות ביום (60 סיגריות ביום, 7 דקות לסיגריה, 420 דקות ביום עם סיגריה ביד או בפה). ואז אחת המשתתפות במסע שהדרכתי סיפרה לנו איך היא החלימה ממחלת הסרטן, למען הילדים שלה, ואיך עכשיו היא כאן, מנצחת.

היא סיפרה ואני התכווצתי בכסא שלי. כי איך יכול להיות שהיא ככה התמודדה וניצחה ואני מביאה על עצמי מחלה שבחיים לא יהיו לי כוחות, כמו שלה, להתמודד איתה? אז הפסקתי לעשן ובמובנים רבים קיבלתי את חיי (כמו גם עשרה קילו נוספים אבל מי סופר).

מאחלת לשנה החדשה: להיפטר מהרגלים רעים, לנשום אוויר צח ולפגוש נשים מעוררות השראה שיאירו לנו את החיים.